"שלח את עמי, גם האתיופים הוא חלק ממנו"
"ממשלת ישראל, שהתחייבה בשנת 2003 להעלות את כל שארית יהודי אתיופיה, מתכוונת להותיר מאחור כ-8,700 איש שהוכרו כיהודים על ידי רבנים ראשיים. הם עזבו בית בכפר לפני שנים על סמך הבטחה של ממשלת ישראל להעלותם ארצה, ועברו להמתין במחנות מעבר בתנאים קשים ביותר, למימוש ההבטחה". עינת אסרס כואבת את כאבם של אלו הממתינים לעלות לארץ
יום עצמאותה השישים של מדינת ישראל, שנחגג ברוב תקציב והדר אך לפני זמן קצר, היווה הזדמנות עבור רבים מאיתנו להתנער ולו לרגע משגרת החיים ולהתרגש מחדש נוכח תקומתו של העם היהודי בארצו באורח כמעט פלאי. למרות האתגרים הקשים איתם נאלצה המדינה שאך זה קמה להתמודד, היא פתחה את שעריה בפני כל יהודי באשר הוא מיומה הראשון, ברוח תובנת מגילת העצמאות כי "לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית".
ואולם שישים שנה מאוחר יותר, דווקא ישראל המשגשגת והאיתנה מחליטה לסגור את שעריה בפני אלפים מבני עמנו האתיופים הממתינים מזה שנים לעלות לישראל ולהתאחד עם יקיריהם. ממשלת ישראל, אשר התחייבה בשנת 2003 להעלות את כל שארית יהודי אתיופיה, מתכוונת להפסיק את מפעלה זה, ולהותיר מאחור כ-8,700 איש שהוכרו כיהודים על ידי רבנים ראשיים, ביניהם הרב עמר והרב עובדיה יוסף. אנשים אלה עזבו את בתיהם בכפרים לפני שנים על סמך הבטחתה של ממשלת ישראל להעלותם ארצה ועברו להתגורר במחנות מעבר בערים גונדר ואדיס-אבבא בתנאים קשים ביותר בהמתנה למימוש ההבטחה, ממנה בוחרת המדינה להתנער.
קשה להבין את המניעים מאחורי החלטה מקוממת זו של הממשלה דווקא בתקופה בה שיעור העלייה לישראל נמצא בירידה מתמדת. מדינת ישראל מפעילה מגוון תוכניות ומענקים לעידוד עלייתם של יהודי הפזורה ארצה, ונציגיה פועלים ברחבי העולם המערבי במרץ כדי להחזיר ישראלים יורדים ולאתר עולים פוטנציאלים, אך היא מפנה את גבה לאלפי יהודים הכמהים להגיע ארצה, להתאחד עם בני משפחותיהם ולהשתלב בה כאזרחים נאמנים.
במדיניות זו פוגעת הממשלה לא רק באינטרס חיוני של המדינה, אלא היא מפרה בצורה בוטה את המחוייבות המוסרית של המדינה כפי שבאה לידי ביטוי בחוק השבות, להוות בית עבור בני העם היהודי באשר הם. ואחינו האתיופיים, יהודים הם. גם אם זיקתם של חלקים מתוך קהילה זו ליהודתם נחלשה מכוח המציאות במהלך השנים, בשנים האחרונות הם חוזרים אל שורשיהם היהודיים ומקיימים אורח חיים יהודי.
נעילת שעריה של מדינת ישראל מול עיניהם הכלות עלולה לפגוע, חלילה, בתהליך זה ולהרחיקם מזהותם היהודית. האם מוכנה המדינה היהודית לקחת על עצמה אחריות נוראה כל כך? האמנם יכולים שיקולים כלכליים לתרץ את הפניית העורף לציווי המוסרי העומד בבסיס קיומה של מדינת ישראל?
העלאתם של יהודי אתיופיה ארצה בשני המבצעים "משה" ו"שלמה", רשמה את אחד הפרקים המרגשים ומעוררי הגאווה בתולדות המדינה. נכון הוא שקליטתם של אחינו האתיופים בישראל הציבה בפני המדינה אתגרים קשים שלא תמיד נענו בצורה הראויה, ועל כך צריכה החברה הישראלית כולה לתת את הדעת ולערוך חשבון נפש מעמיק. אך למרות כל זאת, רצונם העז של בני העדה להשתלב במרקם החיים הישראלי הפך את הקהילה האתיופית, המונה כיום למעלה ממאה ועשרים אלף איש, לחלק אינטגרלי וחיוני מהפסיפס הישראלי.
אזרחים אלה, שהפכו את ישראל לביתם ונרתמו להגן עליה גם במחיר דם בניהם, מבקשים להתאחד עם שארית פזורתם הממתינה עדיין בגלות, והם מבקשים זאת בזכות ולא בחסד. מבחינה מעשית, מדינת ישראל בוודאי יכולה לגייס את המשאבים לקליטת 8,700 עולים נוספים, הדבר הרי איננו בלתי אפשרי. מה שלא יעלה על הדעת הוא שמדינת ישראל תתכחש למנדט המוסרי שבשמו היא קמה ותניח לאלפי יהודים, שאין להם כבר לאן לחזור, להידפק על דלתותיה הנעולות ללא מענה.
עו"ד עינת אסרס, חברת הוועד הציבורי למען העלאת שארית יהודי אתיופיה, עו"ד עצמאית בתחום האזרחי וציבורי מנהלי, בעלת משרד בתל אביב, עלתה לארץ מאתיופיה לפני 17 שנה.
גולשים המעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם, מוזמנים לשלוח לדוא"ל hevra@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
לקריאות נוספות לסדר:
"בירת האפליה "
"יש מה ללמוד ממרד הסטונדטים בצרפת 1968"
"קחו לכם עובדים עם 50 שנות נסיון"
"הסוציאליזם לקה בתרדמת - דרושה חלופה"
לפנייה לכתב/ת 
