לנצ'יה דלתא - בשם ההיסטוריה

פעם, במאה הקודמת, נהגו מיטב הכוכבים במכוניות של לנצ'יה. לאודרי הפבורן הייתה אחת, וגם לסופיה לורן, ולנסיך רנייה ממונקו, ולבריג'יט בארדו, ולכמה אפיפיורים ואפילו לארנסט המינגווי. היום? אם לא קוראים לכם ג'וזפה או מריה, ואם אתם לא גרים בפרברי רומא, מילאנו או טורינו, כנראה שהפעם האחרונה שבה ראיתם לנצ'יה חדשה הייתה, ובכן, בסביבות המאה הקודמת.

אבל כל זה אמור להשתנות בקרוב, אם הנהלת לנצ'יה תגשים את ההבטחות שמפזרים אנשי יחסי הציבור שלה. היצרנית האיטלקית הוותיקה, שחגגה לפני שנתיים 100 שנים להיווסדה, רוצה לחזור אל מרכז הבמה העולמית של תעשיית הרכב.

• לנצ'יה מציגה - חגיגה עצובה
  

המכונית החדשה הראשונה של לנצ'יה במאה השנייה לפעילותה, וזו שעל כתפיה מוטלת משימת החייאתה, נושאת שם ישן ומוכר: דלתא. אותו שם שרשם לעצמו תואר מכונית השנה ב-1980, עשרות ניצחונות במירוצי אליפות העולם בראלי, יחד עם סדרה מרשימה של אליפויות.

אבל לנצ'יה אינה מתרפקת על העבר במידה מופרזת. את המכונית החדשה מלוות הבטחות על "רוח חדשה", שעושה הופעת בכורה בדלתא ואמורה להגיע בעתיד הלא רחוק לכל דגמי היצרנית. מהי הרוח החדשה הזו? התשובה לפניכם.

גם, גם וגם

אוליבייה פרנסואה, מנכ"ל לנצ'יה, טוען שהדלתא החדשה היא למעשה שלוש מכוניות באחת: ספורטיבית, סאלון, סטיישן. מבולבלים? אתם לא לבד. נראה כי גם מעצבי היצרנית לא ירדו לסוף דעתו של פרנסואה. לוקח לא מעט זמן לעכל את עיצוב הדלתא. מזוויות מסוימות, מלפנים למשל, היא נראית מצוין - מודרנית, סקסית ואלגנטית. אבל מזוויות אחרות, מאחור למשל, היא נראית כבדה וגמלונית.

חלק מהבעיה נובע ממידות לא סטנדרטיות: הדלתא ארוכה ממרבית מתחרותיה לקטגוריית המשפחתיות הקקומפקטיות (450 ס"מ), ובסיס הגלגלים שלה קרוב לזה של משפחתיות גדולות (270 ס"מ). התוצאה אמנם ייחודית ומעניינת, אבל הדלתא החדשה אינה יפהפייה קלאסית, כמו שאפשר היה לצפות מהמכונית החדשה הראשונה של לנצ'יה זה שנים.

היתרון הגדול של אותן מידות נדיבות מתבטא בתא הנוסעים: בסיס הגלגלים הארוך מבטיח מרווח רגליים מצוין לכל הנוסעים. עם זאת, הגג המשתפל מגביל מעט את מרווח הראש לנוסעים מאחור. גג שמש פנורמי, בתוספת תשלום, מצמצמם עוד יותר את מרווח הראש ועשוי להוות בעיה לגבוהי-קומה.

משישה יוצא אחד

שישה מנועים יוצעו ללקוחות דלתא: שלוש גרסאות טורבו-דיזל, בנפחים 1.6, 1.9 ו-2.0 ליטר (120, 190 ו-165 כ"ס בהתאמה), ושלוש גרסאות טורבו-בנזין - שתיים בנפח 1.4 ליטר (120 ו-150 כ"ס), וגרסה בכירה בנפח 1.8 ליטר (200 כ"ס). למרבה הצער וכתוצאה מארגון לקוי, רק גרסה אחת עמדה לרשותנו: 1.4 ליטר טורבו-בנזין, עם 150 כ"ס ותיבת הילוכים ידנית. גרסה שספק אם תגיע אי פעם לישראל.

שלושה ערכים

הבטחות לחוד, וביצוע לחוד. נכון, לדלתא יש עיצוב מקורי, תא נוסעים נעים, ומנוע (לפחות אחד) מצוין. אבל היא אינה מלהיבה, או מרגשת, ומקוריות העיצוב אינה מחפה על כמה זוויות לא מחמיאות. למעשה, אחרי קצת יותר מ-200 ק"מ בחברתה, היא אינה מותירה כל רושם מיוחד.

אלא שגם אם מטרה זו תושג, קשה להאמין שהדלתא תחייה את המותג לנצ'יה בישראל. היא חסרה ברק ואופי ייחודי, ומעטים בלבד עוד שומרים בלבם מקום חם למותג הוותיק. אם לא יהיו הפתעות גדולות בנושא המחיר, כנראה שגם בשנים הקרובות הלנצ'יות שנראה בכבישים יהיו מהמאה הקודמת.

הכותב היה אורח חברת לנצ'יה