מסע לעולם שקפא - ונמס לאטו

אצלנו בארץ חם. חם מאוד. אך מתברר שגם בגרנלנד חם. ימים ספורים טרם צאתנו למסע באי הקפוא הודיע לנו איש הקשר שלנו במקום שמזג האוויר חמים יחסית לעונה. "!Right now it is hot-hot-hot… burning hot", הוא דיווח. הטמפרטורה הממוצעת בימים אלה בגרנלנד היא 5.8 מעלות צלסיוס - והיא נעה בין מינוס שלוש מעלות ל-13 מעלות צלזיוס. לפי הממוצע הרב-שנתי, אגב, הטמפרטורה הממוצעת היתה אמורה לעמוד על 1.7 מעלות בלבד. כן, באמת חם שם מהרגיל.

אי-אפשר לתלות את השינוי במזג האוויר בתופעות אקלימיות עולמיות. שכן, יש הבדל בין מזג אוויר לשינויי אקלים. אבל מנגד, כבר לא צריך להוכיח שהעולם משתנה במהירות לנגד עינינו. לנו כאן בארץ, כמו גם במקומות רבים אחרים בעולם, קשה לאמוד את השינויים הללו בחיי היום-יום. אולם באזור הארקטי התמונה שונה לגמרי: שם ניתן לראות באופן הברור ביותר את השינויים שמחוללת ההתחממות הגלובלית.

כמו אותה קנרית שכורי הפחם היו לוקחים עימם למעמקי המכרות, כדי שתתריע על מחסור בחמצן או הימצאות גזים רעילים - כך האזור הארקטי, הסובב את הקטבים, מתריע על מצבו של כדור הארץ. אלא שבניגוד לקנרית, שמותה היה רק אות אזהרה, היעלמות הקרחונים מהאזור הארקטי אינם רק איתות התרעה. הם, כשלעצמם, עדות להרס שכבר התרחש.

גרנלנד, האי הגדול ביותר בעולם, ממוקם בלב האזור הארקטי. למעלה מ-80% משטחו, כשני מיליון קמ"ר, מכוסה בקרח עד. למעשה, גרנלנד הוא שריד חי של עידן הקרח.  למעשה, גרינלנד היא דוגמה חיה למה שהתרחש פה בעידן הקרח. את פניו מכסה כיפת קרח עצומה בגובה כמה קילומטרים, שהצטברה במשך מיליוני שנים. בשולי כיפת הקרח, לאורך חופי האי, מבצבצות פיסות יבשה. שם, בכפרים קטנים ומבודדים, חיים האינואיטים (אסקימואים), המונים כ-60,000 איש נכון ל-2005. 

מאז מפגשם הראשון עם האדם הלבן, חייהם של האינואיטים השתנו במהירות, לאו דווקא לטובה. כיום הם מצויים בתהליך שיקום ארוך והדרגתי של תרבותם שכמעט ואבדה. אך האדם פגע באינואיטים גם באופן עקיף: הקדמה והתיעוש

מאיצים את התחממות כדור הארץ, וזו משנה את סביבת חייהם ואת המזון שהם צורכים. התיעוש גם מרעיל אט-אט את מקורות המזון שלהם, ומציב בפניהם דילמה לא פתורה. 

הקרקע הקפואה בגרנלנד לא מאפשרת לרעות צאן או לקיים חקלאות, ולכן אורח החיים ותפריטם של האינואיטים התבסס על ציד ודיג. המחסור בירקות ופירות אילץ אותם, בין היתר, לצרוך שומן חיות ומזון חי שניתן לשמור על תכולת הוויטמינים שלו מבלי שייהרסו בבישול. תזונה זו הוכחה כבריאה ועשירה, והאינואיטים ידועים בעמידותם לטרשת עורקים ומחלות לב. 

אלא שבבדיקות שבוצעו באזור הארקטי התברר שתכולת הרעלים, כספית למשל, בדמם של האינואיטים, היא דווקא הגבוהה ביותר בעולם. מקורם של הרעלנים בשפכי תעשייה ובחומרי הדברה המוזרמים לים בארצות המתועשות. הזיהום מגיע לפלנקטון המצוי בשפע באזור הארקטי; הוא נאכל על-ידי הדגים, הנאכלים בתורם על-ידי דגים גדולים יותר; ואלה מזינים שחפים, כלבי ים, כרישים, דולפינים, דובים או לווייתנים. בכל שלב הולך וגדל ריכוז הרעלים בגופם של בעלי-החיים - שהופכים לבסוף למזונם של בני האדם. 

התופעה הזו מייצרת דילמה מורכבת. מסורת הציד באזור הארקטי לא רק מספקת מזון, אלא גם מהווה בסיס לחיי הקהילה, התרבות והכלכלה. ואילו המזון הלא מקומי יקר ולא תמיד זמין, וללא ספק אינו מתאים לאורח החיים ולתנאים המקומיים. אז מה עדיף? לזנוח את מסורת הציד ולהמירה בתפריט שעלול לגרום לנזק בריאותי - או לדבוק במנהגים בעולם ההולך ונעלם? בינתיים, האינואיטים לא מצאו את התשובה.

• קובי שדה (45), רופא במרכז הרפואי סוראסקי, ואלן בורק (44), מנהל תוכנה בחברת אינטרנט, יצאו השבוע לשיט קיאקים בן חודש סביב צפון האי גרינלנד. לבלוג המלווה את המסע לחצו כאן