להפסיק לאהוב רק מפני שהוא כהן והיא גיורת?

היא ידעה לפניו שאסור להם להתחתן חתונה יהודית. היא ידעה זאת עוד כשעברה את תהליכי הגיור, כשהיו יחד כבר שנה וחצי. אבל מי חשב אז על חתונה? הוא היה סטודנט, היא היתה חיילת. אז הסיפור נמשך, עם הרבה פרידות, ובעיקר עם שברון לב

אירית מיכאלובפורסם: 08.06.08 , 09:05

על פי היהדות, לכהן אסורה גיורת, גרושה ואלמנה. מה קורה אם כהן היה עם גיורת ולא ידע על האיסור? האם אחרי שהדבר נודע צריך להיפרד ולהפסיק את האהבה, בהנחה שלא ניתן להקים משפחה לפי היהדות?

בסיפור הנ"ל מדובר על בחור לא דתי, אפילו אי אפשר לקרוא לו "שומר מסורת". אוכל כשר, שומר חמץ וצם ביום כיפור. זהו.

אחרי קשר של שנתיים החליט הבחור החליט להפסיק את הקשר, כי ידע שלא יוכלו להתחתן חתונה יהודית. ואז, אחרי שלא הצליח לחיות בלעדי הגיורת, החליט לחזור ויהיה מה שיהיה.

הבחורה, אז בת 20 בלבד, תמימה ואוהבת, נענתה לבקשתו. היא רק רצתה להיות איתו, ולא משנה מה. האמת, היא ידעה לפניו שאסור להם להתחתן חתונה יהודית. היא ידעה זאת עוד כשעברה את תהליכי הגיור, כשהיו יחד כבר שנה וחצי. אבל מי חשב אז על חתונה? הוא היה אז סטודנט, היא היתה חיילת.

כמובן, היא קיוותה שהוא הבחור שהיא תתחתן איתו. היא קיוותה שאהבה שלו כל כך חזקה, שהוא יתחתן איתה בכל דרך. אז היא לא אמרה לו מילה. אולי אפשר להאשים אותה, אולי לא. לא הייתי שופטת אותה, היא פחדה לדבר איתו על חתונה, כי לא ידעה מה כוונותיו.

כעבור שנה יחד, שוב החליט להיפרד ממנה, בטענה שאסור לו והוא לא יכול לחשוב אפילו על חתונה אזרחית. היא ניסתה לשכנע אותו רבות, להסביר לו עד כמה לא חשוב באיזה טקס להתחתן, העיקר להיות יחד ולהיות מאושרים. הוא עזב בכל זאת.

אחר כך הוא שוב ביקש לחזור אליה. היא לא היתה מסוגלת לשכוח אותו, וכנראה גם הוא אותה לא מצליח לשכוח. חזרו, היו יחד תקופה מהנה, ושוב פרידה. ככה היה כמה פעמים.

יום אחד, בזמן שהיו יחד, הוא שוב הכריז שאסור לו להיות איתה. הם הלכו יחד לבירור ברבנות. הרב ביקש ממנה לצאת מהחדר כדי שיוכל לדבר איתו בארבע עיניים. הרב אמר לו לא להיות איתה, כאילו זה חטא שלא ייסלח.

היא הרגישה מושפלת, הרגישה חסרת אונים. למרות ההבטחות שלו שהוא אוהב אותה ולא איכפת לו מה אמר הרב, אחרי תקופה הוא החליט לעזוב שוב.

היא עברה לגור עם שותף. התחילה ללמוד באוניברסיטה, רצתה להתחיל חיים מחדש. כבר במעבר הדירה הוא הציע לה את עזרתו, והיא הסכימה.

"תפתחי לי, אני בדלת"

ואז התחילה שוב מערכת יחסים ביניהם, אבל אחרת, הפעם מערכת של יחסי מין בלבד. היא רצתה אותו בכל מחיר, היא לא רצתה לצאת עם בחורים אחרים, היא לא רצתה לראות משהו אחר. כמה היא בכתה! הוא היה מגיע, והיא היתה מאושרת, אז היה עוזב ולא מתקשר במשך ימים, יוצא לדייטים עם בחורות אחרות. והיא חיכתה לו.

לילה אחד, בשעה אחת וחצי, צלצל טלפון: "תפתחי לי, אני בדלת".

היא קפצה מהמיטה. הוא בא להיפרד ממנה לפני טיסה לחו"ל לחודש, וגם ביקש: "חכי לי עד שאחזור, אני רוצה לחשוב שוב לגבינו".

היא שמחה, היא חיכתה. כבר מחו"ל, בטלפון, אמר לה שהוא רוצה להיות איתה. הם עברו לגור יחד בבית הוריו. היה כיף לשניהם, היא היתה בעננים, היא ידעה שהוא החליט החלטה סופית ולא יחזור בו.

הכיף הזה נמשך כשמונה חודשים, בעצם עד שהתחילה להעלות את נושא החתונה. היא היתה אז בת 23, הוא כבר היה בן 28, סיים תואר באוניברסיטה, התקבל לעבודה מכובדת.

היא רצתה לגור איתו, התחילה לדבר על הנושא. הוא הגיב בחיוב, אבל אמר שהוא רוצה לקנות דירה בעצמו, ואז היא תגור שם איתו.

יכול להיות שהיא היתה אמורה לשמוח שהוא רוצה לקנות דירה, רוצה לגור שם איתה. אבל היא ראתה את זה בצורה אחרת. היא רצתה להיות כבר בשלב אחר במערכת יחסים. היא רצתה חתונה, רצתה לקנות דירה יחד איתו, אחרי החתונה.

"עד גיל 30 שלי אני רוצה שתהיי כבר בהריון ממני"

ואז התחילו הבעיות. היא חיכתה כל יום להצעת הנישואים שלו. חברותיה היו שואלות: "נו, מתי החתונה?" למרות שלא אמורה להיות שום השפעה מאנשים אחרים , היא נלחצה. היא רמזה לו, דיברה אליו ישירות, והוא רק הבטיח הבטחות: "חכי עם זה, אני רוצה לחסוך עוד כסף בשביל שנוכל לקנות דירה", או "אל תדאגי, עד גיל 30 שלי אני רוצה שתהיי כבר בהריון ממני".

הוא תמיד החליט החלטות לבד, אף פעם לא שאל אותה מה היא מעדיפה. אולי היא לא רוצה ילד בעוד שנה? אולי היא רוצה להתחתן בקיץ ולא בחורף? לא עניין אותו, כי הוא בעצם בכלל לא התכוון להתחתן איתה.

יום אחד הם רבו, בנושא "יחסינו לאן", ואז הוא אמר: "את יודעת, אני חושב שאני אוכל להתחתן חתונה קונסרבטיבית". היא לא התרגשה באותו רגע, מכיוון שזה היה אמצע ריב, אבל בתוכה שמחה מאוד.

אבל בפעם אחרת, כשחזרו מחתונה של חבר טוב שלו, הוא הפיל את הפצצה: "אני לא חושב שתצא כאן חתונה".

כל גופה רעד, היא לא האמינה שהיא שומעת את זה שוב, אחרי כמעט שנה שהם גרים ביחד והיא שומעת ממנו הבטחות. היא רצתה למות, התחילה לצעוק ולבכות. רק בארבע לפנות בוקר הם נרדמו. היא התעוררה לסיוט, עם עיניים נפוחות. ניסתה לדבר איתו, לשכנע אותו. כלום לא עזר.

הם נפרדו, היא עברה לדירה משלה. לא רצתה לומר לו היכן היא מתגוררת, מין נקמה. אבל בסוף היא נשברה. לאחר שנודעה לו הכתובת הוא טייל לה מתחת לחלון, השמיע לה שירים "שלהם", והיא רק בכתה.

היום היא בת 25 והוא בן 30. היא מנסה להשתקם ולבנות חיים מחדש. אחרי כמה מערכות יחסים מזדמנות שלה, היא מחכה שיבין שהוא מאבד אותה. היא עדיין אוהבת אותו, למרות שניסתה להפסיק.

היא אמרה לו שה' בודק אותו, הוא ענה לה שזה גורל

כשנודע לה שיש אלטרנטיבה לחתונה יהודית, מיהרה לספר לו שמצאה פתרון. אבל הוא אמר שזה לא טוב בשבילו, כי זה לא רב אורתודוכסי. הוא אמר לה שהוא יודע שהוא מפסיד, הוא יודע שהוא רוצה אותה בתור אמא לילדים שלו, אבל תחושת היהדות יותר חזקה ממנו. היא אמרה לו פעם שה' בודק אותו, והוא ענה לה שזה גורל.

הוא מאשים אותה שהגיור שעברה לא שווה כלום, מכיוון שלא חשוב לה להתחתן ברבנות. אבל זה לא שלא חשוב לה. אם קיימת שאלה בין באיזו דרך להתחתן או עם מי להתחתן, אז הדרך בשבילה לא חשובה. היא פשוט רוצה לאהוב, רוצה להתחתן ולהיות מאושרת - והיא רוצה את זה איתו.

אז היא חיה לבד בארץ, בודדה. הוא היה כל העולם בשבילה. היא נתנה בו אימון שלא נתנה באף אחד. סמכה על כל מילה שלו.

אני חייבת לשתף אתכם בסוד קטן: הבחורה הזאת שכל כך אוהבת, הבחורה הזאת – היא אני.