תחקיר: למה משמש תקציב לשכות הח"כים?

הכללים לשכירת לשכה מחוץ למשכן ברורים ופשוטים לכאורה. כל ח"כ נהנה מ־49 אלף שקל מדי שנה במסגרת התקציב לשמירה על קשר עם הציבור. חברי כנסת המעוניינים בלשכה פרלמנטרית זוכים לעוד מענק של 19 אלף שקל, ובסך הכל מדובר ב־68 אלף שקל שעומדים מדי שנה לרשות כל אחד ואחד מהם.

 סכום זה אינו כולל את הסכומים שמוציאים חברי הכנסת על ציוד מחשוב עבור הלשכה, ארנונה וחשבונות אחרים, רכישת ציוד ושיפוץ הלשכות וכן שירותי מזכירות. הסכום הכולל שהוציאו הח"כים בתחומים אלו בעשור האחרון מוערך בכמה מאות מיליוני שקלים. בכללים, שנוסחו על ידי ועדת הכנסת לאורך השנים, מצוין במפורש כי על הח"כים להגיש לחשב הכנסת חוזה שכירות סטנדרטי ולחתום על תצהיר שבו הם מתחייבים כי אין בחוזה השכירות משום הפרה של הכללים שקבעה הכנסת לעניין זה.

על פי כללים אלה הח"כים מתחייבים כי במקום שבו פועלת הלשכה ניתן להפעיל משרד, וכי חוזה השכירות לא נחתם עם קרוב משפחה או עם שותף פעיל שלהם או קרוב משפחתו. הם נדרשים להצהיר גם שהמשרד לא הועמד לרשותם על ידי מפלגתם או על ידי גוף ציבורי שבו הם מכהנים במקביל, שגובה דמי השכירות אינו בלתי סביר ושאין בניהול לשכה במקום כדי לעורר חשד לניגוד עניינים או לקבלת טובת הנאה. הלשכה חייבת להיות מסומנת בשלט.

מנכ"ל הכנסת, אבי בלשניקוב, הופתע לנוכח הממצאים שנחשפו בתחקיר. לאחר שקיבל אותם אמר: "לאור הממצאים הוריתי לכנס בדחיפות את הוועדה לאישור חוזים. בכוונתי לבצע בדיקה יסודית של כל החוזים של לשכות הח"כים שנחתמו בעבר, ובמידה ויימצאו כשלים יוסקו מסקנות מתאימות. לא נהסס להורות על ביטול חוזים קיימים".

את המשך הכתבה, פירוט התחקיר ותגובות הח"כים ניתן למצוא באתר "כלכליסט"