עסקת שבויים: אולמרט יוכל במצבו לחתוך?

שליט, גולדווסר, רגב ובני משפחותיהם עלולים להיות הראשונים שישלמו את מחיר הסחרור, אליו נקלעה המערכת הפוליטית בישראל בעקבות עדות טלנסקי. מאמציו של אולמרט לשרוד בשלטון וההיערכות בקואליציה ובאופוזיציה ל"יום שאחרי" עלולים לגרום לממשלת ישראל להחמיץ הזדמנות שנוצרה בשבועיים האחרונים לקידום שחרורם של השלושה. לא רק מפני שעיקר דאגתם של הקברניטים תהיה נתונה להתמודדות הפוליטית, אלא בעיקר מפני שאיש מהם לא יהיה מוכן לקבל החלטות לא-פופולריות; החלטות בעניין התמורה הישראלית לשחרור החטופים, שבלעדיהן אי-אפשר יהיה להגיע לסיכומים מחייבים עם החוטפים ועם המתווכים.

מצב זה מסבך במיוחד את המשא-ומתן בעניינו של גלעד שליט. שחרורו מתעכב משלוש סיבות: המחלוקות והיריבויות בתוך חמאס, גרירת הרגלים של המתווך המצרי - והאיטיות הבלתי נסבלת שבה מתקבלות החלטות בממשלת ישראל הנוכחית. מצב זה מתסכל, מפני שמתווה עסקת החליפין בעניינו של שליט כבר סוכם ומקובל על כל הצדדים: ישראל אמורה לשחרר 450 אסירים פלסטינים - מאה מהם ישוחררו במקביל להעברתו של גלעד לידי המצרים, והיתר עם העברתו לישראל. עסקה זו תקועה בשל מחלוקת על זהות המשוחררים הפלסטינים: ישראל הסכימה שחמאס יציע לאישורה רשימה של מועמדים לשחרור.

רשימה כזו, הכוללת יותר מ-300 אסירים, הועברה כבר לפני כשלושה

 חדשים. היא משקפת את הקונצנזוס הרדיקלי ביותר, שעליו יכלו להסכים הנהגת החוץ של חמאס, בראשות חאלד משעל, ומנהיגי הארגון ברצועה, שלכל אחד מהם מחויבויות משפחתיות ופוליטיות למשפחות אסירים המקורבות אליו. לכן, כשבדק שב"כ את רשימת חמאס על פי קריטריונים שגיבשה ועדת השרים - אושרו רק 70 מהשמות שנכללו בה. השאר נפסלו - אם בשל היותם "מחבלים כבדים", שדם עשרות יהודים על ידיהם, ואם מפני שהשב"כ מעריך שהם יחזרו לסורם וישתמשו בניסיון שצברו כדי לתגבר את הטרור נגד ישראל.

מה שפחות מובן וקביל הוא פרק הזמן הארוך, שנדרש למחליטים הישראלים להסכים על השמות שאושרו. אישים מוסמכים ובקיאים, המעורבים במו"מ מטעם הממשלה, טוענים שניתן היה להשלים את בדיקת הרשימה בתוך 24 עד 48 שעות. בפועל נמשך התהליך שלושה חודשים (!), בעיקר בגלל מחלוקות בין הפוליטיקאים הישראלים ובין גורמי הביטחון המעורבים בתהליך. אותם אישים, הבקיאים ברזי המו"מ, טוענים גם שההתעקשות הישראלית לבדוק במיקרוסקופ כל שם ברשימת חמאס (הכוללת גם עצירים בכירים של ארגונים אחרים) ולפסוק לחומרה - אין לה הצדקה ממשית. גם אישים אלה טוענים, אמנם, שלישראל אסור לשחרר את המשלח של פיגוע ההתאבדות במלון "פארק" בנתניה או רבי מרצחים מסוגו. אבל ביחס למי שביצע עבירות קלות יותר, אין טעם וצורך להחמיר.

גם הסכנה העתידית, הגלומה במשוחררים, אינה חמורה כפי שהיא מוצגת על-ידי פוליטיקאים וכמה מאנשי מערכת הביטחון. הרי חלק ניכר מהם יועברו לרצועת עזה - שם יכולתם לפעול ולתכנן פיגועים תהיה מוגבלת ביותר. אלה שיועברו לגדה יהיו תחת פיקוח צמוד ורצוף של השב"כ וצה"ל. בשורה התחתונה: לדעת גורמים ישראלים בעלי משקל, ישראל יכולה להגמיש עד מאוד את הקריטריונים לשחרור, ובכך ליצור דילמה לא קלה ופיתוי לחמאס להגמיש עמדותיו - ובה בשעה להקל על מלאכתו של המתווך המצרי.

דווקא עכשיו: להתגמש

הצורך בהגמשה ישראלית גובר דווקא עכשיו, כאשר לדברי גורם מוסמך, חמאס מוכן מצידו להגמיש את דרישותיו. מה שגרם לשינוי בגישה החמאסית היה העובדה, שישראל העמידה את ביצוע עסקת שליט כתנאי להסכמתה להפסקת אש ברצועה. חמאס, הזקוק לרגיעה, מקבל כנראה בלית ברירה את התנאי הישראלי, אף כי לא בכל מחיר. מכאן שהכדור נמצא כעת במגרשה של ממשלת ישראל. הגמשת הקריטריונים שקבעה ועדת השרים עשויה לפתוח את החסימה במו"מ על גלעד שליט, אומרים הגורמים יודעי הדבר. השאלה היא, אם אולמרט במצבו הפוליטי הנוכחי יכול לעשות כמעשה שרון בעסקת טננבבוים: "לחתוך" ולהסתכן בביקורת שתימתח עליו, כולל ערעור על סמכותו לקבל החלטות שנויות במחלוקת הנוגעות לשחרור רוצחים.

אשר למו"מ בעניין גולדווסר ורגב - כאן המצב פשוט יותר מבחינה פנים-פוליטית ישראלית. הממשלה כבר גיבשה למעשה את ההחלטה העקרונית. באמצעות המתווך הגרמני הוצגה לחיזבאללה עסקה בשלב אחד, במסגרתה ישוחררו שישה לבנונים הכלואים בישראל (כולל סמיר קונטאר) ועשר גופות של אנשי חיזבאללה תמורת גולדווסר ורגב וסיכום מפורט של מידע הנוגע לגורלו של רון ארד.

לא יהיה שחרור של פלסטינים, ירדנים או סורים כפי שדורש נסראללה, וישראל

גם לא תסכים לשלם תמורה נפרדת עבור מידע על גורלם של החטופים הישראלים. הכדור עכשיו במגרשו של חיזבאללה. בקרוב תידרש הצמרת המצומצמת של הארגון להודיע למתווך הגרמני, גרהרד קונרד, אם היא מאמצת את הנוסחה. מצידה של ישראל - אפילו במצב הפוליטי הנזיל הנוכחי - לא צפויות בעיות לממש את המהלך. אולמרט יוכל אמנם לקצור נקודות זכות בדעת הקהל בארץ, אבל איש לא יחשוד בו שאישר את המהלך ממניעי הישרדות פוליטית.