האם כדאי להכין צוואה כשהנישואים קורסים?
כשנמצאים בסכסוך זוגי, לא פעם שוקלים הכנת צוואה, כדי שבן הזוג הבלתי-נסבל לא יירש את הרכוש שבגללו מוציאים הצדדים זה את נשמתו של זה. מה תעזור צוואה כזאת, האם לגלות לבן הזוג על דבר קיומה, ולמה זאב רצה כלב
"אני רב איתה על כל גרוש, אז אם יקרה לי משהו - היא עוד תירש אותי?! ותדע לך" - הוא לא התאפק - "אם אלך לעולמי, זה רק בגלל שהיא מקצרת לי את החיים".
הקשבתי לזאב וחשבתי, שסביר מאוד כי ברגעים אלה מירי משוחחת עם חברה שלה, ומפיה יוצאות אותן מילים על קיצור החיים, אבל בהיפוך.
שאלתי אותו אם הוא רוצה להוריש את כל רכושו לילדים.
"שקל לא אתן להם!" נהם, והוסיף כי שני ילדיו מצדדים באמם באופן בוטה נגדו. "נתתי להם את החיים שלי, ועכשיו הם לא מנסים אפילו לשמור על נייטרליות. הם בטוחים שהיא מלאך ואני שטן. ניסיתי להסביר להם שכאשר מתגרשים כל אחד הוא גם קצת מלאך וגם קצת שטן, אבל אין עם מי לדבר".
התעניינתי אם יש לו הורים או אחים, ואולי יוריש להם את כספו.
זאב נחר בבוז. "יש לי אח אחד שאני לא סובל, והוריי מסודרים לגמרי - הם נמצאים שם למעלה".
שאלתי אותו למי כן הוא רוצה להוריש.
הוא חשב וחשב ופסק: "תכתוב אגודת צער בעלי חיים. ואתה יודע למה? כי רציתי להכניס כלב לבית. היה לי כלב כשהייתי ילד, ואחרי החתונה תמיד רציתי שוב לגדל את החיה הנאמנה הזאת. כן, יש בעולם הזה גם יצורים נאמנים..."
זאב נעצר לרגע, והמשיך לספר שמירי לא רצתה לשמוע על כלב. הוא ניסה לשכנע את הילדים שישכנעו את אשתו. "הם לא רצו להתערב, ולכן ויתרתי, אבל לא שכחתי לא לה ולא להם".
הכנתי צוואה והחתמתי את זאב. אחרי כשנה הוא הגיע שוב. אשתו נפטרה, וצוואה לא השאירה. הוא ירש את מחצית רכושה. את המחצית השניה יקבלו הילדים. כך קובע החוק.
"היא הלכה, אבל אני שומע אותה צועקת", אמר לי זאב.
"למה אתה מתכוון?" הייתי מופתע.
"אני בטוח שהיא צועקת על עצמה, שם בקבר, איזה טמבלית היא שלא כתבה צוואה - ועכשיו אני ארש את הרכוש שעליו רבנו במשך שנים".
כדאי להכין צוואה בשביל הילדים
למרות הסיפור של מירי וזאב, רוב הזוגות המצויים בסכסוך גירושים ואינם מבוגרים מאוד לא מעלים בדעתם להכין צוואה. הם לא חושבים על מוות. הם מדחיקים את האפשרות הזאת, או שלא איכפת להם מה יקרה לרכושם לאחר שיעברו מהעולם הזה.
כששואלים אותי אם כדאי לכתוב צוואה - במקרים של זוגיות בעייתית - אני נוטה להשיב בחיוב. הסיבה העיקרית אינה כדי "לנקום" בבן הזוג. המחשבה צריכה להתמקד בילדים: האלמן או האלמנה, היורשים את בן זוגם, עשויים להתחתן שוב ולהוריש לשותפם החדש לחיים את רכושם. וכשהילדים יתייתמו גם מההורה השני - הם לא יירשו אותו, או שיירשו רק חלק מרכושו.
הדברים אמורים גם כשההורה חי עם בן זוג אחר ללא נישואים, כידועים בציבור: זכות הירושה של ידוע בציבור זהה לזו של בן זוג נשוי, בתנאי ששני הצדדים אינם נשואים למישהו אחר בעת שאחד מהם נפטר.
הצוואה לא תפגע בזכויות בן הזוג
כשצד אחד מכין צוואה בה אינו מוריש דבר לבן זוגו, עליו לדעת שהצוואה אינה יכולה לפגוע בזכויות הרכושיות שצבר השותף לחיים עד הפטירה. מדובר ברכוש, בכספים ובכל נכס אחר שאחד הצדדים חסך או רכש בתקופת הנישואים מעבודתו. מחצית רכוש זה שייכת לצד השני, גם כשהרכוש רשום על שם אחד מבני הזוג בלבד.
כך קובע חוק יחסי ממון בין בני זוג. לפי חוק זה, כל שנצבר מעמלו של מי מהצדדים - לצד השני זכות במחצית הצבירות. הזכות מתגבשת עם הגירושים, או בעת הפטירה. החוק חל על זוגות שנישאו מיום 1.1.74. על בני זוג שהתחתנו לפני כן חל דין דומה, אבל לא מכוח חוק יחסי ממון אלא לפי פסיקת בית-המשפט העליון המכונה "הלכת השיתוף" (עוד על כך ברשימתי הבגדת וגם קיבלת חצי מהרכוש? לא בבית דיננו).
עקרון השוויון ברכוש מבוסס על הרעיון, שאחד הצדדים - לרוב הבעל - צבר את רכושו משום שאשתו איפשרה לו להתקדם בעבודתו או בעסקו, פינתה לו זמן ושלוות נפש, בעוד שהיא טיפלה בבית, גידלה את הילדים וכדומה.
בן הזוג הנותר בחיים זכאי לתבוע את מחצית רכוש הנפטר
התוצאה מהאמור בפרק הקודם היא, שגם כשמותיר אחריו אדם צוואה, תמיד יוכל בן זוגו לתבוע מחצית מהרכוש שהותיר המנוח, בניכוי מחצית רכושו של התובע. עקרון השוויון הרכושי - שבחוק יחסי ממון קרוי "איזון משאבים" - קובע שמאחדים רעיונית את שווי רכושם של שני הצדדים, ומחלקים את השווי לשניים.
האלמנה או האלמן אינם יורשים את מחצית הרכוש ללא הליך משפטי. יהיה עליהם להגיש תביעה נגד העיזבון ונגד היורשים לפי הצוואה, ולתבוע את חלקם. כשאדם מוריש בצוואה את רכושו לילדיו בלבד, בדרך כלל הדברים מסתדרים ללא התדיינויות: הילדים מכירים בזכויות של אמם או אביהם בירושה ונותנים להם את המגיע ללא מאבקים משפטיים מכוערים.
לא כך הדבר כשאדם מוריש בצוואה את רכושו למישהו מחוץ למשפחה, כמו בסיפורו של זאב שפתח את הרשימה. אילו זאב היה נאסף אל אבותיו לפני אשתו, היה עליה לתבוע בבית-המשפט מאגודת צער בעלי חיים את מחצית עזבונו של זאב, בניכוי כאמור מחצית צבירותיה שלה.
לאשה זכות למזונות מעזבונו של בעלה
דבר נוסף שיש לדעת הוא, שצוואה אינה שוללת את זכותה של בת הזוג לתבוע מזונות מעזבונו של בעלה. הבעל יכול למנוע מאשתו לרשת אותו, אבל חוק הירושה מעניק לה זכות לנגוס ברכושו לצורך מזונותיה.
לא בכל מקרה זכאית האלמנה למזונות. בית המשפט יבדוק את הנסיבות, ואם יגיע למסקנה שהאלמנה אינה זקוקה לכספים מעזבון בעלה, למשל אם היא משתכרת מספיק לצרכיה - ידחה את תביעתה. כך גם יביא השופט בחשבון את רמת החיים של האשה לפני פטירת בעלה, את רכושה שלה ועוד.
למנוע התגרות מיותרת
האם צריך לגלות לבן הזוג שקיימת צוואה? לא פעם מספר כותב הצוואה במכוון לבן זוגו על קיומה, או מניח אותה במקום בולט בבית - כדי להרגיז את הצד השני. לדעתי, זו התגרות מיותרת. היא עלולה לגרום לבן הזוג לכתוב בעצמו צוואה ולהוריש את כספו רק לילדים, ובמקרה גרוע יותר - גם לא להם. אם ההורה כועס שצאצאיו לא תומכים בו מספיק, הוא ימצא למי להוריש כדי שבני המשפחה הקרובים לא יקבלו דבר מעזבונו.
מה עושים עם צוואה כשלא רוצים לשמור אותה בבית? אם הילדים בגירים, אפשר לתת לכל אחד מהם עותק ממנה. אפשרות אחרת היא למסור את הצוואה לבן משפחה חיצוני, הורה או אח. ניתן גם להפקיד את הצוואה אצל רשם הירושות. על כותב הצוואה לגשת בעצמו למשרדי הרשם ולמסור את הצוואה למשמורת שם. כשאחד היורשים ייפנה בבוא העת לרשם לעניני ירושה בקשה להוצאת צו ירושה, יודיעו לו שההורה השאיר צוואה.
