מיאנמר: חודש לציקלון, מיליון ניצולים בלי סיוע

חודש ימים בדיוק לאחר שסופת הציקלון הקטלנית פקדה את מיאנמר, הודיע היום (ג') האו"ם כי יותר ממיליון מקרב ניצולי הסופה עדיין ממתינים לקבל סיוע הומניטרי.

ארגוני סיוע אמרו כי ממשלת מיאנמר עדיין מציבה בפניהם קשיים שמעכבים משלוח מומחים למצבי חירום וציוד חיוני לאזורים מוכי-האסון. קשיים אלה הובילו לכך שלכ-2.4 מיליון ניצולי הסופה הגיע רק מעט סיוע, והמאמצים ההומניטריים אינם מצליחים להתעלות מעל סיפוק הצרכים הבסיסיים ביותר.

"הציבור שם עדיין זקוק לסיוע בסיסי - עובדה מדהימה לנוכח העובדה שעברו מאז האסון ארבעה שבועות", אמרה שרה אירלנד, מנהלת אזורית בארגון הסיוע ההומניטרי הבריטי אוקספם, שעדיין מנסה לקבל אישור להכניס את עובדיה למיאנמר. "אילו היינו במצב של תגובה נורמלית לאסון, השבוע כבר ניתן היה לעבוד לקראת שיקומם של התושבים שנפגעו, ולבדוק עימם מה נחוץ להם כדי להתחיל מחדש את חייהם. אבל כרגע אנחנו יודעים שלניצולים כלל אין מזון", אמרה.

כאשר פקדה סופת הציקלון נרגיס את המדינה, ב-2 וב-3 במאי, היכו גלי-גאות, שגובהם נאמד בכ-3.5 מטרים, ביבשה וחדרו עד 25 קילומטרים פנימה. הגלים חירבו כפרים שלמים, והותירו - על פי נתוני הממשלה - לפחות 78 אלף בני אדם הרוגים, ו-56 אלף נוספים נעדרים. האו"ם מעריך כי מספר ההרוגים גבוה בהרבה.

הצפות לאחר הסופה. הסיוע לא עומד בקנה המידה של האסון (צילום: AP)

בדו"ח ההערכה האחרון שפרסם האו"ם בנוגע לטיפול בנפגעי האסון, נקבע כי הסיוע שהועבר לניצולים לא עומד בקנה המידה של האסון. "יש עדיין מחסור רציני בסיוע הומניטרי לאוכלוסיות שנפגעו", נכתב בדו"ח. הדו"ח גם קבע כי הארגון לא קיבל תמונה ברורה של הסיוע שהועבר על ידי ממשלת מיאנמר לתושביה.

למרות שהמשטר הצבאי במיאנמר התחייב בפני מזכ"ל האו"ם באן קי-מון במהלך ביקורו במדינה להתיר לכל עובדי הסיוע הזרים להיכנס למדינה - האו"ם טען כי ארגוני סיוע עדיין אינם מסוגלים להגיע ל-1.3 מיליון מקרב 2.4 מיליון הניצולים כדי להעביר להם מזון ומי שתיה, ולנסות למנוע מקרי תמותה נוספים כתוצאה מהתפרצות מחלות ותת-תזונה. בדו"ח נקבע כי הניצולים שכן זכו לסיוע לא זכו לסיוע מתמיד.

על פי הדו"ח, המכשול העיקרי שעומד בפני הארגונים המבקשים להעניק סיוע לניצולים הוא הגישה לאזור הפגוע עצמו, עמק האיראוואדי. רק שבעה מסוקים ממשלתיים עומדים לרשות הארגונים לצורך הטסת מזון וציוד חיוני, ומרבית הסיוע מועבר משום כך בדרך היבשה, על כבישי-עפר, ובאמצעות סירות. הסירות אינן מסוגלות לנוע בתעלות מלאות בהריסות בתים, וגם הגישה של כלי רכב באזורים אלה מוגבלת.