באש ובמים

סימטריה זהובה של כהן גדול  

בית המקדש מעולם לא חרב,

הוא תמיד קיים, עומד איתן.

בבית המקדש שלי המנורה דולקת,

קולות ליווי נישאים למרחקים על ידי מקהלת הלווים.

ההיכל מלא משני צדיו, נשים וגברים.

כשילחש באוזניהן, לא יישאר מקום לספק, הוא שלמה.

כשיקרא את תפילתו, יודו כולם - זהו המלך.

הנה הוא, במרכז הבמה, בקודש הקודשים, הכהן הגדול.

קוראים לו לאונרד

דפקתי לעצמי סטירות, הייתי חייב לבדוק אם אני חולם.

לאחר הסטירה השנייה התעוררתי. זה באמת היה חלום, והוא הולך להתגשם.

המנטור שלי מגיע לישראל.

כמו אוצר, המוגש בשלושה אקורדים. לאונרד כהן 

לאונרד כהן אף פעם לא היה זמר וירטואוז. הוא לא מוזיקאי שמעלה הפקות גרנדיוזיות. היופי שלו טבעי, פשוט ואמיתי. הוא אחד המשוררים הגדולים של זמננו: רוחני, לפעמים סרקסטי ולרוב רומנטי. בזכות המילה הכתובה שלו, שהיא כל כך חזקה, כואבת וחדה, ובזכות קולו הנמוך והנונשלנטי, כהן הוא כמו אוצר המוגש למאזין בשלושה אקורדים.

בשנים האחרונות הייתי קצת מודאג לגבי מערכת היחסים שלנו. לאונרד כבר לא ילד.

הוא סבא בן 73 וחששתי שאולי כבר לא אספיק לראות אותו מופיע. ראיתי כל כך הרבה הופעות, סימנתי וי על אינספור אומנים אהובים, האם יכול להיות שלא אזכה לסגור דווקא את המעגל החשוב הזה? המחשבה הזאת העסיקה אותי מדי פעם, עד לשבוע שעבר, כששמעתי על בואו.

אפילו עכשיו, כשההופעה בישראל רשמית וסגורה, אני עדיין רחוק מלהיות רגוע.

אני מודאג מדברים אחרים. הציפיה להופעה של אומן שבא מחו"ל לישראל תמיד מלווה באיזו פרנויה. בכל יום עלולה לפרוץ פה מלחמה והכול יתבטל. ומה אם הוא יחלה פתאום? ואולי לא יהיה לו מצב רוח?

בכלל, אני מחפש תשובה להרבה שאלות: מי באש ומי במים? מיהו היהודי הקטן? איפה זה צ'לסי הוטל ומי זאת לעזאזל סוזאן? מי הוא זה שבשדות קרב מכאן ועד לברצלונה, נמנה על אויביה של האהבה? ולכל הרוחות, למה קודם מנהטן ורק אחר כך ברלין?