אגדות אורבניות: מלפפון שאבד וזרע שנשדד
מי ששמע על הבחורה שהביאה כלבלב מסין וגילתה שזו חולדה אולי ייזהר לא להבריח חיות מחו"ל. גם הרווק ששמע את האגדה על הבחור שנחנק במסיבת הרווקים שלו משדיה הענקיים של החשפנית עשוי לשקול בילוי סולידי יותר. האם ההתנהגות שלנו בתחום היחסים מבוססת על אגדות אורבניות?
"לא נכון! אין סיכוי!" אמרתי.
"דווקא כן", חייך הבחור בניצחון. "היא השתמשה במלפפון בתור צעצוע מין, הוא נשבר בתוכה, והיו צריכים לקחת אותה למיון כדי להוציא את החצי האחר. כולם באוניברסיטה מכירים את הסיפור הזה".
"אתה מכיר את הבחורה באופן אישי?" שאלתי.
"לא. אבל אני חושב שהיא לקחה קורס עם מישהו שהיה איתי בתיכון".
"צר לי לבשר לך ידידי, אבל זה לא נשמע כמו סיפור אמיתי, זה נשמע יותר כמו אגדה אורבנית".
אגדה אורבנית (עירונית) היא גלגולו של הסיפור (שכנראה) מעולם לא קרה. אם בעבר די היה לספר לנו את משל הצב והארנב כדי ללמד אותנו שהשאננות תביא למפלתנו והנחישות תסייע לנו לנצח, גם אם אנחנו סובלים ממגבלות פיזיות אל מול מתחרינו, הרי שהמהפכה התעשייתית, שגרמה הליך אורבניזציה מואץ, אילצה אותנו להתאים את המשלים המוכרים לנו (השועל והעורב, הצרצר והנמלה וכל חבריהם ליער) לסביבה חדשה.
אותה סביבה חדשה מאופיינת בעיקר בגודל ובניכור. שוב איננו גרים בכפר בו אנחנו מכירים את כולם מיום היוולדנו. בעיר הגדולה אנחנו מסוגלים לגור מספר שנים באותו הבניין מבלי לדעת מיהם שכננו וכיצד נראות דירותיהם מפנים. בנסיבות אלה צופנת בחובה הסביבה החדשה סכנות רבות. ייתכן שסוטים וחולי נפש היו גם בכפר, אבל שם קשה היה להם להתחבא. שם ידעו הורים לספר לילדיהם ממי להיזהר וכיצד.
אז למה בעצם צריך אגדות אורבניות? למה אי אפשר פשוט להגיד לאשה שמסוכן ללכת בלילה ברחוב חשוך? למה לא לחלק עלונים המזהירים גברים מפני איסוף בחורות זרות למיטותיהם? מה בעצם משמעות והשפעת הסיפור הנ"ל? והאם כל צ'יזבט הוא אגדה אורבנית? ובכן, לא.
1. אגדה אורבנית היא סיפור שאנחנו משוכנעים שהתרחש במציאות. בניגוד למשל הצרצר והנמלה, שקצת קשה לדמיין אותו קורה בחיים האמיתיים, האגדות האורבניות מסופרות באופן הגורם לנו להאמין שהן אכן קרו במציאות, גם אם מדובר על חבר-של-חבר. רק אם ננסה לעקוב אחר מקור הסיפור נגלה שבעצם הוא אינו מוביל לאף אדם אמיתי.
2. לאגדות אורבניות יש מסר, או מוסר השכל. אילו הייתם שואלים אותי מה המסר של סיפור הבחורה והמלפפון, הייתי משערת שזה במסר שמרני המגנה מתירנות מינית, או מסר המעודד נקיטת זהירות בתחום המיני (אגב, ניסיתי לחפש את סיפור המלפפון באינטרנט והגעתי אליו בגרסתו הגברית: גבר שהתעלף לאחר שהמלפפון שהחביא במכנסיו הצמודים יצר אפקט של חוסם עורקים. למעוניינים חפשו באתר סנופס את Cuke of Earl.
3. ריאליזם. אגדה אורבנית, מופרכת ככל שתהיה, צריכה שיהיו בה סממנים ריאליסטיים כדי שהמסר יעבור. צריך שיהיה שם לפחות קמצוץ של משהו שיגרום לנו להאמין שהסיפור יכול היה להתרחש.
כל אלה הופכים את האגדה האורבנית לאפקטיבית יותר מכל אזהרה שייתן הורה לילדיו. כשאנחנו מאמינים שמשהו רע קרה למישהו שאנחנו מכירים בגלל התנהגות לא נאותה, נחשוב פעמיים לפני שנתנהג כך אנחנו. שכן הורינו יסלחו לנו אם נמעד, אבל החיים נוטים להיות פחות סלחניים.
כך, למשל, מי ששמע את האגדה על הבחורה שהביאה איתה כלבלב מסין וגילתה בדיעבד שמדובר בחולדה ייזהר לא להבריח חיות מחו"ל. באותה מידה, רווק ששמע את האגדה על החתן שנחנק במהלך מסיבת הרווקים שלו משדיה הענקיים של החשפנית ישקול בילוי סולידי יותר.
ומה לגבי יחסים? האם התנהגותנו מונחית אגדות אורבניות? האם הן בכלל קיימות? לדעתי קיימות מספר אגדות אורבניות שניתן לשייכן לתחום היחסים, ונשאלת השאלה עד כמה הן משפיעות על התנהגותנו בחיי היומיום:
לגדל ילד לא שלך
הראפר קניה ווסט מתאר בשירו "Gold Digger" אשה רודפת בצע הניזונה מדמי המזונות שמשלם הגבר עבור ילד שרק לאחר 18 שנה מתברר שכלל אינו שלו.
האם מדובר באגדה אורבנית? ייתכן. אני בטוחה שרבים מכם יטענו שהדבר אפשרי, אבל חשבו, בהתאם לרוח הדברים, כמה נשים אתם באמת מכירים ששיקרו לבני זוגן בקשר לאבהות. ושוב, אני לא מדברת על "חבר של חבר", "בן דוד של שכן" או על "גיסו של הירקן של טכנאי המחשבים שלכם". אני מדברת על היכרות אישית.
האם יש לה מסר? בוודאי. המסר הוא שגברים, במיוחד אלה שהממון מצוי בכיסם, צריכים להיזהר מתרגילים כאלה. וכיצד נזהרים? אם מדובר בבת זוג שאינה קבועה, כזו שמחר עלולה להודיע לך שהיא נושאת את ילדך ברחמה, אתה יכול לשים קונדום. ולכל אלה שיתבכיינו שהיא הבטיחה שהיא משתמשת בגלולות – זבש"כם! מי שמשתמש בקונדומים משול למי שמגן על ביתו בחומה ובתעלת תנינים, בעוד שמי שבוחר לסמוך על מילה של בחורה שזה עתה הכיר משול למי שמגן על ביתו בעזרת פינצ'ר. זה עושה הרבה רעש, אבל לא ממש קשה לעבור אותו.
סיפורי זוועה על גניבת זרע
אגדה נוספת, דומה מאוד לאגדה שהוזכרה לעיל, היא אגדת גניבת הזרע, שלפני מספר שבועות שוכללה בטורה של גולדי הארט לכלל אמנות, עת תיארה תגובה מספר 107 נערת ליווי שלאחר ביצוע מין אוראלי בגבר מיהרה לשירותים, ירקה את התקרובת לצינורית - והזריעה את עצמה. תגובה לכתבה אחרת סיפרה על קונדום משומש שנשלף מהפח ושימש לאותה מטרה עצמה.
האם מדובר באגדה אורבנית? גניבת זרע, גם אם נניח לוויכוח הסמנטי והחוקי, קיימת גם קיימת ואינה אגדה כלל ועיקר. האגדה האורבנית באה לידי ביטוי בווריאציות השונות של סיפורי גניבת הזרע שיש לשער שהועצמו בתגובה לעלייה בשיעור המקרים או לפסיקה שקבעה חובת מזונות לגברים שטענו לגניבת זרע.
ומה המסר? בדומה לאגדה הקודמת, המסר הינו מסר של זהירות: "שים אמצעי מניעה ולא תיפגע".
סקס בפגישה הראשונה – מחלות
תחום הסקס תמיד פרח בסוגת האגדות האורבניות. לעיתים היו אלה סיפורים מצחיקים המסתיימים באנשים הניצבים עירום ועריה מול כל חבריהם בסיטואציות מביכות במיוחד, ולעיתים הם היוו חלק מסיפורים עצובים בהם הבחור או הבחורה גילו לאחר קיום יחסי המין שנדבקו במחלות נוראיות. אגדות מהסוג האחרון החלו נפוצות בסיום המאה הקודמת, בתגובה לגל האימה ששטף את כולם מפני האיידס, שהיה אז מחלה בלתי מוכרת, שההגנה מפניה היוותה אנטיתזה מוחלטת לחיי ההוללות שאיפיינו את העולם המערבי עד אותו השלב.
נראה שגם היום סיפורים כאלה חוזרים בדמות איומי פפילומה למיניהם, עקב מודעות מתעוררת למחלות הניתנות למניעה וסיפורים על אנשים שחזרו ממועדונים כשמדבקה סמיילי על כתפם "מברכת" אותם שנדבקו באיידס – סיפורים שניתן לייחס לחשש שמעוררת בנו תרבות המועדונים.
האם מדובר באגדה אורבנית? במקרה של המדבקה – בהחלט כן. לגבי הפפילומה – מקורות יודעי דבר מוסרים לי שמדובר במגיב/ה אחד/ת המוצאים לנכון לציין את שם הנגיף בכל תגובה וכמעט בכל כתבה בערוץ יחסים. שיהיה לו/ה בכיף.
מה המסר? שמרו על עצמכם. בדיסקוטק אל תרקדו עם כל אחד ואל תקחו מכל אחד משקה (אם כי זה כבר נושא אחר לגמרי). וביחסי מין - שימו קונדום. סליחה שאני לא מגוונת, אבל אם נחשוב על זה לרגע, כמה מורכב היה משל הצרצר והנמלה?
אלה הן חלק מהאגדות שלנו. הן לא מיתוסים, כי הן יכולות לקרות. הן ככל הנראה מנחות חלק מאיתנו בהתנהלות היומיומית. לצערי, הן תורמות לליבוי השנאה בין שני מינים, שכאשר הם מסתדרים ביניהם יוצרים יחד מוזיקה נפלאה. אפילו יותר מזו של קניה ווסט.
לפנייה לכתב/ת 
