המרה שחורה

אחי המעונים! אחיותי המדוכאות! סבלכם תם ונשלם. לא עוד תוטרדו מאותה משיכה מציקה אל ציציותיו של הבחור שמתנדנד לצדכם ב"ערבית", לא עוד תנהו אחר חצאיותיהן הארוכות של חברותיכן באולפנא. הרב שלמה אבינר, עוזריו החרוצים וקצת שמן נחשים ירפאו אתכם מההתמכרות ההרסנית שלכם אל בני מינכם ובעזרת השם תזכו להינשא ולמלא את מצוות פרו ורבו.

אז נכון שאת הלילה הראשון תעבירו כשאתם משווים לנגדיכם איזה עלם חמודות או עלמת חמד במקום בחיר ליבכם הנורמלי, מולכם במיטה, אבל זה בסדר, כל עוד אתם עושים את הקולות הנכונים. "מפתחים טכניקות", אומר בגאווה אחד מגיבורי סרטו של אורי רווח, "מצעד האהבה", ששודר אתמול בערוץ הראשון. אותו גיבור, שכבר שנים כובש את יצרו בסיוע עמותת "עצת נפש", עזב את בן-זוגו לחיים לאחר חמש שנים, נישא לאישה והיום יש לו שישה ילדים ואת הכתם השחור הזה על הפרצוף כדי שלא יזהו אותו, משל היה סוחר סמים שחזר למוטב.

"מצעד האהבה".  "מי שרוצה יוצא מזה" (צילום: ערוץ 1)

טיפולי המרה מסוג זה אינם דבר חדש או המצאה של המוח היהודי. בארצות הברית מדובר בפרקטיקות משגשגות של מטפלים מתחומים שונים (מלבד פסיכולוגים ופסיכיאטרים מורשים, עליהם נאסר לקחת חלק ברפואת אליל מהסוג הזה), שעוסקים בעבודת הקודש של המרתם והחזרתם למוטב ואל חיק הדת של הומוסקסואלים ולסביות.

בישראל זוהי מגמה חדשה יחסית. עמותת "עצת נפש" הוקמה ב-2001 ונעדרת עדיין את הברק האופטימי וחיוכי הפלסטיק של שותפיה הנוצרים לאמונה. אבל מתברר שכאשר מדובר בהומוסקסואליות, אין טוב יותר מאשר לפנות לשיטותיהם של עובדי האלילים. ההמרה מזמנת שותפים משונים למיטה, שזה בסדר כל עוד הם לא מאותו מין.

לשיטתם של הרב אבינר ושל צוות המדריכים של העמותה, המאיישים את ה"קו החם" שלה ומטפלים בפונים ללא כל הכשרה פורמלית, כך נראה, הומוסקסואלים ולסביות פשוט לא רוצים מספיק. "נטייה הפוכה", בשפתם הנקייה של אנשי "עצת נפש", היא עניין של כוח רצון, לא יותר מכך. היא נובעת מתוך חולשה של הנפש ונסיבות משפחתיות (קשר קרוב מידי עם האם, אב חלש) וניתן להתגבר עליה, להיגמל ממנה כאילו היתה סיגריות או אלכוהול.

יוצרי הסרט אף מגדילים לעשות ומכנים את המחקרים שנעשו בדבר מקורותיה המולדים או הגנטיים של האוריינטציה המינית "מיתוסים ודעות קדומות". "מי שרוצה יוצא מזה", אומר הרב אבינר, "נגמלים מזה ואין בעיה". הוא למשל, מאמין שהומוסקסואלים הם גברים המפחדים מנשים, כאלה שחוו דחיות ואכזבות בתחום הרומנטי ולכן שכנעו את עצמם שאין להם צורך בנשים ושאינם רוצים מערכת יחסים הטרוסקסואלית.

"סרטו" של רווח (וכלל לא ברור מדוע מוצגת הכתבה הזו כסרט) מציג בפני הצופים הספורים של הערוץ הראשון התאמה מושלמת בין תוכן לצורה. כמו האידיאולוגיה החשוכה שהוא מקדם, גם הסרט עצמו נראה מיושן, ארכאי ומאובן כמו ניחוח

הנפטלין שבוקע מארון מאובק. כל צילומי הקלוז-אפ של שפתיים גבריות והבומים שחדרו למרומי הפריים אכן שעשעו לזמן מה, אך לא הצליחו לכסות על העובדה שמדובר בעבודה טלוויזיונית חד צדדית ועשויה רע.

גם הדיון באולפן, למרות שבורך בנוכחותה הרהוטה, האסרטיבית והמדויקת של בת עמי נוימאייר פוטשניק מ"בת קול", ארגון לסביות דתיות, לא הצליח לייצר אמירות חדשות או מחודדות מספיק, מה שהיה מאכזב ביותר לאור העובדה שמדובר בנושא "חם" בחברה הדתית בימים אלה ושבזירה האינטרנטית (וגם הרב יובל שרלו והרב חיים נבון, שהופיעו בכתבה, פעילים בזירה זו) הוויכוחים והרוחות סוערים פי כמה.

הרגע היחיד שנשא עמו בריזה אותנטית ומרעננת אחרי ענני הנפטלין החונקים נרשם כאשר שאל המנחה את גברת נוימאייר פוטשניק כיצד מתיישבת אמונתה הדתית עם חיים שמממשים איסורים הלכתיים. "תשמע", היא ענתה לו, "לא תמיד זה מסתדר".