השב"כ סותם לנו את האזניים
משרד הפנים והשב"כ החליטו שגם מי שסתם מעצבן לא ייכנס ארצה - הליך שמהווה סממן למדינה במצור, שחוששת שמא אזרחיה ייחשפו לדעות אחרות
שלטונות סין נוהגים לטעון, כי מי שמבקר את כיבוש טיבט, מעליב את רגשותיו של העם הסיני. ומי שמעליב את העם הסיני – לא יכול להיכנס לסין. לאחרונה למדנו, שלא רק את הסינים אסור להעליב.
ד"ר נורמן פינקלשטיין, סופר ואיש אקדמיה אמריקני, נעצר עם הגיעו לישראל. לאחר שהוחזק במעצר בנתב"ג במשך יותר מ-24 שעות, גורש לארה"ב בשל מה שהוגדר כ"טעמי ביטחון".
פינקלשטיין, יהודי בן לניצולי שואה, הוא ממבקריה החריפים של מדיניות ישראל בשטחים הכבושים. בפרסומיו ובהרצאותיו הוא מוחה על השימוש, שנעשה לטעמו, בזכר השואה להצדקת מדיניות ישראל. בספרו האחרון, שנקרא "Beyond Chutzpah" ("מעבר לחוצפה") הוא מבקר את האופן בו מוצגים מבקריה של ישראל כאנטישמים. כותב, מרצה, וגם עושה – לפני מספר חודשים ביקר בלבנון, ועל פי הדיווחים אף נפגש עם אנשי חיזבאללה וסייר באזורים שהופגזו על ידי ישראל.
המגיבים המשולהבים באתרי האינטרנט ברכו על ההחלטה לגרש את פינקלשטיין. שוב ושוב חזרו על כך שהוא "מסוכן". פינקלשטיין לא נשא עמו חומרי חבלה, אלא את עמדותיו. העובדה שביקר בלבנון, ולפי הפרסומים אף פגש בה באנשי חיזבאללה וביקר באזורים שהופגזו על ידי ישראל במלחמת לבנון השניה, אינה הופכת אותו למסוכן. אקדמאים ועיתונאים רבים ביקרו בלבנון ופגשו אנשים רבים, וכניסתם לישראל לא נאסרה מעולם. ההסכמה האוטומטית של רבים בציבור עם הקביעה הבלתי מנומקת של הרשויות בישראל כי פינקלשטיין "מסוכן", מטרידה לא פחות מן האיסור על כניסתו. לא פחות מטרידה היא כאמור התפיסה המביכה, לפיה פינשקלטיין "העליב אותנו". נתב"ג, יש לזכור, הוא שער הכניסה למקום שבו מתגוררים רבים, המחזיקים בדעות שונות ומגוונות. נימוסים טובים אינם תנאי למעבר בו.
בשנים האחרונות נאלצנו להתרגל לגירוש מיידי של מבקרים ממוצא ערבי, של בני משפחה של תושבי השטחים הכבושים, לסילוקם של פעילי שלום ופעילי זכויות אדם ולהתנכלות לעיתונאים זרים. כעת הגיע תורם של מי ש"סתם" מעצבנים את ישראל. ההצדקה הנצחית של המדיניות הזו היא ש"אין לאדם זר זכות קנויה להיכנס", ובמלים אחרות, משרד הפנים והשב"כ יכולים להחליט מי ייכנס ומי לא, והם לא צריכים למסור שום דין וחשבון על כך לאף אחד. גם לא לאזרחי ישראל.
ההליך, שנעשה במהירות ובדיסקרטיות, הוא סממן למדינה במצור, שחוששת שמא אזרחיה ומי שמוחזקים על ידה במשטר של כיבוש ייחשפו לדעות אחרות, קצת מחוץ לקונצנזוס. חופש הביטוי אינו רק הזכות להתבטא, אלא גם להיחשף לדעות, ואפילו לדעות מקוממות ומרגיזות. בין אם דעותיו של פינקלשטיין מבריקות, מקוממות או חסרות ערך - זכותנו שיכנס. ההחלטה לגרשו מישראל לא שללה את חופש הביטוי רק ממנו, אלא מכולנו.
עו"ד עודד פלר, האגודה לזכויות האזרח
לפנייה לכתב/ת 
נורמן פינקלשטיין
מומלצים
