כל הדרך לחומוס בדמשק: היסטוריה של מגעים

היסטוריית המגעים המדיניים בין ישראל לסוריה ידעה עליות, אך בעיקר מורדות ואכזבות לאורך השנים. במרכזם עומדת סוגיות השליטה ברמת הגולן ואופי היחסים העתידיים בין ישראל וסוריה וכן שאלת השליטה בכנרת ובמקורות המים, מעורבותה של סוריה ב"ציר הרשע", קשריה עם איראן והמחסה שהיא מעניקה לראשי ארגוני הטרור.

ועידת מדריד שנערכה באוקטובר 1991 סימנה את תחילת המגעים הרשמיים בין ישראל לסוריה. את ישראל ייצג בוועידה ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר, ואת הצד הסורי ייצג שר החוץ לשעבר, פארוק א-שרע. בוועידה נקבעה מסגרת פורמלית להידברות בין ישראל לסוריה ויתר מדינות ערב.

כחודשיים לאחר הוועידה נפתחו בוושינגטון שיחות דו-צדדיות בין נציגים ישראליים וסוריים. עם זאת, עד תום כהונתו של שמיר באמצע 1992 לא הושגה כל התקדמות משמעותית והפערים בעמדות הצדדים נותרו גדולים מאוד. חוסר ההתקדמות בשיחות מדריד וושינגטון היו גם אחד הגורמים לקשיים בשיחות בין ישראל ללבנון, שנמצאה דה-פקטו תחת שלטון סורי.

"עומק הנסיגה כעומק השלום"

בחירתו של יצחק רבין לראשות הממשלה סימנה את חידוש המגעים בין ישראל לסוריה תחת חסותו של הנשיא האמריקני החדש, ביל קלינטון. בספטמבר 1992 יצא רבין לביקורו הראשון בארה"ב והכריז כי הוא מוכן לדון עם דמשק על עתיד רמת הגולן. שנתיים לאחר מכן הבהיר רבין בגלוי את עמדתו באשר לאופי הסכם שלום עתידי עם סוריה, הצהיר על נכונותו לנסיגה ישראלית בדומה לזו שבוצעה במסגרת הסכם השלום עם מצרים וטבע את המונח "עומק הנסיגה כעומק השלום". המגעים בתקופתו של רבין נקלעו למבוי סתום עקב פערים שנתגלעו בסוגיית סידורי הביטחון ומיקומו המדוייק של הגבול הבינלאומי.

המגעים הגלויים והחשאיים עם סוריה נמשכו גם בתקופת שלטונם של בנימין נתניהו ואהוד ברק, בד בבד עם ההידרדרות המתמדת במצבו הבריאותי של נשיא סוריה דאז, חאפז אל-אסד. בתקופת נתניהו נוהלו המגעים באופן חשאי על ידי המיליונר האמריקני רון לאודר, אך אלה לא הבשילו לכדי תוצאה כלשהי. בשנת 1999 נחשף מסמך שנכתב על ידי לאודר המסכם את המו"מ שנוהל בין ישראל לסוריה וממנו עולה כי נתניהו נשא ונתן על החזרת רמת הגולן לידי סוריה.

ועידת מדריד, 1991 (צילום: לע"מ) 

המאמצים לסיים את המשא ומתן בין ישראל לסוריה עוד בימי חייו של אסד האב נמשכו גם בתקופת ברק. בינואר 2000 החלו שיחות מרתוניות בשפרדסטאון שבמערב וירג'יניה, ארה"ב, בין משלחת ישראלית בראשות ברק לבין משלחת סורית שר החוץ א-שרע ובתיווכם של הנשיא קלינטון ומזכירת המדינה דאז מדליין אולברייט. לאחר שבוע של מגעים נקלעו השיחות למבוי סתום והופסקו עם כוונה לחדשן במועד אחר - דבר שלא קרה.

אבן הנגף המרכזית במגעים בשפרדסטאון היתה ככל הנראה ההפרשים שבין הגבול הבינלאומי המנדטורי - המשאיר בידי ישראל את כל הכנרת והירדן - לבין גבולות ה-4 ביוני שהעבירו לסוריה אזורים שדמשק השתלטה עליהם במלחמת העצמאות וכללו גישה וזכויות על הכנרת והירדן. העיתונות דיווחה כי ברק הסכים לחזור לגבול המנדטורי, שהותיר בידי ישראל רצועה של עשרה מטרים ממזרח לכנרת ו-50 מטרים ממזרח לירדן - אך הסורים סירבו לכך.

מותו של אסד האב והמעבר לערוצים חשאיים

מותו של חאפז אסד ביוני 2000, סימן את סוף המגעים עם סוריה ודחייתם לתקופה בלתי מוגבלת. זאת, בעקבות ההערכה כי ייקחו כמה שנים עד שבשאר, בנו של חאפז אל-אסד, יבסס את מעמדו כנשיא ויהיה מסוגל להגיע לפשרות במשא ומתן עם ישראל. פרוץ מלחמת עיראק ב-2003 הגבירה את האשמות האמריקניות כי סוריה מסייעת לארגוני הטרור הסונים בעיראק. בעקבות כך, התחזקו היחסים בין סוריה לאיראן וחסמו את ערוצי התקשורת בין ממשלת שרון לדמשק. נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, הגדיר את סוריה אחת הצלעות ב"ציר הרשע", לו שותפות גם איראן וצפון-קוריאה.

בשנים האחרונות צצים חדשות לבקרים דיווחים על חידוש המגעים בין ישראל לסוריה בערוצים דיפלומטיים סודיים. ביולי 2007 אמר מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, ד"ר אלון ליאל, כי לדבריו של אחד מיועציו הבכירים של בשאר אסד - "ישראל וסוריה השיגו הסכמה על 85 אחוזים מהנושאים אותם צריכים לפתור, לפני שייחתם הסכם שלום בין שתי המדינות".

ליאל, המקיים בשנים האחרונות קשרים רבים עם גורמים שונים בניסיון לקדם את ההידברות עם סוריה, סיפר ל-ynet כי "15 אחוזים מהנושאים בהם אין הסכמה הם נושאים אזוריים - כמו מה יעלה בגורל היחסים בין סוריה לראש הלשכה המדינית בדמשק, חאלד משעל, והקשר בין סוריה לחיזבאללה והברית שלה עם איראן. ישראל לא מוכנה למסור את הגולן לבת ברית של טהרן".

במקביל, גילה נשיא סוריה, בשאר אסד, בנאום בפרלמנט שצד חדש (טורקיה) החל לתווך בין ארצו לבין ישראל. "על הישראלים לזכור שעלות השלום נמוכה הרבה יותר מכל המלחמות. אבל אם ראש הממשלה הישראלי רק שולח לי שליחים - זה לא רציני. עליהם לתת לנו ערבויות לכך שכל הגולן יחזור". במקביל, הבהיר שארצו ממשיכה לתמוך ב"תנועות ההתנגדות".

ב-6 בספטמבר 2007 הפציץ חיל האוויר הישראלי מתקן גרעיני סורי באזור דיר א-זור. בדיון שהתקיים בחודש שעבר בקונגרס האמריקני נחשף כי הכור הסורי הושמד שבועות בודדים לפני שהפך למבצעי. בדיונים הוצגה גם קלטת וידאו המוכיחה שצפון קוריאה סייעה לסוריה להקים את הכור. דמשק הכחישה בתוקף את הטענות נגדה.