לא סיפור פשוט

לא מעט מבקרים חיבבו את האלבום השלישי והחדש של "סימפל פלאן", להקת הפופ-פאנק והרוק הקנדית. מצד שני, דינוזארים מודרנים כמו ה"רולינג סטון", "ספין", ומגזין "Q" חשבו שמדובר בבזבוז זמן גמור. חמשת חברי הלהקה ממש לא ציפו לקבלת הפנים הזאת.

"בנינו שיריון נגד המבקרים" (צילום: Gettyimages/Imagebank)

"אני אשקר אם אגיד שזה לא מפריע לי", מספר ל-ynet גיטריסט הלהקה, ג'ף סטינקו, על היחס לביקורות. "אני כן חושב שעשינו שיעורי בית באלבום הזה. זה אמנם מעליב, אבל הצלחתי לבנות שיריון נגד המבקרים.

"בעבר זכינו לביקורת רבה, ולא רק על המוזיקה שלנו. ואז הבנתי שבסוף היום, עדיין יש המוני מעריצים שמגיעים להופעות שלנו. כך שאני מסתכל על הביקורת ואומר לעצמי: המבקר בעצם אומר, שלמיליון אנשים שקנו את האלבום ומגיעים להופעות יש טעם רע. זה גם פוגע במעריצים שלנו.

"אבל אם לעיתונאי מסוים יש רעיונות והוא מעלה אותם לדיון, אז אני מקשיב לו. בעבר ביקרו אותנו על נושא מסוים, ואז זה הגיע לנו. לקחנו את הביקורת בחשבון ושינינו את מה שהיה צריך לשנות. אבל ברוב המקרים, הביקורות שם רק בשביל למכור מוזיקה או מגזינים והן לא באמת מבוססות על מידע ממשי".

המבקרים מרבים לכתוב שהמוזיקה שלכם ילדותית מדי.

"יצרנו את האלבום הראשון שלנו כשהיינו בני 18, 19 ו-20. אז נכון, היינו צעירים והאלבום היה מיועד ברובו לבני נוער, כי זה מה שהיינו ואלה היו הנושאים בחיינו. ואני שואל את עצמי, מה רע בזה? ככל שהאלבומים התקדמו, גם בגרנו. אני בן 29 היום, והאלבום החדש מראה את כל מה שעברנו, את כל הצמיחה והפתיחות שלנו כלפי הסגנונות המוזיקליים השונים. אנחנו רוצים לגרום לאלבום הזה שיישמע ברחבי העולם. אנחנו מאמינים בו וחושבים שהוא חזק מאוד. חבל אם הוא לא יגיע לכמה שיותר אנשים".

כחודשיים חלפו מאז נחת האלבום השלישי על המדפים וחברי הלהקה מעולם לא היו בטוחים יותר ביצירה שלהם. "זו הייתה העבודה איתה היה לנו הכי קשה עד כה", מספר סטינקו, "קשה ליצור, למצוא את הכיוון שלנו ולמצוא דרכים להפוך את האלבום למיוחד. לפני כשנה וחצי התחלנו לדבר על התשוקה שלנו ליזום דברים חדשים ועל הצורך לשנות את הסאונד. רצינו להפוך את הדברים לטיפה יותר מודרניים. כתבנו שירים שהיו ממש טובים, אבל הם לא היו שונים מדי מהאלבום השני. בגלל שרצינו שהאלבום החדש יהיה מאוד מיוחד וחזק, זרקנו את השירים ההם והמשכנו הלאה".  

זרקו את השירים והמשיכו הלאה (צילום: Gettyimages/Imagebank)

היה זה המפיק פלויד "דיינג'ה" הילס, בן חסותו של מפיק העל טימבלאנד, שכיוון את הלהקה לדרך שהיא חיפשה. אחרי שעבד עם ג'סטין טימברלייק, הראפר אקזיביט, ביורק, נטלי פורדטו ו"דוראן דוראן", חברי הלהקה ידעו שזה האיש בשבילם ואיתו הם כתבו שלושה שירים לאלבום. את השאר כבר עשו בעצמם, בידיעה שהרגע הזה עם דיינג'ה הוא שפתח בפניהם את הדלת.

אחרי שנפתחה הדלת האחרונה והאלבום סוף-סוף יצא, הלהקה, כצפוי, החלה בסיבוב הופעות מפואר. בימים אלה היא נמצאת ביפן, אחר כך תגיע לפסטיבלים בשוויץ, גרמניה והולנד, תשוב לארצות הברית ולקנדה, בטרם תשוב לאירופה ובחזרה הביתה לקנדה.

"הסתובבנו ברחבי העולם ולמרות שעוד לא ביקרנו בהרבה מדינות - וישראל היא כמובן אחת מהן - הראייה שלנו השתנתה לגמרי בארבע שנים האחרונות", אומר סטינקו, "כשביקרנו במדינות באסיה, כמו מלזיה או אינדונזיה, ראינו שהן יפהפיות בשוני שלהן מארצות הברית. זה פותח לך את הראש. אתה מבין טוב יותר שלמרות שלכולנו באים מתרבויות שונות, עדיין יש לנו אותם נושאים ואותן בעיות. עדיין יש תשוקה להיות נאהב, להיות חלק מהקהילה ויש רצון פשוט לשרוד.

"היצירה הכי קשה עד כה". סימפל פלאן

"הרווחתי הרבה מכל הטיולים. הבנתי שיש כל כך הרבה בחוץ שאני יכול להביא איתי בחזרה הביתה. בכלל, מרתק לראות איך המוזיקה שלנו מתקבלת ברחבי העולם. מדהים אותי עוד יותר שכולם מדברים בשפת המוזיקה. כשאנחנו מגיעים ליפן, הרבה ילדים לא יודעים לדבר באנגלית, אבל הם יודעים את כל המילים לשירים שלנו".

ואיזו חוויה מהדרכים זכורה לך במיוחד?  

"בתחילת הדרך, זכינו להצלחה הגדולה הראשונה שלנו ביפן. כשהגענו לשם, הרבה מעריצים חיכו לנו בשדה התעופה. לא ידענו למה לצפות והיינו המומים מכך. קנדה, מולדתנו, דווקא היתה אחת

המדינות האחרונות בה האנשים הכירו את המוזיקה שלנו. מוזר שככה זה יצא. אבל לפני שנתיים ניגנו בקוויבק סיטי בפני 80 אלף איש והמופע הזה היה בסימן "השיבה הביתה". זו הייתה ההכרה בבית שכל כך חיכינו לה, אחרי שנים של מאבקים. זה היה יפהפיה. למרות שהיה גשום נורא, אנשים נשארו במשך כל ההופעה. זו הייתה חווית הבמה הטובה ביותר שלי".

לצד כל החוויות הטובות, סטינקו מודה שלא הכל בא בקלות, ושלפעמים הלחץ משתלט. "במהלך השנים הבנו, ששום דבר לא יבוא בקלות והלחץ תמיד יהיה שם. אנחנו רוצים שהכל ייצא בצורה הטובה ביותר ובמקביל מתקשרים כל הזמן עם המעריצים, דרך כל אפיק תקשורת אפשרי".

ומה הסיכויים שבעקבותיו גם תגיעו לישראל?

"היינו מאוד רוצים. אבל אנחנו גם עדיין רוצים לראות איך האלבום משתלב. לא מזמן פגשנו מישהו מישראל והוא אמר לנו שיש הרבה אנשים שמחכים לנו שם. זה מאוד הפתיע אותי. אם האלבום יעשה משהו בישראל, אנחנו נבוא, ללא ספק".

לסיום, איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?

"אתה יודע, ככל שהזמן עובר, התעשייה כל כך משתנה. אני מקווה שתוך עשר שנים נמצא דרך להוציא את המוזיקה שלנו לכולם ולשרוד את כל שוק ההורדות ואת נפילת חברות התקליטים. הייתי שמח להביט אחרוה ולומר שעברנו את זה. אני מנגן מוזיקה עם ארבעת החברים הכי טובים שלי ואני ממש לא מתכוון להפסיק".