ההורים ביקשו להשהות חיתוך חבל הטבור; התינוק אושפז
תינוק שהוריו התעקשו להמתין עם חיתוך חבל הטבור שלו בלידה, הועבר לחדר המיון ומצבו מוגדר בינוני. לרופאים בישראל, מתברר, אין הוראות מסודרות בכל הקשור להמתנה בחיתוך חבל הטבור, וברוב בתי החולים בישראל יעשו מה שההורים יבקשו. סיכון לתינוק או יתרון בריאותי?
בבית החולים תל-השומר, כמו גם בבתי חולים אחרים בארץ, מנתקים את חבל הטבור מיד לאחר הלידה, אלא אם היולדת מתעקשת על ניתוק מאוחר, כמו במקרה הנוכחי. משיבא נמסר כי הם אינם מעוניינים למסור פרטים על המקרה.
הרופאים נגד, המיילדות בעד
חיתוך מוקדם של חבל הטבור מתבצע כחצי דקה לאחר יציאת התינוק. כך מתאפשר לטפל בו מיד, אם נקלע למצוקה. העובר מקבל את אספקת הדם שלו מהשליה והחיתוך המוקדם גורם ל"אובדן דם" הנמצא בשלייה ולמעשה "שייך"
לתינוק. בחיתוך מאוחר ממתינים עד להפסקת זרימת כל הדם מהשלייה לגוף העובר ורק אז מנתקים את חבל הטבור. בארץ אין מדיניות בנושא אך באופן כללי רופאי הילדים נוטים להתנגד לכך, בעוד שמיילדות בית או דולות נוטות להמליץ. המצדדים בחיתוך מאוחר מסבירים כי הדבר מונע אנמיה, שעלולה לפגוע בהתפתחות הקוגניטיבית של התינוק בשנת החיים הראשונה.
פרופ' פרנסיס מימוני, מנהל חטיבת הילדים בבית החולים "שערי צדק" ויו"ר האיגוד לרפואת ילדים, ציין מבלי להתייחס לפרטי המקרה שאירע בתל-השומר כי אין מחקרים שנעשו בקרב תינוקות שאינם פגים אשר קובעים מתי לחתוך את חבל הטבור. "יש הרבה אנשים, יאפים בדרך כלל, שאומרים שצריך ללדת לידה טבעית, לתת לדם לזרום, ולחתוך את חבל הטבור רק לאחר שהשלייה יצאה. אבל במקרים כאלו ראינו מקרים קשים של פוליציתמיה עם אוטם במוח. אני לא חושב שזה דבר הגיוני וזה לא בהכרח טבעי".
"צריך לשכנע את האימהות לא לעשות זאת"
לדברי פרופ' מימוני, הנזק שעלול להיגרם מניתוק מאוחר של חבל הטבור הוא עודף דם שעלול לגרום לאוטם במעי, בכליות או במוח. לדבריו, עבודות שנעשו הראו כי גם בעקבות מתן טיפול שכולל דילול של הדם אין שיפור משמעותי
בהשלכות של פגיעה כזו. "אני חושב שזו טעות חמורה וצריך לשכנע את האמהות לא לעשות זאת".
פרופ' מימוני ישב בוועדה של נאונטולוגים (מומחים ברפואת פגים) שהתבקשה לנסח הנחיות בנושא זה אך לדבריו בשל חילוקי דעות בתוך הוועדה עצמה הוחלט לתת לרופאים בישראל חופש החלטה לגבי מועד חיתוך חבל הטבור.
ארגון הבריאות העולמי מציין בהנחיות שפירסם בנוגע ללידה כי אין עדיין ראיות מספיקות לגבי השפעת מועד החיתוך. עם זאת מציינים בארגון שיש צורך בהצדקה מיוחדת במקרה שרוצים לבצע חיתוך מוקדם ו"להתערב בתהליך הטבעי". עוד הם מציינים כי מחקרים אחרונים תומכים בחיתוך מאוחר של חבל הטבור משום שהדבר עשוי למנוע התפתחות של אנמיה בילדות והדבר חשוב במיוחד במדינות מתפתחות.
רוב בתי החולים ילכו עם רצון ההורים
במנוע החיפוש של הדולה זהר כרמי נבדקה מדיניות בתי החולים בישראל בנושא. רוב בתי החולים דיווחו כי ייענו לרצון היולדת ובתנאי שמהלך הלידה תקין. רק בבית החולים רמב"ם בחיפה נאמר כי לא מאפשרים השהייה של חיתוך חבל הטבור בשל המלצה של רופאי הילדים. בבית החולים כרמל מוכנים להמתין "מעט" אך לא עד להפסקת זרימת הדם מהשלייה לתינוק.
לדברי כרמי, "תינוקות עד גיל שנה חשופים לאנמיה, וחיתוך מאוחר נותן להם נקודת פתיחה טובה יותר. כיום יותר ויותר נשים מתעניינות בחיתוך מאוחר, כחלק מההתעניינות בלידות טבעיות. מצד שני חיתוך מאוחר לא אפשרי כשהזוג מעוניין לבצע שימור של דם טבורי, שגם זו מגמה הצוברת תאוצה".
מיכל בונשטיין, מיילדת בית ועומדת בראש ארגון מיילדות הבית אמה"י מציינת ללא קשר למקרה שאירע בתל-השומר כי "אין שום עדות מחקרית לכך שחיתוך מאוחר של חבל הטבור גורם לפוליציתמיה. להפך, ישנה המלצה גורפת של ארגון הבריאות העולמי לאפשר חיתוך מאוחר של חבל הטבור בעיקר במדינות עולם שלישי, ששם הסיכון לסבול מאנמיה גבוה. אי אפשר למצוא בממלכת היונקים אף חיה שאצלה קיים ניתוק מוקדם של חבל הטבור. רק אצל האדם יש המצאה הזוייה שבה חותכים עם מספריים כלי דם פועם ומלא בדם. אין לזה שום היגיון ביולוגי. אין אף מחקר שתומך בביצוע ניתוק מוקדם בתינוקות בריאים ונורמליים".
חיתוך מאוחר - יש גם יתרונות
עוד ציינה בונשטיין כי מחקרים שנערכו בתינוקות שקיבלו עוד כ-50 עד 70 מ"ל דם בעקבות חיתוך מאוחר של חבל הטבור סבלו פחות מצהבת או מהתייבשות.
מחקר קנדי שפורסם ב-2007 וסקר כמה מחקרים שנעשו בנושא הגיע למסקנה שחיתוך מאוחר של חבל הטבור אינו מסוכן ומפחית את הסיכון לסבול מאנמיה. המחקר מצא שהחיתוך המאוחר הגביר את מספר תאי הדם (פוליציתמיה) אך תופעת לוואי זו היתה זמנית וחלפה מעצמה ללא סיבוכים.
מחקר הולנדי שתוצאותיו פורסמו השנה בדק את רמות ההמוגלובין אצל פגים שנולדו בשבוע ה-34 עד ה-36 של ההריון ומצא כי הן היו גבוהות משמעותית כשעה לאחר הלידה ובגיל עשרה שבועות אצל הקבוצה שעברה חיתוך מאוחר של חבל הטבור, ולא נמצא אף מקרה של פוליציתמיה בקרב אותם פגים.
