זה קרמבו? זה איגלו? לא, זה אקו-דום!

"קודם כל, המבנה חייב להיות עגול. יש משהו שלילי בפינות, כמו הפינות שהיו שולחים אותנו אליהן בבית הספר", צוחק יובל דלשד, שגרירה של שיטת הבנייה המתכנה "אקו-דום" (Eco-Dome) בישראל. "שנית, וזו הנקודה החשובה ביותר, אין קבלנים, מנופים, ברזלים, טרקטורים או כל גורם אחר. אתה בונה את הבית שלך במו ידיך ותורם בצורה הכי אקולוגית לסביבה", הוא ממשיך. "אתה משתמש במה שהטבע העניק לך - ולא בשום דבר אחר".

דלשד (36), יוצר דוקומנטרי מגבעתיים, התוודע לטכניקת הבנייה המסורתית במהלך מסעותיו בעולם. מקורה של השיטה, הוא אומר, באיראן, ומי שמפיץ אותה האדריכל האיראני-אמריקני נאדר חלילי, שגם שדרג והתאים אותה לעידן הנוכחי. מתכון? בבקשה. "לוקחים אדמה, מרטיבים אותה ומכניסים לשקים בצורת גליל ארוך. את האדמה הלחה דוחסים לשקים עד שנוצר מעין 'נקניק' ארוך", דלשד מפרט. "את נקניקי האדמה מניחים זה על גבי זה בצורה מעגלית, עד שיוצרים מבנה שנראה כמו קרמבו גדול".

התוצאה היא מבנה מוצק ויציב, שהחלל בתוכו קריר. כפות תמרים מגנות על גגו מפני הגשם וקירותיו העבים אינם חדירים למים. המהדרין, אגב, יכולים להקים בית מעוגל בן כמה חדרים. "בקליפורניה, השיטה נבדקה על-ידי מהנדסים וזכתה לאישורי הבנייה המחמירים של המדינה", מתגאה דלשד. "מבנה האקו-דום עמיד בפני רעידות אדמה ובדיקות הראו שהוא חזק אפילו יותר מבנייה קונבנציונאלית.

הסיבה לכך היא צורתו העגולה, המאזנת את הכוחות המופעלים על הכיפה במצב של זעזוע. באיראן", הוא מוסיף, "נבנו כפרים שלמים בשיטה הזו - והם עדיין שורדים".

אולם אם תשאלו את דלשד, המעלה הבולטת ביותר של האקו-דום היא חווית הבנייה, אותה הוא חולק עם משתתפי סדנאות שהוא מעביר. "אי אפשר להסביר את החוויה והגיבוש שהבנייה המשותפת יוצרת", הוא מתפעל. "הורים וילדים מבוססים בבוץ ביחד ובונים בית שישמש שנים רבות כמקום מיוחד, עובדי חברות מתגבשים במהלך הפעילות, ואנשים שאולי לא הכי משתגעים על טבע ואקולוגיה מצליחים לתעל אגרסיות ואנרגיות שליליות למקום הכי נקי שיש". 

• לאתר אקו-דום הכולל מידע מפורט של טכניקת הבנייה לחצו כאן