קראים, אני מתנצל

בכנס "וחי אחיך עמך" שנערך באלקנה בתחילת חודש אייר, העברתי שיעור בנושא של יחס ההלכה לאנשים כבדי שמיעה. במהלך השיעור תיארתי את כוחה ויכולתה של ההלכה להגדיר מחדש את מעמדם של החרשים, שלא על פי ההגדרה מימי חז"ל (שממקמת את החרש בשורה אחת עם השוטה). לצד כוחה של ההלכה ביקשתי להראות כיצד פועל, במקביל, כוח אחר שמבקש לחסום את הדרך מכל שינוי, ומתעקש לשמר את ההגדרה הראשונית של החרשים על מקומה. תוך כדי דיבור כיניתי את הקבוצה הזו "קראים וחסומי לב". הדברים התפרסמו ב-ynet וקיבלו תגובות רבות, בעיקר מהאגף השמרני, שרואה בדברים אלו כפירה במסורת השמרנית של ההלכה.

אולם תגובה אחת בודדת התקבלה מטעם המועצה העליונה של היהדות הקראית העולמית בישראל, שמחתה בתוקף על הוצאת לשון הרע נגד ציבור היהודים הקראים. הופתעתי למקרא תגובתם אך בקריאה שנייה ושלישית הבנתי אותם והזדהיתי עם כאבם. הכנס עסק בשאלת ההכלה של ה"אחר" בחברה. והנה באתי אני והכללתי את ציבור היהודים הקראים כאילו היו "חסומי לב". כמובן שלא זו הייתה כוונת הדברים, ואם כך הם הובנו, אני מתנצל ומצטער מקרב ליבי.

המושג "קראות" קיבל ביהדות הרבנית משמעות של אחיזה באות הכתובה, בלי יכולת לפרש אותה ולתת לה חיות שמתפתחת מדור לדור. זאת ללא כל קשר לעדת הקראים החיה בתוכנו היום, על מנהגיה המיוחדים. השימוש ב"קראים" לא היה מופנה אל אנשים, אלא אל תודעה הלכתית המסרבת לראות את ההלכה כמגיבה ופועלת בתוך המציאות של החיים. הביטוי "קראים" לא בא, חס וחלילה, לעלוב בקבוצה זו, אלא להביע את הכאב על שיהודים האמונים על ההלכה ומופקדים על יישומה בציבור, ממאנים להשתמש בכל כלי העבודה שבידיהם, ונאחזים באות הכתובה ללא אחריות למשא המוטל על כתפיהם.

באמת, כשעוסקים בשאלת "וחי אחיך עמך", צריכים להוסיף גם את הקראים לאותה קבוצה של אנשים שעל גב מאבקים הלכתיים איבדו את מעמדם האישי. בספרי על הרב עובדיה יוסף, "ממרן עד מרן", כתבתי כיצד שינה הרב עובדיה את היחס של הרבנות כלפי הקראים. עד לימיו הייתה מקובלת במדינה המסורת האשכנזית שלא מכירה בקראים כלל כיהודים: "קראים = קרעים שאינם מתאחים".

הרב עובדיה חידש בארץ את מסורת הרמב"ם ורבני מצרים, שראו את הקראים כ"תינוקות שנשבו" השייכים לכלל ישראל. בזה התייצב הרב עובדיה חזיתית נגד מסורת הפסיקה האשכנזית. לפני כשלושים שנה, כשביקשו הקראים להיות מוכרים כעדה נפרדת ומוכרת לצורך המעמד האישי, הופיע הרב עובדיה בפני ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, והביע בפניה את התנגדותו הנמרצת למתן מעמד חוקי לבתי-הדין של הקראים. הוא תיאר בפני הוועדה כיצד הוא פוסק כבר יותר משלושים שנה על-פי מסורתם של רבני מצרים, המתירים קשרי חיתון עם הקראים. חוגים דתיים שונים תקפו את הרב עובדיה על שהוא מתיר את חיתון הקראים, בניגוד לעמדת רבני ירושלים ומועצת הרבנות הראשית.

בירושלים פורסם "פשקוויל" שכותרתו: "עד מתי יהיה זה לנו למוקש". בכנס על "וחי אחיך עמך" שנערך לפני חודש יצאה קריאה גדולה לקבל את השונה ואת האחר. הקראים שחיים במדינת ישראל אינם שייכים למסורת היהודית הנורמטיבית, אך ראויים לכבוד ולמעמד ככל אדם החי בינינו.