האם תתיר המדינה תחבורה ציבורית בשבת?
אחת הסוגיות החשובות במרקם החיים הישראלי, הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, תעלה לדיון נדיר בוועדת הכלכלה. המטרה - בדיקה חוזרת של הסטטוס-קוו
האמנם תשנה מדינת ישראל את הסטטוס-קוו בנוגע לתחבורה הציבורית בשבתות? מחר (ג') יתקיים בוועדת הכלכלה של הכנסת דיון יוצא דופן, בנושא הסטטוס-קוו בנוגע להפעלת תחבורה ציבורית בשבת - אחד הנושאים הרגישים בחברה הישראלית. הסיבה לקיום הדיון: החלטת חברת דן, מחודש פברואר, להפסיק את הפעלתם של תשעה קווים שיוצאים טרם צאת השבת - החלטה שבסופו של דבר בוטלה. אבל לא צריך להיות בעל חושים פוליטיים חדים במיוחד כדי להבין שהאירוע יהפוך במהרה לקרב בין חילונים לדתיים בנושא הסטטוס-קוו בתחבורה הציבורית.
נוסעים ממתינים לאוטובוס ביום חול. ומה עם שבת? (צילום: אמיר כהן)
למרות שהדיון בוועדת הכלכלה לא נועד לשנות את הסטטוס-קוו, הוא ישמש ללא ספק במה להצגת שתי העמדות המנוגדות: זו של הציבור החרדי והדתי, התומך בהשארת המצב על כנו; ומנגד, עמדתם של חלקים במגזר מהחילוני, התומכים בהרחבת השימוש בתחבורה ציבורית בימי שבת.
מתי מותר, מתי אסור
כדאי לעשות סדר בכל הנוגע לאותו סטטוס-קוו מפורסם, לפיו מקבלת המדינה - למעט במקרים מסויימים - את התנגדות החרדים להפעלת תחבורה ציבורית בשבת. על-פי תקנות התעבורה - וליתר דיוק, תקנה מספר 386א - מותרת בכל זאת הפעלת קווים בשבת, רק אם מתקיים לגביהם אחד מהתנאים הבאים:
- קווים המשרתים נוסעים לבתי-חולים.
- קווים המשרתים נוסעים ליישובי ספר.
- קווים המשרתים יישובים שתושביהם אינם יהודים.
- קווים שהוגדרו "חיוניים" מבחינת ביטחון הציבור.
- קווים שהוגדרו "חיוניים" מבחינת קיום שירות תחבורה ציבורית.
רשימת הקווים שקיבלו היתר לפעול לפני צאת השבת, גובשה על-ידי צוות לעיגון הסטטוס-קוו, שהוקם ב-1992 על-ידי שר התחבורה דאז, משה קצב. הצוות הורכב מנציגי משרד התחבורה והזרמים החרדיים, ומסקנותיו הובילו לניסוח הכללים המסדירים את פעילות התחבורה הציבורית בשבת. כללים אלו לא חלים על קווי שירות שקיבלו רישיון לפעול בימי מנוחה לפני 1 בינואר 1991.
החריגה המוכרת ביותר מכללי הסטטוס-קוו - שמקורה שנים רבות לפני שתוקנה התקנה - היא חיפה, בה פועלת תחבורה ציבורית בימי שבת, אם כי במתכונת מצומצמת.
נגד - "יהדותה של המדינה"
את עמדת התומכים בשמירה על הסטטוס-קוו בנוגע לתחבורה ציבורית בשבת, ייצגו בדיון הקרוב ח"כ שמואל הלפרט (יהדות התורה) וניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי). וכך הסבירו השניים את עמדתם, בישיבת מליאת הכנסת בנושא, שנערכה לפני כשלושה חודשים:סלומינסקי: "במה מתבטאת יהדותה של המדינה? אף אחד לא אמר שניכנס לביתו הפרטי של כל אדם ונוודא שהוא שומר שבת. האופי הציבורי של המדינה בא לידי ביטוי אולי בדבר אחד - בנושא של השבת. כמו שכל מדינה נאורה יש לה היום שלה, ואם ניסע בחוץ-לארץ לא נראה אף תחנת דלק פתוחה באותו יום. מדינת ישראל החליטה, וביום הזה אין תחבורה ציבורית. נקודה. הנהגים לא עובדים. כמו שחנות שרוצה לפתוח, אסור לה לפתוח, אף שגם זה נפרץ. אבל כל מדינת ישראל כולה נמצאת בסידור שלפיו התחבורה הציבורית אינה פועלת בשבת".
הלפרט: "חשוב שכל אלה המנפנפים בכפייה דתית ובשינוי בסטטוס-קוו, ידעו שהפעלת תחבורה ציבורית בשבת נוגדת את הסטטוס-קוו הנהוג בישראל מאז קום המדינה. לפי החוק, אסור להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, למעט בחיפה. עצם העובדה שבמשך שנים העלימו מעיני הציבור שיש חברה שמפעילה במרכז הארץ אוטובוסים בשבת, זוהי ההפרה הגדולה ביותר של הסטטוס-קוו. האוטובוסים שנסעו בשבתות פעלו בניגוד לחוק".
בעד - "איש באמונתו יחיה"
את העמדה המצדדת בהרחבת פעילות התחבורה הציבורית בימי שבת, ייצג בדיון בוועדת הכלכלה ח"כ רן כהן (מרצ), שהגיב במליאת הכנסת לדברי סלומינסקי והלפרט: "מה לעשות שבני אדם חיים בשבת, מבקרים בשבת את בני משפחותיהם החולים בבתי-החולים, מבקרים זה את זה בשבת, רוצים גם טיפה לנפוש בשבת."אני לא אכריח אותך, חבר הכנסת הלפרט, אני לא אדחף אותך לנסוע בשבת, אני גם לא אכניס לפיך שום דבר מאכל - לא בשבת ולא ביום חול. אני לא רוצה שאתה תיסע בשבת. אני רוצה שמי שנוסע בשבת, יוכל לנסוע בשבת. הוא לא שואל אותך, ואתה לא צריך לשאול אותו. אנחנו לא מדינת הלכה, אנחנו מדינה של כל העם היהודי. ויש בינינו דתיים, חרדים, מסורתיים, חילונים, יהודים וערבים - יש הכול. וכל אדם יחיה על-פי אמונתו.
"איש באמונתו יחיה - זה גם ציווי דתי. יותר מזה, אנשים זכאים לקיים את משפחתם, את הצורה שבה הם מבלים, אנשים רוצים לצאת לים בשבת, זאת זכותם... יש לא-יהודים, הם לא יכולים לנסוע בשבת? למה? משום שאתם רוצים לכפות עליהם כפייה דתית? אי-אפשר להשלים עם העניין הזה".
יש לציין כי התומכים בשימוש בתחבורה ציבורית בשבת טוענים כי במסגרת הסכם הסטטוס-קוו לא הייתה כל התייחסות לנסיעה בשבת בכלל, ולא לאיסור תחבורה ציבורית.
לפנייה לכתב/ת 
