נחשפה תעשיית השקר הפלסטינית
המניפולציה התקשורתית הפכה לנשק אסטרטגי של הערבים נגד ישראל. חשיפת השקר שמאחורי פרשת א-דורה צריכה להילמד ברשתות הבינלאומיות
בית המשפט בצרפת זיכה את פיליפ קרסנטי מאשמת דיבה על טענתו שכתבת רשת הטלויזיה "פראנס 2" בצומת נצרים בספטמבר 2000 הייתה מבויימת. ההחלטה מהווה הישג בניסיון לחשיפת האמת סביב האירוע שנודע כפרשת הילד מוחמד א-דורה. אולם, זהו רק נדבך ראשון במאבק כנגד האופן המוטה שבו התקשורת הבינלאומית מסקרת את המזרח התיכון זה שנים רבות.
חשיפת העלילה בפרשת א-דורה היא תוצאה של עבודה מאומצת של חוקר הפרשה, הפיזיקאי נחום שחף. בעקבותיו באו רבים וטובים מתחומי האקדמיה והעיתונות, שחשפו את השיטות בעזרתן תעשיית השקר הפלסטיני מפיקה את הדימויים שנחרטים בזכרון הקולקטיבי באמצעות התקשורת בעולם. כפי שהגדיר זאת בקצרה פרופ' ריצרד לנדיס האמריקני – תעשיית "פאליווד".
פרשת א-דורה היא הבולטת והבוטה שבתופעת המניפולציה התקשורתית שמבצעים העובדים הפלסטינים המועסקים ברשתות העיתונות הבינלאומיות. עובדים אלו מביימים, מפיקים ועורכים במגמתיות אירועים ותמונות במטרה להוציא את דיבתה של ישראל בעולם. דיווחי התקשורת ותמונות כמו מקרה א-דורה, משפיעות על דעת הקהל בעולם ועל ממשלותיהם. הארועים המבוימים פוגעים ביכולתה של ישראל להתנהל בעימות ומשפיעים על יכולת התמרון והשגת יעדים בעיתות חירום.
המניפולציה התקשורתית הפכה למעשה נשק אסטרטגי בידי הערבים נגד מדינת ישראל. היא כלי איזון מול יתרונותיה הצבאיים של ישראל ואף משפרת את מעמדם בעולם מולנו. במלחמת לבנון השניה דיווחה התקשורת הבינלאומית ששהתה בשטח על "טבח" של צה"ל בכפר כנא, בעוד בלוגרים בבתיהם ברחבי העולם חשפו במהירות וללא מאמץ מיוחד שהאירוע הוא למעשה הפקה של החיזבללה. הדבר לא מנע מהקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ על ישראל לסיים את המלחמה. שבועות קודם לכן היו אלו תמונת הילדה מחוף הים בעזה - תמונות שהתגלו כשחזור הצלם הפלסטיני לאירוע שצה"ל כלל לא היה מעורב בו - שהביאו להפסקת ירי התגובה לקסאמים. רק לאחרונה הפגיעה באם וארבעת ילדיה בעזה
ממטען שנשאו על גופם אנשי חמאס, שוייכה מיידית בדיווחי התקשורת לצה"ל.
ההטייה קיימת לא רק בעתות חרום. לא אחת מתפרסמות ידיעות על פגיעה זו או אחרת בפלסטינים על ידי ישראל, שמיד זוכה לכותרות ברחבי העולם. במקרים רבים מתגלות ההאשמות כבדיות, אך הנזק לישראל נעשה. הדבר נובע מכך שהרשתות הזרות לא מבצעות את המינימום המוטל עליהן - בדיקת מקורות או הצלבת מידע. הרי תמיד ישייכו את הדברים לכתבים הפלסטינים ותמיד ימצאו אותם מקורות "אמינים" שיאשרו את ההאשמות. לכך ניתן לסלוח בפעם הראשונה ואולי אף בפעם השניה. אחרי שהדברים נחשפים פעם אחר פעם, ניתן היה לצפות ממערכות התקשורת הזרות שיקפידו מעט יותר ויגלו רמה מקצועית נאותה לפני ששוב יצאו בהאשמות שוא כנגד מדינת ישראל.
לכן, חשיפת האמת על ארועי מוחמד א-דורה היא חיונית לגדיעתה של תופעת הביומים בדיווחי התקשורת ולערעור הטבעיות שבה תופעה זו מתקבלת ברשתות התקשורת בעולם והסלחנות שהם מפגינים כלפיה. סלחנות הנובעת לעיתים גם מסיבות של הזדהות פוליטית אך בעיקר משיקולי כדאיות כלכלית. על ישראל להבהיר בכך לרשתות התקשורת בעולם כי יש להן אחריות על דיווחי עובדיהם ושעליהם להקפיד על קיום אתיקה עיתונאית מקצועית ולדווח אמת - גם כשהמדובר הוא במדינת ישראל.
הקמת מטה ההסברה במשרד ראש הממשלה יכולה להיות פקטור חשוב במאבק זה. כדי להצליח באמת במלחמה המתנהלת בתקשורת, לא די בשינוי מבני ביורוקרטי ותוספת תקציבים. חיוני להפנים את מהות המאבק עמה מתמודדת המדינה בשדה התקשורתי. על חברי המטה להיות נכונים להקדיש את המאמץ הדרוש, לעיתים תוך גילויי אומץ לב ציבורי, כדי להזים ולהכשיל את עלילות הדם שנרקמות על ידי הפלסטינים ולאלץ את רשתות העתונות בעולם לעמוד באמות מידה מקצועיות.
כמו-כן, כפי שהוכיחו קרסנטי, שחף, לנדיס, העתונאים גרארד הובר וסטפן ג'ופה ואחרים, המדינה יכולה וצריכה להסתייע ביכולותיהם של אנשי מקצוע פרטיים שמוכנים להלחם למען שמה הטוב של מדינת ישראל ועבור האמת.
דני סימן, מנהל לשכת העתונות הממשלתית
לפנייה לכתב/ת 
דני סימן
צילום: לע"מ
מומלצים
