לפעמים חלומות מאוירים מתגשמים

ברוב חלקי העולם המערבי, תרבות הקומיקס פורחת, אולם אצלנו התחום עדיין נתפס בעיני הקהל הרחב כנחות או כזה שמיועד לילדים שאוהבים לראות גברים שריריים מטפסים על קירות ונלחמים ברשעים שונים ומשונים.

כמעט כל חנות ספרים שמכבדת את עצמה באירופה, בייחוד בצרפת ואיטליה, תקדיש חלק לא קטן לקומיקס, אם זה גיבורי על, גיבורים מקומיים או קומיקס אלטרנטיבי ובו נובלות גראפיות. בישראל יש בסך הכל שתי חנויות שמתמקדות במכירת קומיקס. שתיהן בתל אביב, שתיהן במרחק כמה מאות מטרים אחת מהשנייה. "קומיקס וירקות" ברחוב קינג ג'ורג' ו"קומיקאזה" בדיזינגוף סנטר.

אבל, כל זה עומד כנראה להשתנות. הקהל הישראלי שצמא לדברים ואתגרים חדשים פתוח היום יותר לקבל את הקומיקס כאומנות בוגרת שיכולה להיות מרתקת, מרגשת ופילוסופית. למרות שרוב הוצאות הספרים עדיין מדירות את ידן מהתחום הזה כמו מאש, ניתן לראות ניצנים של התעוררות.

חלומות ילדות

לקראת שבוע הספר הרימו שלי דובילנסקי ושלומי צ'רקה את הכפפה. אין זה מפליא ששניהם עדיין לא הגיעו לגיל 30. מדובר באנשים צעירים שגדלו על קומיקס (גם קומיקס ישראלי, כמו "זבנג" שמופיע שבוע אחר שבוע ב"מעריב לנוער" כבר למעלה מ- 20 שנה) ובקולם יש ממש תחושת שליחות והתלהבות כשהם מדברים על הפרוייקטים שלהם.

איור בעיפרון. מתוך "ביקור משפחתי בברלין" מאת מרב סלומון

כאשר קברניטי "האוזן השלישית" פנו לדובילנסקי (24), שהייתה אחראית על הזמנת הקומיקס האלטרנטיבי מחו"ל לחנויות של הרשת ושאלו אותה אם היא רואה מקום לקומיקס ישראלי, היא מייד ענתה בחיוב.

לא עבר זמן רב ונוסדה הוצאת "קומיקס האוזן השלישית". דובילנסקי החלה לחפש אחר פרוייקטים מאויירים הראויים להפצה מסחרית. "ביצירות הקומיקס הישראליות אומנם יש עדיין בוסריות אבל מרגישים שהוא מתבגר ואני ממש שמחה להיות כאן ולעזור ליוצרים לממש את החלום שלהם" היא אומרת.

בשלב זה ההוצאה מתכננת להוציא ארבעה ספרים ראשונים ובשבת הקרובה, ה- 31 במאי, יושק הפרוייקט הראשון, "ביקור משפחתי בברלין" מאת מרב סלומון. "פניתי לכעשרים יוצרים שיש להם עבודות בשלבים אלו ואחרים, הפרוייקט של מרב היה הכי שלם וזו אחת הסיבות שהחלטנו להוציא אותו ראשון, הכרתי את העבודות שלה כמאיירת וחוץ מזה, היא בן אדם מרתק " מוסיפה דובילנסקי.

זאבים של זכרון. מתוך "ביקור משפחתי בברלין"

"ביקור משפחתי בברלין" הוא ספר מאוייר,ללא מילים המתעד ומהווה בעצמו מסע לברלין העיר אך גם זו שנמצאת בזיכרון הקולקטיבי של כולנו כולל החרדה והגעגוע. בעקבות ביקור משפחתי בברלין יצרה מרב סלומון, מאיירת וראש המסלול לאיור ב"בצלאל", ספר המורכב מ-33 חלונות מאויירים בעיפרון. מן החלונות ניבטים נופי ברלין המתויירת, ההיסטורית וזו של התודעה הנעה בין הזיכרון הקולקטיבי לגעגוע הפרטי של היוצרת, אשר סבה הוא יליד העיר.

קודם ברלין, אח"כ תל אביב

שלושת הפרוייקטים הבאים של ההוצאה, שהראשון שבהם יראה אור בפסטיבל הקומיקס והאנימציה שייערך באוגוסט, יהיו: "שלושה סיפורים על מוסיקה" (שם זמני) מאת גיא מורד. "אחד משלושת הסיפורים", אומרת דובילנסקי, "כבר פורסם בגרמניה בפרוייקט המשלב ציירים ישראלים וגרמנים. הוא עוסק בזכרונות ומוזיקה ואיך היא מקרבת בין אנשים".

הספר הנוסף הוא "פיקציה" מאת אביב איצקוביץ עליו היא אומרת: "קצת קשה להסביר את העלילה של הסיפור הסוריאליסטי הזה שעוסק בעיקר ביוצר ובדמויות שלו ובמערכת היחסים המאוד מסובכת שנרקמת ביניהם". הספר האחרון הוא "השדים של מונגול" מאת גלעד סליקטר שמספר את סיפורו של מונגול, בחור עם בעיות נפשיות שגר אצל דודיו ועובר יום הזוי במיוחד.

את ציוריו של סליקטר ניתן למצוא בפרוייקט קומיקס מעניין נוסף שנקרא "אל תפני מבטך לאחור" שערך שלומי צ'רקה, אחיו הצעיר של המאייר שי צ'רקה, שבמרכזו שירים של טובי המוזיקאים בישראל מקבלים פרשנות ויזואלית-קומיקסאית של בכירי המאיירים. כך יגאל באום ונעם נדב מאיירים שירים של מיכה שיטרית, גלעד סליקטר מאייר את עמיר לב, הילה שרעבי את בני בשן, ועוד.

שי צ'רקה מאייר שיר של קובי אוז. מתוך "אל תפני מבטך לאחור"

"זה החל אחר צהריים אחד לפני קצת יותר משנה כשישבתי על הספה (הירושלמית) שלי והעליתי הגיגים. אני מאוד אוהב מוזיקה והשילוב בין קומיקס ומוזיקה נראה לי טבעי, אז למה לא להוציא שירים בקומיקס?" מספר צ'רקה שעשה בעבר קליפ אנימציה ללהקת הג'ירפות.

התחנה הראשונה היתה גלעד כהנא איתו עבד בעבר, הוא ביקש מהמוזיקאי להוציא מהמגרה שיר, שעדיין לא הופק ולהפיק אותו כיצירת קומיקס, גלעד נעתר לבקשה וכדור השלג החל להתגלגל, חמי רודנר בא אחריו ומאותו רגע נראה כי בערך כל עולם המוזיקה הישראלי התגייס למאמץ הייחודי הזה. "זה היה מדהים, אנשים רבים היו שותפים למאמץ הזה. תרמו שירים, ציורים ואת הכישרון שלהם".

הגם אתה קיצ'לס?

בין הזמרים שמופיעים בספר - משי גבסו, דרך אלון אלוארצ'יק ועד ג'וני שועלי. אבל ביניהם אפשר למצוא גם את ישי קיצ'לס המוכר יותר כמבקר קולנוע. קיצ'לס צוחק כשהוא שומע את ההפתעה שבקולי על השתתפותו בפרויקט. "כן", הוא אומר, "אני ירושלמי והיתה לו פה להקה 'הפוריטנים הצעירים' והם היו ממש טובים, אני מת עליהם, אז ברגע שהפרוייקט עלה לי לראש לא היה לי ספק שאני אשתמש בשיר שלהם".

עפרה עמית מאיירת את חווה אלברשטיין

אחרי שקיבץ את השירים המשימה של צ'רקה היתה להתאים את השירים למאיירים. "יש שירים שכאשר קראתי אותם ידעתי בתוכי מי הוא הצייר הנכון שיכול להתאים את סגנון ציורו לשיר", הוא אומר, "חלק מהאמנים ביקשו ספציפית ציירים מסויימים, כמו איגי וקסמן שביקשה את אלית אבני-שרון שאיירה אותה פעם למקומון הירושלמי 'קול הזמן'. חלק מהציירים ביקשו אומנים מסויימים וחלק הלכו על הטקסטים".

גם ברשימת הקומיקסאים יש כמה שמות בולטים כמו זה של מישל קישקה, צחי פרבר, גלעד סליקטר, שי צ'רקה, איציק רנרט, יגאל באום, נועם נדב, שחר קובר ורחלי פלאוט. "אני מאוד רציתי לצייר את דני סנדרסון", אומר אורי פינק, האיש וה"זבנג", "בעיקר בגלל שהבת שלי מטורפת עליו, אבל הוא בחר צייר אחר (רוני פחימה) אז שאלתי את צ'רקה מי נשאר ובשנייה שהוא אמר לי את שמו של שי נובלמן, עצרתי אותו".

"למה דווקא נובלמן?"

"כי אצלו יש בדיוק מה שאני מחפש במוזיקה, הומור, ראיתי גם את הקליפ שלו

'תמונת מחזור' והעבודה שהבנאדם כתב שיר על בית"ר ירושלים באנגלית הרסה אותי, זה גדול".

בימים אלו פינק עובד עם דפנה ארד ולהקת BEER7 להם הוא מאייר את עטיפת התקליט החדש ומאייר את ספרון השירים שיצורף אליו, אבל אומר שהחלום שלו הוא דווקא אחר. "הייתי מת לאייר את השירים של רמי פורטיס", הוא אומר, "למרות שאולי הסגנון שלו הוא לא בדיוק הומוריסטי וקליל אבל הוא הסיבה שאני שומע מוזיקה. אבל לא רק הוא. הייתי רוצה לאייר גם את אלו של טיפקס, משינה ואפילו יוני בלוך".

עכשיו נותר רק להצטרף לתקווה של צ'רקה שהמהדורה הראשונה של הספר, שכוללת 2500 עותקים, תימכר וההוצאה, זמורה ביתן, תירצה להוציא ספר המשך. עם כאלה ציורים, וכאלה יצירות, נראה ראוי שכדאי.