הפליטים כפסולת אנושית
ישראל מעוניינת להיפטר מהפליטים בעזרת מכירתם הפומבית לכל הממעט במחיר. כך היא גם נפרדת ממחויבותה המוסרית
מספר פעמים בעבר הלא רחוק מצאו אחדות מן המדינות המכונות מדינות המערב דרך מקורית להתמודד עם הפסולת הגרעינית המיוצרת על ידן – לייצא אותה למדינות אפריקה העניות. תמורת תשלום סכומים נכבדים לשליטי מדינות אלה, אשר זרמו לא פעם הישר אל חשבונות הבנק הפרטיים של אותם שליטים, ניתנה ההסכמה לקבור את הפסולת הגרעינית בשטח מדינות אפריקה.
לאחרונה החליטה, כך נדמה, מדינת ישראל להתייחס אל הפליטים הבאים אליה כאל לא יותר מפסולת אנושית, שיש לשחד דיקטטורים אפריקאיים על מנת שיפטרו את מדינת ישראל מעונשה. מפרסומים שהופיעו באמצעי התקשורת בימים האחרונים, עולה כי מדינת ישראל החליטה לתור אחר מדינה אפריקאית, שתסכים כי הפליטים שבישראל יועברו לשטחה עבור סכום של 1,000 עד 1,500 דולר לראש, שתשלם ממשלת ישראל למי שיסכים להוציא מידיה את מה שהיא רואה כנטל. עוד עולה מן הפרסומים בתקשורת כי מכירתם הפומבית של הפליטים, באמצעות מגעים שמנהל משרד החוץ, כבר החלה, וכל הממעט במחיר – הרי זה משובח.
יוזמה מקורית זו התפרסמה בסמוך לפרסום רעיון עוועים נוסף של ממשלת ישראל, בדמות הצעת החוק למניעת הסתננות, המכונה גם "חוק וילנאי", לפיו פליטים שנכנסו דרך גבול ישראל-מצרים, בהם ילדים בכל הגילאים, יגורשו מישראל בהקדם האפשרי, ואם לא ניתן יהיה לגרשם – יוחזקו במעצר מינהלי בלתי מוגבל בזמן. כל זאת בשל "הסיכון הביטחוני" הנשקף מהם, לטענת מנסחי הצעת החוק ותומכיו. הצעת החוק אף מעגנת את ענישתם הפלילית של פליטים, שנכנסו לישראל ללא היתר, ואת נוהל "החזרה חמה", המאפשר גירוש מיידי של פליטים ללא גישה למערכת המקלט הישראלית.
התנהלותה של מדינת ישראל מצביעה על גישה פסולה, הרואה בפליטים גורם בלתי רצוי, ותחת לקבוע הסדרים שיבטיחו טיפול הולם בהם, מימוש של זכויותיהם הבסיסיות והימנעות מגירושם למדינות בהן נשקפת סכנה לחייהם, מבקשת לקדם הסדרים שירתיעו פליטים מלבקש מקלט בישראל ו"ינקו" את המדינה מנוכחותם.
הטיעון הביטחוני הבלתי מבוסס, בו נאחזת ישראל, הוכיח עצמו כמופרך לאחר שאף לא אחד מאלפי הפליטים שבאו אליה בשנים האחרונות נמצא קשור לפעילות עוינת. הטיעון, לפיו קיים חשש כי טיפול אנושי בפליטים יביא להגעתם של פליטים נוספים לישראל מזכיר את גישתן של מדינות כמו שוויץ ובריטניה כלפי יהודים במלחמת העולם השנייה, גישה שהביאה להחזרתם של פליטים יהודים לידי הנאצים.
הרעיון לפיו יש לשחד את שליטיהן של מדינות אפריקאיות על מנת שיסירו מעל כתפי ישראל את אחריותה לטפל בפליטים הנמצאים בשטחה הוא פסול. ראשית, משום שהוא מתייחס אל הפליטים כאל נטל בלתי רצוי, כאל פסולת שיש למהר ולהשליכה, וזאת אף על פי שלישראל מחויבות מוסרית ומשפטית לזכות את הפליטים ביחס אנושי. ישראל, נוכח לקחי מלחמת העולם השנייה, הייתה אחת המשתתפות הפעילות בגיבוש אמנת האו"ם בדבר מעמדם של פליטים, עליה היא חתומה ושאותה אשררה, אולם כעת היא נחרדת מן הרעיון שכמה אלפי פליטים יזכו להגנה בתחומה, והיא סבורה כי יש לפתוח במכרז מהיר כדי לשלחם מכאן. זאת תחת להבין, כי אין מדובר בנטל, אלא בקבוצה שיכולה להיות לה תרומה חיובית לחברה, ושקליטתה תהיה דווקא מקור גאווה וכבוד למדינת ישראל, בדומה לקליטת "אנשי הסירות" הוייטנאמיים בשנות ה-70.
שנית, גישה זו פסולה משום שהיא רואה במדינות אפריקה העניות משום פתרון קסמים, שנועד להבטיח כי מה שנתפס בעיני המדינה כצרות יישאר "שם". מדינות אפריקה קולטות מדי שנה פליטים במספר העולה עשרות מונים על מספר הפליטים שקולטות ישראל והמדינות המכונות מדינות המערב. זאת בשל סמיכותן של מדינות אפריקה למדינות אחרות, בהן מתחוללות מלחמות אזרחים ואירועים אחרים, המייצרים מספר גדול של פליטים.
דווקא מדינות אלה, בשל עוניין ובשל המספר הגדול של הפליטים הנמלטים לתחומן, מתקשות לספק לפליטים תנאי חיים מינימליים. לישראל אין קושי להבטיח את זכויותיהם של כמה אלפי הפליטים שמגיעים אליה, אולם היא סבורה, כמו מדינות אחרות, שעל מדינות אפריקה, המתקשות להתמודד עם זרם הפליטים המגיע אליהן, לשאת לבדן בחובה לקלוט פליטים ולהגן עליהם.
ישראל ומדינות אחרות המכונות מדינות מערביות מבקשות למרק את מצפונן ואת תדמיתן באמצעות מחוות סמליות של קליטת מספר קטנטן של פליטים (כמו המחווה של ישראל, שנתנה מעמד זמני לפרק זמן של שנה לכ-600 פליטים מדרפור שבסודן), אך סבורות כי בסופו של דבר ההתמודדות עם בעיית הפליטים אינה מעניינן, אלא עניינן מדינות אפריקה לבדן.
אילו יכלו מדינות המערב להקיף את אפריקה בגדר שתמנע את יציאתם של פליטים ממנה אל מדינות אחרות נדמה שכך היו עושות. זאת, כמובן, תוך השארת מספר שערים נעולים, שרק הן מחזיקות במפתח להם, על מנת שיוכלו מפעם לפעם להיכנס, למכור קצת כלי נשק (המייצרים פליטים נוספים ביבשת), להוציא קצת אוצרות טבע, ולשוב ולנעול את השער.
עו"ד יונתן ברמן, היועץ המשפטי של מוקד סיוע לעובדים זרים, וחבר בפורום לזכויות פליטים
לפנייה לכתב/ת 
