למה נשים אוכלות מעט ולא מצליחות לרזות?

סיטואציה מהחיים: ארוחה משפחתית. בן הזוג והילדים אוכלים בהנאה מצלחותיהם (הגדולות), ואשה אחת יושבת מולם, ספק אוכלת ספק מנקרת מצלחתה (הקטנה). הוא: "למה את לא אוכלת? את מפסידה". "כבר שבעתי", היא מפטירה באדישות. "אני לא מבין אותך", הוא זורה מלח על הפצעים, "אם הייתי אוכל כמוך, הייתי נראה כמו גלית גוטמן". היא, כלומר אני, לא עונה. מה כבר אגיד? שאני משמינה מאוויר?!

שלא יהיו טעויות. אני רחוקה מלהיות אנורקטית. 61־62 ק"ג על 1.68 מטר, מידת מכנסיים 38־40, זה מה שנקרא "בסדר". לא רזה ולא שמנה. חברים מתייעצים איתי בנושאי דיאטה כמי שלכאורה "מבינה", בין היתר, בתוקף תפקידי כעורכת המדור הרלוונטי. אני מעולה בלחלק עצות ותפריטים. תשאלו אותם. אבל ליישם אותם על עצמי? עד כאן. עלי כנראה חלים חוקים אחרים.

לפחות תחנה אחת בחיי לימדה אותי שכדי להישאר במצבי אסור לי לגעת במה שרוב האנשים אוכלים. בצבא, למשל, אכלתי כמו כל הבנות (ואולי אפילו פחות), והפלא ופלא: הן העלו 2־3 ק"ג, אני העליתי שבעה. עם הזמן למדתי את אמנות הניקור. ארוחות מסודרות? לא. טעימות מסודרות? כל הזמן (או כפי שהוא מכנה בציניות: "כן לציפור").

לפני בר המצווה של בני, כשהחלטתי להפחית 2־3 ק"ג אומללים, הרגשתי כמו בטירונות של גולני ללא המטבח של גולני: הליכה אינטנסיבית במשך 50 דקות כמעט מדי יום, הקטנת מנת הטעימות וסתימת הפה בשבע בערב. לא משהו שהייתי ממליצה לבת שלי, בעצם לא לאף אחד. שבוע אחרי האירוע חזרתי לממדיי המוכרים.

ככל שצברתי יותר ידע בנושא, התגברה אצלי התחושה שמשהו פיזיולוגי אצלי משובש. איך זה שאני שאוכלת מעט ומקפידה על פעילות גופנית מתונה (הליכה שלוש פעמים בשבוע במשך כ־50 דקות), מצליחה בסך הכל לשמר את הקיים ולא לחרוג בגרם ממשקלי? גרוע מכך, איך קורה שברגע שאני אוכלת את אותו התפריט ורק מעלה את כמותו לרמה שנחשבת סבירה, אני מעלה במשקל?

דפוקה מטבולית

התשובה, כך חשתי, נמצאת במייל אחד שצץ יום אחד בתיבתי. צחי כנען, דיאטן קליני, שהתמחה בין היתר באפידמיולוגיה ובתזונת ספורט, פיתח שיטת אבחון מדעית לבחינת תהליך ההרזיה, כך נכתב בו. השיטה DIET4B, הנמצאת בתהליך רישום כפטנט, כוללת בתוכה ארבעה מדדים שנבדקים באמצעים

 מדויקים ומדידים לחלוטין: בדיקת מטבוליזם, בדיקת הוצאה קלורית יומית, בדיקת הרכב הגוף ומאזן נוזלים. "גיליתי שגם בשנות ה־2000 הדיאטנים ממשיכים לתת את אותם המרשמים שנתנו בעבר", הסביר לי כנען בקליניקה המעוצבת להפליא שלו, "באותה רוטינה של תהליך עבודה וקבלת החלטות, אלא שאחד באמת ירזה ולאחר זה לא יעשה כלום. למה? כי מדובר באנשים שונים". בינגו.

כנען מגדיר את התוכנית שלו כתוכנית הכנה לדיאטה. "אם צריך לאכול 2,000 קלוריות לא אכפת לי אם הן ייאכלו לפי שיטת שומרי משקל או לפי הדיאטה הנטורופתית", הוא מסביר. "אני רושם רצפט. הדיאטן ומאמן הכושר יעשו איתו מה שהם מבינים לפי שיטתם". מחיר תהליך האבחון והרצפט הוא 950 שקל.

בבדיקה הראשונה נבדק חילוף החומרים במנוחה (או בשמה המקצועי RMR), כמה קלוריות הגוף שורף בזמן צום ומנוחה כדי לשמור על פעילויותיו הבסיסיות (נשימה, חום, תפקוד מערכות פנימיות). ככל שנוציא יותר אנרגיה במנוחה, הקצב המטבולי יהיה טוב יותר (ובמילים פשוטות, אפשר לאכול יותר).

ישנן נוסחאות לחיזוי הקצב המטבולי, כמו נוסחת האריס בנדיקט, אך כדרכן של נוסחאות הן לא מתחשבות בפקטורים אישיים כמו גנטיקה, מצב הורמונלי, נטילת תרופות, קיומן של דלקות, הרכב גוף וכו'. טווח הטעות בנוסחאות אלה נע עד 40%.

ארבע שעות לפני בדיקת ה־RMR שלי אני מצטווה להתנזר מאכילה ומשתייה. קטן עלי. מצבט סותם את אפי ואני נושמת דרך הפה באמצעות ה־BodyGem Analyzer. לאחר כעשר דקות מתקבלת התוצאה על המחשב: 960 קלוריות ליום. לפי הנוסחאות המקובלות נשים בגילי ובמשקלי אמורות לשרוף בממוצע 1,361 קלוריות, מה שאומר שאני "דפוקה מטבולית", כהגדרתו של כנען. חילוף החומרים שלי במנוחה נמוך ב־33% וב־400 קלוריות מהממוצע. "את שורפת רק 40 קלוריות בשעה", הוא מכריז. 40 קלוריות?! שתי כפיות סוכר. איזו עליבות.

אני: "אי אפשר לשנות את זה?"

כנען: "לא!" ככה נולדת. זה כמו טביעת האצבע שלך. גנטי. פגם גנטי".

בשלב הבא אני נשקלת ונכנסת למכשיר העונה לשם בוד פוד, זו מעין קפסולה חללית שאמורה לבדוק את הרכב גופי מבחינת מסת שומן ושריר. התוצאה: 31% שומן ואחוז שריר בינוני. במילים אחרות, אני בנורמה, אבל יש בהחלט מקום לשיפור. "צריך להעלות מסת שריר ולהוריד מסת שומן ל־27%", הוא מבשר. "במקרה כזה משקל הרצפה האופטימלי שלך יהיה 59 ק"ג". "אני לא יכולה להפחית יותר?" אני תוהה. "את יכולה", הוא עונה, "אבל אז לא תהיי בריאה".

אני מסירה את השעון ומושיטה אליו את פרק ידי השמאלית והוא מצמיד את המלווה הקבוע שלי לשבוע הקרוב: Actical. זהו מוניטור הנראה כמו שעון יד האמור לתעד כל קלוריה שאני שורפת שלא במנוחה בפרקי הזמן השונים של היממה. אין להסירו מפרק היד גם בזמן המקלחת.

כמה שורף ניקיון?

בנות המערכת מתעניינות בניסוי הפרטי שלי.

אני: "עכשיו זה מוכח: חילוף החומרים שלי דפוק".

דורית, עורכת הכושר התזזיתית: "שטויות. ידוע שאפשר לשנות את זה אם עושים אימוני כוח".

אני: "צחי אמר שלא. זה גנטי".

דורית: "מה פתאום. ברור שאפשר. אנחנו כותבים על זה כל הזמן. צריך לעשות אימוני כוח, לשנות מסת שריר ואז חילוף החומרים עולה".

בטח עולה, אני מביטה בצלליתה הדקה והחטובה. חכמה בלילה. יש לה בטח חילוף חומרים שחבל על הזמן. בכלל, אני מתחילה לסווג אנשים לפי חילוף החומרים שנראה לי שיש להם. לבעלי יש חילוף חומרים מצוין. לאחיותיי כנ"ל, ואמא שלי? אהה. היא כנראה מקור הבעיה. משקלה ממוצע, אבל מאז שאני זוכרת את עצמי היא מנקרת. אין ספק שהגן הפגום הגיע ממנה.

קיומו של מכשיר ה־Actical כמעט נעלם מזיכרוני במהלך אותו שבוע. רק כשרציתי להציץ בשעה נזכרתי בייעודו והבטחתי לעצמי להתאמץ יותר כדי להראות תוצאות. אבל איפה אני ואיפה תוצאות? את זה הבנתי שבוע לאחר מכן כשכנען הזין את המחשב בנתוני המכשיר. היום היחיד שבו שרפתי כמעט 1,000 קלוריות היה יום חמישי. מה עשיתי אז, לעזאזל? הלכתי ברגל חצי שעה ובמשך שלוש שעות ניקיתי את הבית. מסקנה: אולי כדאי שאעשה הסבה מקצועית למשק בית, כי בשאר הימים שרפתי בממוצע 700 קלוריות בלבד.

עכשיו קחו את ה־700 העלובים האלה ותוסיפו להם את ה־960 העלובים עוד יותר. מה קיבלנו? 1,660 קלוריות. זה מה שאני צריכה לאכול כדי לשמור על משקלי. כל קלוריה מעבר לזה פירושה השמנה.

אני (בתקווה): "הבנתי שאם אעשה הרבה ספורט אעלה את חילוף החומרים שלי?"

כנען: "לא מדויק. חילוף החומרים עולה ב־2%־3% ב־24 השעות לאחר האימון. במקרה שלך מדובר ב־20 קלוריות גג וזה במקרה שתעשי ספורט בכל יום. אם תעשי ספורט יום כן, יום לא, זה יעלה בעשר קלוריות".

אני: "אבל אימוני כוח והעלאת מסת שריר כן יכולים לשנות את זה?"

כנען: אם תעשי שלוש פעמים בשבוע אימוני כוח, לאחר חצי שנה תשיגי חצי ק"ג עד ק"ג שריר. האם הק"ג הזה יתרום לחילוף החומרים? התשובה היא לא! זה יתרום לך עוד 30 קלוריות ליום, כך שבמקום שתהיי דפוקה ב־400 תהיי דפוקה ב־370".

אני (בייאוש): "ואין אפשרות של 'מטבוליזם מצטבר', כמו ריבית דריבית: 370 יהפכו לאחר חצי שנה ל־330 וכך הלאה?"

כנען: "זה לא עובד ככה. יתרה מכך, ברגע שתפסיקי להתאמן, חילוף החומרים יחזור לקדמותו".

אני: התבלבלתי לגמרי. אז בשביל מה לי בכלל להתאמץ ולעשות פעילות גופנית?

כנען: פעילות גופנית תתרום לשיפור המדדים הבריאותיים שלך. מעבר לכך, פעילות אירובית בת שעה מדי יום תאפשר לך לאכול עוד 100־200 קלוריות. חוץ מזה, אם תעשי דיאטה ללא פעילות גופנית, תאבדי 25% שריר מכל ק"ג שיירד, כלומר, אם תרדי עשרה ק"ג, תאבדי שניים וחצי ק"ג שריר. אם תשלבי רק פעילות אירובית או רק פעילות אנאירובית, תאבדי 15% שריר מכל ק"ג שיופחת, אך אם תשלבי פעילות אירובית ואנאירובית, כמעט לא תאבדי בכלל מסת שריר ותיראי חטובה יותר".

אני: "אבל אם אעשה דיאטה, חילוף החומרים ייפגם יותר?"

כנען: "כן. הוא יכול לרדת מ־960 ל־600, אבל ברגע שתסיימי את הדיאטה הוא יחזור לקדמותו. אנשים חושבים בטעות שהדיאטה פגעה להם בחילוף החומרים בזמן שיש פגיעה בצפיפות העצם אבל לא במטבוליזם. הם שוכחים עובדה פשוטה, שהגיל מהווה גורם מכריע, ובכל עשור אנו מאבדים אחוז אחד של מסת שריר".

אני: "בכל מקרה, אני מבינה שאני צריכה להמשיך לאכול מעט?"

כנען: "צריכה? חייבת! אם לא תעשי את זה - יהיה רע ומר!"

מבולבלים?! גם אנחנו.

צבע השתן

במפגש השני אני עוברת את הבדיקה האחרונה: מאזן נוזלים. היא מתבצעת באמצעות אלקטרודות המוצמדות לגופי ומודדות את ההתנגדות החשמלית שלו. ככל שיש יותר נוזלים, ההתנגדות החשמלית קטנה יותר. בעזרת הנתונים

 המתקבלים אפשר להמליץ על נפח שתייה מתאים. גם כאן הכלל לפיו יש לשתות 8־10 כוסות נוזלים ליום אינו גורף. "יש אנשים הסובלים למשל, מלחץ דם גבוה", מסביר כנען. "אם הם ישתו הרבה, לחץ הדם שלהם יעלה יותר".

הכלל שלו פשוט: הביטו בצבע שתן הצהריים שלכם: אם הוא בהיר - אתם שותים ברמה סבירה. אם הוא צהוב - תמזגו לכם עוד כוס.

בפרמטר הזה אני מקבלת ציון טוב. סך כל כמות המים בגופי היא 54% בזמן שכמות המים הנעה בין 45% ל־60% לאשה נחשבת נורמלית.

שבוע אחרי

דורית (נכנסת בסערה לחדר): "הוא צדק הצחי הזה. באמת צריך להתאמן מדי יום ובעצימות גבוהה כדי לשמור על התוצאות של חילוף החומרים".

אני: "זה מה שהבנתי".

דורית: "בינינו, מי יכול לעמוד בזה. עדיף לאכול פחות".

אני: "בדיוק. גם את זה הבנתי ומאז שהייתי אצלו הפסקתי לזוז לגמרי".

רונית, העורכת הראשית: "את באה לאכול איתנו צהריים?"

אני: "כבר אכלתי, חילוף החומרים שלי לא מאפשר יותר..."

שלושה שבועות אחרי

אני מוצאת בתיבת הדואר מעטפה גדולה מצחי כנען. טמונות בה כל הבדיקות שערכתי כשהן מתועדות בכתב ועל גבי דיסק בצירוף המלצותיו. תחזיקו חזק: "פעילות אירובית יומית לפחות 60 דקות כדי שהתרומה תהיה משמעותית. שילוב של פעילות כוח תמנע את איבוד השריר באופן מוחלט. משקל המטרה הסופי והמינימלי הוא 59 ק"ג". "בטח", אני ממלמלת לעצמי, "מה נראה לו, שבשביל 2־3 ק"ג אני הולכת להשתגע?!"

נראה שכן. כמה ימים אחר כך אני כבר שקועה בהשוואות מחירי חדרי כושר.