לא רק עסקת שבויים
אישור עסקת השבויים במתכונתה הנוכחית מזמין חטיפות נוספות. הפתרון היחיד הוא הוספת סעיף לעסקה, לפיו חיזבאללה וישראל מתחייבים לראות בה סיום פרק החטיפות ההדדיות
כשמנכים מהשיח הציבורי את הדמגוגיה והספינים הפוליטיים והרגשניים, מצטיירת מערכת שיקולים מורכבת שיש בה נימוקים כבדי משקל - גם בעד וגם נגד העסקה במתווה הנוכחי שלה.
לפני שנבחן את השיקולים - תזכורת: בשלב הראשון של ביצוע העסקה, המוצעת על-ידי המתווך הגרמני ישוחררו הרוצח סמיר קונטאר וארבעה לוחמי חיזבאללה שנפלו בשבי. כמו כן יוחזרו ללבנון גופות של יותר ממאה מחבלים לבנונים ופלסטינים שקבורים בארץ.
בתמורה יחזיר חיזבאללה את גולדווסר ורגב שהמידע העדכני והמודיעיני, מצביע ברמה קרובה לוודאות, שאינם עוד בין החיים. בנוסף לכך, יספק חיזבאללה מידע מפורט מזה שנמסר בעבר על גורלו של רון ארד. המתווך הגרמני יקבע אם המידע הזה עונה על הדרישות ומאפשר את שחרור סמיר קונטאר.
אבל זה לא הכל. בשלב השני של העסקה, כעבור כמה חודשים, תשחרר ישראל עצורים פלסטינים, שאת מספרם וזהותם תקבע הממשלה בירושלים. בתמצית, זו עסקה שבה תשחרר ישראל רוצחים ולוחמי אויב חיים ומתים תמורת שני לוחמים ישראלים, שלפי כל הסימנים נהרגו ואשר האויב מסרב לעמוד בחובתו האלמנטארית לספק מידע על גורלם.
הנימוקים בעד העסקה
- יבוא קץ לסבלם של גולדווסר ורגב או לפחות לסבלו של אחד מהם, אם נותר בחיים.
- יוקל סבלן של משפחות רגב וגולדווסר, שעיקרו נובע מחוסר ודאות לגבי גורלם של הבנים.
- קרנית גולדווסר תשוחרר מעגינותה ותוכל לפתוח בחיים חדשים עם אודי או בלעדיו.
- הממשלה תעמוד במחויבותה הערכית והמוסרית, כנציגה הנבחרת של העם בישראל, לעשות הכל למען פדיון שבויים, כדי להחזיר הביתה לוחמים שיצאו לקרב בשליחות כולנו ולשחרר את משפחותיהם מעינויי הנפש שגורם חוסר הוודאות.
- ישראל כבר עברה בעבר על עקרונותיה, נכנעה לדרישות חזבאללה, ושיחררה לוחמי אויב חיים, לבנונים ופלסטינים, תמורת גופות או חלקי גופות של חיילינו.
- תפחת במידת מה המוטיבציה של חיזבאללה לחטוף חיילים ואזרחים ישראלים לצורך מיקוח. פשוט מפני שאחרי ביצוע העסקה לא יהיו בידי ישראל עצורים שהם סמל עבור הארגון ואשר למען שחרורם כדאי לו להסתכן במלחמה עם ישראל. ההצלחה בסחיטת ישראל תפחית אולי גם את המחויבות של חיזבאללה לבצע, בתקופה הקרובה, פיגוע נקמה על חיסול עימאד מורנייה.
אולם צריך לזכור שהתלקחות בזירה הפלסטינית תייצר מצב חדש שבו לחיזבאללה ולאיראנים יהיה אינטרס לסייע לפלסטינים לשחרר את אנשיהם.
הנימוקים נגד העסקה
- אישור וביצוע העסקה במתווה הנוכחי יעניק לחיזבאללה ניצחון אסטרטגי, תודעתי ותעמולתי, שישפר את יכולותיו של הארגון לקצור הישגים צבאיים פסיכולוגיים ומדיניים נוספים מול ישראל ובזירה הלבנונית. אסור לשכוח שפעולות חטיפה וירי רקטות הם שני המרכיבים העיקריים באסטרטגיית ההתשה שנוקט חיזבאללה. ניהול אכזרי של משא ומתן על שחרור החטופים הוא חלק חשוב ביישום אסטרטגיה זו, שתכליתה לכרסם במוטיבציה של אזרחי ישראל לחיות בארץ ובמוטיבציה שלהם להגן על עצמם - למשל: בנכונות להתייצב לשירות מילואים. יעד נוסף של אסטרטגיית ההתשה הוא לצמצם את החופש שיש לממשלה בירושלים, לקבל החלטות חיוניות בנושאים ביטחוניים. בעיקר כאלה הכרוכות בסיכון חיילים ואזרחים. זאת באמצעות לחץ מצד המשפחות השכולות, משפחות השבויים והנעדרים, התקשורת והציבור המזדהה בלי איפוק וחשבון עם סבלן.
- אישור העסקה נותן לחיזבאללה תמריץ נוסף לחטוף חיילים ישראלים בכל תנאי, חיים או מתים, בלי לעשות אפילו מאמץ קל שבקלים לשמור עליהם. חיזבאללה יודע שכך או כך יקבל את מבוקשו. העובדה היא כזו: כל החטיפות שביצע חיזבאללה עד היום הסתיימו במותם של החיילים החטופים, חוץ מחטיפתו של סוחר הסמים אלחנן טננבאום. ממשלת ישראל חייבת להביא לשינוי בכללי המשחק האכזריים הללו. אפשר לקבוע שגולדווסר ורגב גם הם קורבנות ישירים של מודל מקאברי זה שארגון החיזבאללה יצר וממשלות ישראל לדורותיהן נאלצו להסכים לו, בין השאר כתוצאה מלחץ של חלק ממשפחות החטופים. אישור העסקה הנוכחית לא רק שיספק תמריץ לחטיפות נוספות, אלא גם להתעלמות מוחלטת של חיזבאללה מחובתו לשמר בחיים את קלפי המיקוח האנושיים שבידיו.
- ביצוע העסקה הלבנונית במתווה הנוכחי יעמיד בסכנה את חייו של גלעד שליט ועלול להחמיר את תנאי שביו. לא רק גלעד שליט, אלא כל ישראלי שייפול בידי הפלסטינים. איני רוצה לחשוב על מה שעלול לקרות כשחמאס יגיע למסקנה ששבוי ישראלי ממשיך להיות קלף מיקוח טוב ופעיל, ושאפשר לקבל תמורתו עצירים פלסטינים, גם אם אינו בחיים.
- כניעה של שרי הממשלה ללחץ המתוקשר והרגשי של משפחות החטופים בלבנון תעודד את נסראללה להציג דרישות נוספות. הוא לומד מהר ובעתיד אף ידאג להאריך את המשא ומתן ולהקשיח את תנאיו כדי להאדיר את הישגיו התודעתיים והמעשיים. בניגוד למנטרה המטופחת בתקשורת, על סמך חומר מודיעיני, אפשר כיום לקבוע שהתנהגות משפחות החטופים מאז מלחמת לבנון תרמה להתארכות מיותרת של המשא ומתן ולהקשחת דרישות חיזבאללה. לעומת זאת, כמה צעדים טקטיים של ממשלת ישראל, כמו האיום - בעצת עופר דקל - להכריז על החטופים כעל חללים שמקום קבורתם לא נודע, סייעה לקידום המשא ומתן ולגיבוש העסקה הנוכחית.
סיום פרק החטיפות
איני מקנא בשרים שיצטרכו לבחור בין צו ליבם ויצר שרידותם הפוליטית לבין שיקול רציונאלי ומפוכח הנוגע לעתיד כולנו. במיוחד לעתיד החיילים והאזרחים שיהיו בקו המגע ובלחימה ואשר עלולים ליפול בשבי. לכותב שורות אלה ברור כי אישור העסקה הלבנונית במתווה הנוכחי על-ידי הממשלה מזמין חטיפות נוספות והתעלמות מהצורך לשמור על השבויים בחיים. העסקה היחידה שלא תזיק בעתיד היא גופות תמורת גופות: סמיר קונטאר תמורת מידע מפורט ומחדש על גורלו של רון ארד. לא יותר ולא פחות.
עם זאת יכולה הממשלה לשקול בחיוב גם אישור העסקה הלבנונית במתווה הנוכחי בתנאי אחד: אם יוכנס להסכם עליה סעיף לפיו מתחייבים חיזבאללה וישראל לראות בה סיום פרק החטיפות ההדדיות ביניהם. התנאים כשרים לכך: אם תתבצע העסקה לא יהיו בישראל עצורים לבנוניים ובידי חיזבאללה לא יהיו חטופים ישראלים.
השולחן שיהיה נקי, האינטרס שיש לחיזבאללה כעת להפגין מתינות ואחריות בזירה הלבנונית והמידע המודיעיני המוצק למדי על גורל החטופים, כל אלה מאפשרים לממשלת ישראל לגלות עצבים חזקים ונחישות. ניתן גם לגייס את תמיכת המשפחות במאמץ לקבוע כללי משחק חדשים בזירת החטיפות והיחס לשבויים ישראלים. אם המאמץ הזה יצליח, גלעד שליט ומשפחתו יהיו הראשונים להרוויח ממנו.
אלדד רגב ואהוד גולדווסר נחטפו ללבנון לפני 718 ימים.