מבקר המדינה: במקום בתי החולים, הרופאים יוצאים לעבודות פרטיות
רופאים מקבלים שכר על עבודתם בבית חולים ממשלתי, אך מעבירים את היום במרפאות פרטיות -כך עולה מדו"ח מבקר המדינה ב-2008. עוד בדו"ח: לרבע מהעובדים בבית החולים בנהריה יש קרוב משפחה שעובד במקום, ועד העובדים בקפלן סידר עבודות לבני משפחה. שיעור ההשתתפות הפרטית על הבריאות עולה, ובמקביל יורד שיעור ההוצאה של המדינה
המחלקה להעסקת קרובים: מבקר המדינה מצא שיעור גבוה של העסקת קרובי משפחה באותו בית חולים. כך למשל, ביולי 2007 נמצא כי ליותר מרבע מהעובדים בבית החולים הממשלתי בנהריה (621 עובדים מתוך 2,222 בסה"כ, שהם 28 אחוז) היה קרוב משפחה אחד לפחות שעבד בבית החולים. קרבת משפחה נמצאה בעיקר בקרב עובדי המנהל והמשק. לדברי המבקר, הדבר "עורר חשש שבהליכים לאיוש משרות יש פרצות". מהדו"ח עולה עוד כי למרות שהנתונים היו ידועים לנציבות שירות המדינה ולמשרד הבריאות לא נעשה דבר.
לפי כללי העסקה של עובדי המדינה, אסור להעסיק קרובי משפחה באותה יחידה או באותו משרד, משום שהדבר מהוה פגיעה בסדרי מנהל תקין ובטוהר המידות.
כך למשל נמצא כי בבית החולים בנהריה אישרו המנהלת האדמניסטרטיבית ויו"ר ועד העובדים הקצאת כוננויות לעובדים שהם בני משפחתן, לדעת המבקר בניגוד לסדרי מנהל תקין.
מנהלת כוח האדם סידרה עבודה לקרוביה
בבית החולים "קפלן" ברחובות (הכולל גם את בית החולים הגריאטרי ע"ש הרצפלד), דיווחה המחלקה למשאבי אנוש על 153 מ-2,200 העובדים יש קרובי משפחה שם (7 אחוזים), אך בדיקת המבקר ביוני 2007 העלתה כי המספר האמיתי כפול - 315 עובדים עם קרובי משפחה, שהם 14 אחוז מכלל העובדים. מנהלת מדור כוח אדם בקפלן, שפרשה לאחרונה מתפקידה, קלטה לעבודה חמישה קרובי משפחה.
בית החולים קפלן. קירבת משפחה בין העובדים (באדיבות בית החולים)
הקירבה המשפחתית בלטה בעיקר במועצת העובדים: ליו"ר המועצה היו שישה קרובי משפחה במוסד, לסגן יו"ר המועצה היו שלושה קרובי משפחה מועסקים, וכך גם לחבר מועצה אחר. לחמישה חברי מועצה אחרים היה קרוב משפחה אחד שהועסק בקפלן. ליו"ר ועד העובדים בהרצפלד היו חמישה קרובי משפחה שהועסקו בהרצפלד ובקפלן.
"ריבוי קרובי משפחה של חברי מועצת העובדים מעורר חשש שהם ניצלו את מעמדם לקידום העסקת קרוביהם בבית החולים", מציין המבקר.
בתשובת קופת החולים הכללית לדו"ח המבקר מצוין כי "הנושא קיבל התייחסות רצינית בשנים האחרונות ובמיוחד החל מיולי 2004". משנה זו ואילך התקבלו לעבודה רק 17 קרובי משפחה.
מבדיקת המבקר עולה כי לעשירית מבין 3,250 עובדי המדינה המועסקים בבית החולים 'שיבא' יש קרובי משפחה במוסד. כמחציתם לא הצהירו על כך בפני נציבות שירות המדינה; בבית החולים הלל יפה נמצא כי ל-12 אחוזים מהעובדים יש קרובי משפחה המועסקים בבית החולים; באסף הרופא נמצא כי לעשירית מהעובדים היו קרובי משפחה. המבקר מצא הבדלים גדולים בין הנתונים שדווחו לנציבות שירות המדינה ובין המצב בפועל והמליץ כי "מן הראוי כי בתי החולים ירכזו את הנתונים על עובדים קרובי משפחה המועסקים בהם ויסדירו את העסקתם בהתאם להוראות".
הרופא לא בבית החולים? נסו במרפאה הפרטית
קרה לכם שהגעתם לבית החולים וביקשתם לדבר עם מנהל המחלקה או סגנו והתברר כי הם "בעבודה פרטית"? לפי דו"ח המבקר, 24 מתוך 200 רופאים שנוכחותם נבדקה, רובם מנהלי מחלקות וסגנים, נעדרו מבית החולים לצורך עבודה פרטית, בין השעות 08:00 - 16:00, הנחשבות שעות העבודה הנהוגות. המשמעות היא שבבתי החולים ממתינים החולים זמן רב יותר לטיפול, בעוד הרופאים מקבלים שכר עבור שעות שבהן לא נכחו בבתי החולים.
כך למשל, רופא העובד בשיבא במשרה מלאה מקבל חולים גם בקופת חולים מכבי באופן פרטי, כל יום בין השעות 08:00 ל-13:00 ובין 15:00 ל-19:00, שהן שעות עבודה בבית החולים. דוגמה נוספת: רופאה העובדת באסף הרופא במשרה מלאה עסקה בנוסף בפרקטיקה פרטית במסגרת קופת החולים מכבי. שעות עבודתה בקופה היו 16:00 - 20:00, שהן כ-44 אחוז ממכסת השעות לרופא בבית חולים ממשלתי.
שיבא. הרופאים מעדיפים את המרפאה הפרטית (צילום: דוברות בית החולים)
בהסכם קיבוצי נקבע כי רופאים לא יחתימו שעון נוכחות אלא ידווחו על מספר שעות העבודה שלהם. מעבר לשעות העבודה הנהוגות, מתקיימת בבתי החולים כוננות, במסגרתה צריך להגיע לבית החולים רופא בכיר תוך חצי שעה ובכל עת שיידרש. הביקורת מצאה כי חמישית מהרופאים שנבדקו בביקורת, בהם מנהלי יחידות ומכונים, עסקו בעבודה פרטית בשעות בהן היו כוננים, בניגוד לכללי נציבות שירות המדינה.
המבקר ציין: "רופאים לא מעטים בבתי החולים שנבדקו פועלים בניגוד להוראות התקשי"ר ולסדרי מנהל תקין ועוסקים בעבודה פרטית בשעות העבודה הנהוגות בבתי החולים וגם לאחר מכן בעת כוננות, כשהם אמורים להיות זמינים ולהיענות לכל קריאה לעזרה מבית החולים".
בנציבות שירות המדינה ביקשו את פרטי הרופאים כדי לבדוק את הנושא וציינו כי הממצאים "המגיעים עד כדי חשש לעבירות משמעתיות חמורות צריכים להיבדק לעומקם".
מנהלי בתי החולים הממשלתיים הסבירו בתגובתם למבקר כי תנאי השכר בשירות הציבורי "מעליבים", וכי יש קושי למצוא רופאים מומחים לאחר שעות העבודה משום שהם מעדיפים לעסוק בפרקטיקה פרטית. במשרד הבריאות חלקו על הטענות וציינו כי "אנו דורשים זמינות של רופא כונן וכל עוד הוא זמין הוא יכול לעסוק בכל מה שירצה".
מי משלם על הבריאות? המדינה פחות, אנחנו יותר
אומרים לנו שאין כסף במערכת הבריאות עבור תרופות, אך המבקר מצא מצבורי שומן במערכת ומתריע שיותר ויותר מימון נעשה מכיסם של האזרחים.
המבקר בדק את ההשתתפות העצמית של מבוטחי קופות החולים בתשלומים על תרופות, אביזרים וביקורים אצל רופאים מומחים. ומצא כי בישראל שיעורי ההשתתפות "גבוהים וחריגים בהשוואה למדינות המפותחות", שאצלן ההשתתפות העצמית נמצאת במגמת ירידה. הנתונים מראים כי תשלומי הציבור מממנים שליש (33 אחוז) מההוצאה הלאומית על בריאות, לעומת מימון של כרבע מההוצאה רק לפני כעשור. זאת בזמן שההוצאה הממשלתית בסעיף הבריאות ירדה במקביל (מ-75 אחוז ב-1996 ל-67 אחוז ב-2006).
| ההוצאה | 1996 | 1997 | 2000 | 2001 | 2006 |
| הוצאה פרטית על בריאות | 25% | 26% | 28% | 28% | 33% |
| הוצאה פרטית לנפש (ש"ח)* | 1,767 | 2,100 | |||
| שיעור המימון הציבורי | 75% | 74% | 72% | 72% | 67% |
| חלקו של תקציב המדינה | 50% | 48% | 42% | 41% | 37% |
| הוצאה ציבורית לנפש (ש"ח)* | 4,500 | 4,225 |
המבקר מציין כי בהעדר מדיניות או פיקוח על הנושא, הופכים תשלומי ההשתתפות ל"מס נוסף" המוטל על הציבור, בנוסף למס הבריאות שאנו משלמים.
עוד מוצא המבקר כי תשלומי ההשתתפות העצמית הפו להיות "מקור הכנסה משמעותי" לקופות החולים. ב-1995 מימנה ההשתתפות העצמית 5 אחוזים מהוצאות הקופות ואילו עשור לאחר מכן ממנו המבוטחים בכספם 11 אחוז מהתקציב. תשלומי ההשתתפות מכסים כשליש מהוצאות הקופות עבור תרופות שבסל וכמחצית מהוצאות על תרופות וציוד.
| 1995 | 1996 | 1997 | 1998 | 1999 | 2000 | 2001 | 2002 | 2003 | 2004 | 2005 |
| 5.7% | 5.3% | 5.6% | 6.2% | 7.6% | 8.1% | 8.8% | 9.6% | 10.4% | 11.1% | 11.1% |
לדעת המבקר, נושא ההשתתפות העצמית מעמיד בסכנה את עיקרון השוויון שבחוק ביטוח בריאות ממלכתי ומונע משכבות אוכלוסייה שלמות לרכוש שירותים או תרופות. "ראוי שמשרד הבריאות ומשרד האוצר יבדקו מהו המודל הראוי לגביה כזו".
המבקר מתריע מפני זליגה של כספים מהסל הציבורי לשירותי הבריאות הנוספים (הביטוחים המשלימים) שמציעות קופות החולים. הביטוחים הללו הכניסו לקופות החולים סכום של כשני מיליארד שקל והם מקיפים כ-70 אחוז מהאוכלוסייה בישראל. כך למשל קופת החולים מקבלת תקציב מהמדינה עבור שירותים כמו ניתוחים, אך כאשר המבוטח בוחר לעבור את הניתוח באופן פרטי ודרך הביטוח המשלים, הדבר נעשה על חשבון הביטוח המשלים ולא על חשבון התקציב הממשלתי. "דבר זה עשוי לתמרץ את הקופות להציע במסגרת תוכנית הביטוחים המשלימים שירותים משופרים נוספים ועשויה להיווצר מעין הפרטה הולכת וגדלה".
בנוסף, המבוטחים משלמים "תשלום כפול": גם דרך מס הבריאות המכסה את השירותים שבסל וגם דרך הביטוח המשלים שכולל תוספות ושיפורים לאותו שירות שבסל. המבקר ביקש כבר ב-2006 לקיים דיון בנושא במשרד הבריאות, אך הדבר טרם נעשה.
התרופות נמכרות בהנחה זעומה, הרווח נשאר בקופה
המבקר מצא כי קופות החולים חוסכות כסף על חשבון הציבור כאשר הן מוכרות דרך הביטוחים המשלימים תרופות בהנחה מזערית, ומחירן הוא כ-80-95 אחוז ממחיר השוק. "יצויין כי הקופות רוכשות את התרופות בהנחה ניכרת מהמחיר המירבי לצרכן, כך שלעיתים אף 50 אחוז מהמחיר המירבי מאפשר עודף הכנסה לקופות. ראוי שפעילות הקופות לא תאפשר להן עודפים על חשבון החולים". משרד הבריאות דרש מהקופות להעביר לאישורו כל הכנסה של תרופה בהנחה של פחות מ-50 אחוז.
המבקר לינדנשטראוס המליץ למשרד הבריאות "לבחון את סוגיית צריכת התרופות בשירותי הבריאות הנוספים (הביטוחים המשלימים) מבחינת הפגיעה בשוויון והחיסכון בסל. כמו כן ביקש המבקר ממשרד הבריאות לאתר אוכלוסיות נוספות המתקשות לעמוד בנטל הגבוה של תשלומי ההשתתפות (פרט לחולים כרוניים קשישים ולמקבלי הבטחת הכנסה, שמקבלים הנחות רבעוניות) ולמצוא דרכים לסייע להן בהפחתת תשלומי ההשתתפות העצמית.
ממצאי המבקר מעלים גם כי ייתכן וישנם "עודפים תקציביים" בסל התרופות עצמו: מבקר המדינה העיר כבר בשנת 2004, שמאז שהוחל בהרחבת הסל, משרד הבריאות לא בדק את היקף השימוש בתרופות ודפוסי השימוש בהן. כך שתרופה מסויימת תוקצבה והוערך שתינתן למספר מסויים של מטופלים, אך בפועל היא ניתנה למספר מועט יותר של מטופלים.
