חיות מהאגדות: ספרים שכדאי לילדים להכיר

"כשאני רואה גור חתולים קטן בא לי להיות אמא שלו. אמא קטנה כזו", אמרה נועה הקטנה והגדירה מאוד יפה את המשיכה של ילדים לבעלי חיים. החיות מעוררות בהם את הרצון לטפל וללטף.

ואכן, בעלי חיים מככבים בחנויות הצעצועים, בסרטים לילדים וכמובן גם בספרות הילדים. ילדים קטנים יוצרים קשר כמעט מידי עם בעלי חיים. נכון שיש ילדים שפוחדים מהם, אבל כשהם מתגברים על החשש, החיבור מיידי. יש משהו בפרווה העוטה על גופם ובחום הנובע ממנו שמרגיע ומשרה שלווה. 

מומחים מסבירים שאימוץ בעלי חיים והפיכתם לחלק מהמשפחה, תורם רבות לרווחתם הנפשית והפיזית של הילדים. הם זוכים בחבר אמיתי שאוהב אותם ללא תנאי וללא קשר לצורתם החיצונית או מעמדם בחברת הילדים.

חיות מחמד בבית מפיגות בדידות ושעמום, נאמנות עד בלי די והופכות ברבות הזמן את הילדים לאחראים וקשובים לצרכי האחר - אחר ששונה מהם מאוד, תלוי בהם ונזקק לעזרתם. ומה יכול להיות טוב יותר מיצור אחד לפחות שאומרים לו מה לעשות, קובעים לו את סדר היום ומרגישים גדולים וחשובים לידו?

בסדרת כתבות לשבוע הספר אנחנו מתמקדים בכל יום בנושא אחד בספרות ילדים ומביאים לכם כמה הצעות לספרים טובים העוסקים בנושא ספציפי בהתפתחות הילד. היום תוכלו להכיר כמה ספרים קלאסיים המקרבים את הילדים אל בעלי החיים.

איה פלוטו

כשאומרים שיש ספרים קלסיים, מתכוונים בוודאי ל"איה פלוטו". אחד המאפיינים של יצירה קלסית, היא יכולתה לשרוד את מבחן הזמן ולהמשיך להיות אהובה ומבוקשת על ידי דורות רבים של קוראים.

הסיפור על הכלב פלוטו נכתב בשנת 1957 על ידי דינה וארי רון מקיבוץ מגידו, שהקדישו את הספר לבתם אסנת. לאה גולדברג חרזה את סיפורו של פלוטו על סמך איוריו של ארי רון. היא הסבירה לבני הזוג שרק באמצעות חרוזים, ילדים יכולים לקלוט ולהבין.

ואכן, דורות של ילדים, שהפכו מזמן מבוגרים והורים, יודעים לצטט את מילות הסיפור. פלוטו הכלב השובב ומלא החיים משוטט ברחבי הקיבוץ בחיפוש אחר הרפתקאות ודברים חדשים. הוא פוגש המון בעלי חיים כמו פרה וסוס, צפרדע, דג ופרפר וכמובן שגם בני אדם כמו חבר קיבוץ ואת גדי חברו הטוב. כל מפגש חדש כזה עומד בפני עצמו ללא קשר הכרחי בין המפגשים. פלוטו, כגיבור העלילה, מקשר בין האפיזודות השונות.

אז מהו סוד קסמו של הספר "איה פלוטו"? החריזה הנהדרת שגורמת לקוראים לדקלם את הסיפור לאחר כמה פעמים; הסיפור הפשוט והלא מתחכם שכיום, נראה תמים וישראלי כל כך; העלילה הקלסית שחוזרת באין סוף וריאציות בסיפורים ואגדות, על הגיבור שבורח, נוטש את כור מחצבתו ויוצא להרפתקאות וגילויים חדשים במקומות רחוקים. בסוף הוא חוזר כמובן הביתה; העובדה שגיבור העלילה הוא בעל חיים אהוב כמו כלב שובב ויפה עיניים. מומלץ לילדים ולהורים במיוחד.

• "איה פלוטו", חרוזים: לאה גולדברג, איורים:ארי רון, הוצאת ספריית פועלים, 1957. 
  

אני וכל מיני חיות

בספר המופלא הזה שירים רבים שכתבו משוררים מוכשרים כמו לאה גולדברג, ע.הלל, ח.נ. ביאליק, מרים ילן-שטקליס, מיריק שניר וגם תרצה אתר. בשירים שזורה האהבה לבעלי חיים וזוהי דרך נהדרת להתוודע לעולמן המופלא של החיות. השירים קצרים לרוב, קצביים ומתגלגלים על הלשון - מה שהופך את מלאכת ההקראה למענגת וכייפית. השיר "קוקוריקו תרנגולת", שכתבה נעמי בן-גור, נחרט בזכרונם של תאומי, היום בני 11 וחצי. כששאלתי אותם אם הם זוכרים את השיר, החלו לדקלם אותו בקצב מהיר, משועשעים שעדיין זכרו אותו.

אבל, לא רק חרוזים ומקצב מאפיינים את השירים. גם נושאים הרלוונטיים לעולמם של ילדים, כמו ילדים שאין להם חברים והם מנודים מההתרחשויות החברתיות בכיתה ובמגרש המשחקים. "רצה פעם הקיפוד עם מישהו לרקוד, אך לא מצא לו כל חבר. כולם אמרו הנך דוקר". (אנדה עמיר-פיקרפלד). הקיפוד הדחוי משקף מצבים יומיומיים בקרב ילדים והם מזדהים עימו ועם רגשותיו. קל יותר להשתתף בכאבו של הקיפוד ולא לומר בקול רם מה מרגישים בלי חברים. בבחינת "זה לא אני. זה הקיפוד".

שירים רבים מעבירים מידע על בעלי החיים ועל מאפייניהם, מה שמעשיר את עולם הידע של הקטנים. כשתאומי היו בני ארבע בקירוב וקראנו על הפרה האדומה שנולדה לה עגלה חומה (פניה ברגשטיין), חיפשנו מידע באנציקלופדיה לילדים על פרות ועגלות, על חלב ומרעה וגם המצאנו סיפור המשך על העגלה שולה - ככה קראנו לה - שגדלה והפכה פרה אמא עם עגלה משלה, שקראו לה שולמית.

הספר מומלץ מאוד ומתאים לתינוקות בני כמה חודשים וגם לפעוטות בגילאים 2-4.

• "אני וכל מיני חיות". עורכות: מיריק שניר, יונה טפר, איורים: גיל לי-אלון-קוריאל, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 1993.  
  

שלא כמו רוב ספרי הילדים, ספר זה מלבני ומאורך, מה שמעורר סקרנות ורצון להציץ לתוכו. דומה שהסופר והמאייר אריק היל חשב על ההורים כשיצר את הסיפור על הזחל שרעב כל הזמן. זאת משום שהוא מכיל בתוכו כל כך הרבה מאפיינים שתורמים, מפתחים, מעשירים ומהנים ילדים בגיל הרך.

מה יש בספר? קודם כל, הנאה חזותית מהאיורים רבי הרושם שנראים כאילו צויירו במכחול צבע במשיחה אחת בלבד. הדפים הפנימיים החתוכים כמו מדרגות והחורים שבמאכלים, מסקרנים מאוד ילדים והם מבקשים למשש את האיורים, להכניס את אצבעותיהם הקטנות לחורים ולהחליק על הדפים החלקים.

בסיפור מידע רב על פרפרים ותחילת חייהם, על פירות וירקות, על מאכלים חמוצים ומתוקים, מלוחים, קרים וחמים. הילדים נחשפים לכמויות וגדלים, מספרים, ימי השבוע וגרמי השמיים. זהו ספר רב חושי שחוזרים אליו שוב ושוב.

• "הזחל הרעב", כתב וצייר: אריק היל, ספריית פועלים, 2004.
  

מרתה והאופניים

מרתה היא פרה גדולה וכתומה, שלא דומה לאף פרה אחרת בעולם. במילים אחרות, היא שונה ויוצאת דופן. אבל, שלא כמו ספרי ילדים רבים אחרים, השונות אינה מהווה בעיה כלל וכלל - לא בעיניה של מרתה ולא בעיני הסביבה שלה.

מרתה חולמת לרכוב על אופניים וכשהיא מחליטה לממש את חלומה, שום דבר לא עומד בדרכה. היא אינה מחכה שיקנו או יביאו לה אופניים. היא דואגת לעצמה ומרכיבה זוג אופניים בעזרת פטיש, מברג ודבק. עכשיו, כשהאופניים מוכנים לרכיבה, צריכה מרתה הפרה ללמוד לרכוב עליהם. היא עושה זאת בנחישות מעוררת הערצה, בכוח רצון ובהתמדה.

שיאו של המסע האישי של מרתה הוא זכייתה במירוץ האופניים הגדול שמביא לה תהילה ופרסום.

העלילה מלאת הומור ומשעשעת ובעיקר מעבירה את המסר שאפשר להצליח להגשים חלומות גם עם נתוני פתיחה לא מעודדים במיוחד. אין למרתה כישורים מיוחדים ואף אחד לא עוזר לה, אבל היא עובדת קשה, לוקחת סיכונים ובעיקר עוזרת לעצמה. מסר שמתאים גם למבוגרים.

• מרתה והאופניים, אלברטין וז'רמנו זולו, הוצאת קרן, 2003. 
  

ספר הפילפילים

את הספר הקדישה אלונה פרנקל לבנה והוסיפה :"All You Need is Love" ואכן, האהבה שזורה כחוט השני בעלילה ההנהדרת המספרת על משפחת פילים שמנה ועגולה שמצרפת לשורותיה פילונת קטנה ומתוקה.

ספר הפילפילים משוייך בדרך כלל לקטגוריית "ספרות ילדים בנושא הולדת אח חדש". ואכן, גיבור העלילה הוא פילון שחש נטוש ולא אהוב על ידי הוריו וחבריו כשנולדת לו אחות תינוקת. אבל, תיאור משפחת הפילים ויחסם מלא הרוך והאהבה של אבא פיל ואמא פילה לפילפילון, תגובתם לכאבו של פילפילון על היותו בודד ועצוב - מגלמים בתוכם אהבת הורים לילדם באופן הטהור ביותר. גם האיורים תורמים לתחושת האהבה הזורמת בספר. הפילים עגולים ולבנים וילדה קטנה שדיפדפה בספר אמרה שמתחשק לה לחבק את הפילים כי הם רכים כל כך.

נכון שהם לא ההורים המושלמים. הם מזניחים את פילפילון לאחר לידת התינוקת וכשהוא מתיילד וחוזר להתנהג כתינוק, הם נוזפים בו: "פילפילון בני היקר, מה זה צריך להיות? הרי אתה כבר לא תינוק!" וגם: "פילפילון בני היקר הרי אתה כבר גדול". כל מה שמומחים בחינוך מייעצים לא לומר.

אבל, כשהוא חושף את רגשותיו, הם עונים באמפטיה והזדהות עם רגשותיו, שמקבלים מקום של כבוד והבנה.

האיורים של אלונה פרנקל מעצימים את העלילה ואפשר להבין מה מרגיש כל אחד מהמשפחה על פי העיניים שלהם - שמשנות צורה בהתאם לרגש המובע בעלילה.

• "ספר הפילפילים", כתבה וצירה אלונה פרנקל, הוצאת מסדה, 1978.
  

אורלי נעמה אלקריב - מידענית (M.A), מייסדת ומנהלת "דרך המילים" - מרכז נעמה למידע חברתי, המפיצה מידע להורים, משפחות, גני ילדים ומרכזי-הורות.