האט, חרדים לפניך

וידוי: הבונוס היחיד שאני מקבלת כשהבעל בנסיעת עבודה לחו"ל הוא רכב צמוד. כבר אין צורך לעשות משמרות ולקבוע מתי האוטו אצל מי ולמה, לארגן מערכת שינוע מתוחכמת שתביא את הילד לחברים אחר הצהריים ואת ה"סופר" הביתה. פשוט מקליקים בנונשלנטיות על האזעקה ומפליגים לדרך. כך כבר דמיינתי בעיני רוחי איך השבוע נטול הבעל הופך בסיוע המכונית לקליל ונוח אך לצערי הרב המציאות חשבה אחרת.

זה התחיל במוצאי שבועות עת מצאתי בתשע בערב ילדים מפזזים על שני נתיבים ברחובה של עיר, כאילו לא יצא החג מעולם. מבטים כעוסים להורים שפטפטו בנחת על המדרכה לא התקבלו בברכה. הם מצידם דאגו להעביר את המסר למחוללים בנתיבים - הרי הכביש שייך לילדים.

למחרת כבר הספקתי להיעקף פעמיים מימין בכל פעם שהחלטתי לעשות "מעשה שלא יעשה" ולעצור להולכי רגל במעבר החצייה. סבלתי מהפסקה לא מתוכננת באמצע הנסיעה כשההוא החליט לחנות באמצע הכביש בלי שום התראה. הגעתי הביתה מעוצבנת בצורה כזו שאפילו הצליל התראפי של האימבולייזר לא הצליח להועיל.

בהמשך, כבר הייתה עליית מדרגה. עיניי קפצו מחוריהן עת צפיתי בילד שקפץ לכביש כי בא לו וגם כי הוא בן שבע וחצי ואומדן המרחק לא משהו. פעם נוספת נעצרה נשימתי כשילדונת מתוקה עם ילקוט ורוד התייבשה על מעבר החצייה (למה שיעצרו?) עד שהחליטה לעבור ויהי מה. בשתי הפעמים האירוע הסתיים בחריקת בלמים ונהג מבוהל. אך אל דאגה, רגע אחרי אחד מהם התאושש מספיק על מנת לדלג על תמרור עצור "מיותר".

נכון, זה לא חדש שבריכוזים חרדים תמרורים ורמזורים הם לעיתים קרובות בגדר המלצה בלבד, סוג של קישוט גרפי בנוף. גם הזינוקים הספונטניים לכביש בלילה מצד גברים לבושים שחור מכף רגל ועד ראש לא מפתיעים אותי. מורה הנהיגה שלי העביר את כל תלמידיו הרמת אביבים טסט מקדים בבני ברק והדגיש שמי שיוכל להתמודד כאן שום טסטר לא יכול לו. אמר וצדק.

למרות קריאות חוזרות ונשנות של רבנים לגבי הזלזול הנוראי בחיי אדם בהתייחסות לחוקי התנועה כאל רשות, הדברים פשוט לא מחלחלים לכביש. על הולכי הרגל עוד אפשר איכשהו "לסנגר", בכל זאת הם לא היו ברובם בשיעור מרחק בלימה/עצירה. חוץ מזה הם ממהרים ומעבר חצייה רחוק והאי תנועה קרוב. אז הם אומרים "שמע ישראל" וחוצים! אבל נהגים? הורים עם ילדים משתוללים מאחורה - כאילו מושבי בטיחות לא הומצאו מעולם? במקרה הרע והנדיר, גם תא מטען הוא אופציה לחסכון במקומות ישיבה לצאצאים.

המסקנה המתבקשת: אם אנשים לא מוכנים/יכולים לשמור על עצמם (ע"ע מתאבדים) תפקידה של מערכת החוק במדינה מתוקנת לפקח על העניינים מקרוב. אבל כרגיל משטרת ישראל, נרדמת בשמירה על מעבר החצייה. אין אמבושים, לפחות לא אצלנו בעיר, אין הרתעה, איש הישר בעיניו ינהג, גם ב"אין כניסה".

אחר כך, כשילד נדרס כי מדריך ההסעות שתל אותו באמצע הכביש ונסע. או קשיש הקרוב בסנטימטר למפגש חזיתי עם מכונית, כי לא הספיק לחצות בזריזות רגע לפני כניסת שבת, כשיש מי שמוכן לרצוח כדי להגיע דקה לפני הציפצוף. כולם כמובן יגידו כמה נורא, גוואלעד, "וה' תרחם עלינו", למה שירחם אם לא מרחמים אנשים אחד על השני?

ביום בו יחליטו במגזר להשתמש נגד הפושעים האלה, סורי אין לי כינוי אחר, באמצעי הרתעה רציניים נראה תוצאות: לא יקבלו את צוברי הנקודות למוסדות הלימוד ויעקמו פרצופים לבנות בשידוכים לדורסים בפוטנציה, אני בטוחה שאז דברים ישתנו פלאים.

או שאולי ה"פלאפון הכשר" חשוב יותר מהרוגים ופצועים בכביש. לצערי, כנראה שכן.