עכשיו כשהמועמדוּת בכיסו, אובאמה שובר ימינה

האם ייתכן שהאיש שהחל את המרוץ לבית הלבן כאינטלקטואל שמאלני ושהציג עצמו כנביא השינוי, המנהיג שילכד מאחוריו דמוקרטים ורפובליקנים גם יחד, הופך בהדרגה לפוליטיקאי - שנון, אמנם - המוותר על עמדות עקרוניות לטובת שיקולים פוליטיים מחושבים?

הסנאטור הדמוקרטי ברק אובאמה התחיל את מסע הבחירות שלו לנשיאות כשהוא נמצא בצד השמאלי של המפה הפוליטית, כמתנגד נמרץ למלחמה בעיראק - בניגוד ליריבתו-לשעבר הילארי קלינטון, שתמכה בשעתו בתוכניתו של הנשיא ג'ורג' בוש לתקוף.

אובאמה עשה מה שכל פוליטיקאי מתחיל ולא מוכר היה עושה: ראשית, הוא השתלט על הבסיס הליברלי של המפלגה הדמוקרטית, כשהוא נישא על גלי ההתנגדות הגדולים למלחמה בעיראק. אבל אחרי שזכה במועמדות המפלגה לנשיאות ארה"ב, הוא יכול להרשות לעצמו לפזול למרכז העצמאי ולאגף המתון של המפלגה היריבה.

אך לפני חודשים ספורים, התחייב אובאמה להוציא את כל החיילים האמריקנים מעיראק תוך שנה. עכשיו הוא כבר פוזל למרכז המפה, ומבטיח לנהוג בעיראק בצורה אחראית. הוא התחיל את מערכת הבחירות בהכרזה שצריך לדבר עם מנהיגים עוינים, כמו נשיא איראן מחמוד אחמדי-נג'אד. עכשיו כבר ברור שהנשיא אובאמה לא ימהר לפגוש את הנשיא האיראני לפני שיתקיימו גישושים ומגעים בדרגים נמוכים יותר, שיאפשרו לראות אם יש בכלל עם מי - ועל מה - לדבר.

המועמד הכי פרו-ישראלי בהיסטוריה

אחרי שהתחיל את המירוץ בקצה השמאלי של המפה - אובאמה עושה עכשיו מאמץ לזוז למרכז ובמהירות. הוא שכח את הידידים הפלסטינים שלו מלפני עשר ושמונה שנים, ובהצהרותיו הפך למועמד הכי פרו-ישראלי בהיסטוריה, שהצהיר מעל בימת הכינוס השנתי של איפא"ק כי ירושלים צריכה להישאר מאוחדת תחת ריבונות ישראל.

אך לא רק בענייני מדיניות חוץ נרשם שינוי. אחרי שטען שצריך לנקות את וושינגטון מהשפעתם של הלוביסטים ובעלי הממון, וכי המועמדים לנשיאות צריכים להסתפק במימון פדראלי למערכת הבחירות, אובאמה עושה עכשיו בדיוק את ההיפך. הוא ויתר על הכסף הציבורי בסך 87 מיליון דולר, אחרי שהתברר לו שהוא בעצמו מסוגל לגייס הרבה יותר, בלי שיחולו עליו המגבלות החוקיות והחובה להגיש דו"ח מפורט על הכספים שהושקעו.

אובאמה טוען להגנתו שממילא מדובר בתרומות של סכומים קטנים שקיבל מאזרחים מן השורה, כאלה שלא ישפיעו על המדיניות של הבית הלבן, אבל 55 אחוזים מהכסף הגיע אליו מתורמים גדולים, בעלי אינטרסים מובהקים.

במהלך הפריימריז במדינת אוהיו, שנאנקת תחת עול המצב הכלכלי והמאבדת מקורות פרנסה, האשים אובאמה את הילארי קלינטון כי ממשלו של בעלה, ביל קלינטון, אחראי לפגיעה במקורות הפרנסה של תושבי אוהיו בשל הסכם הסחר החופשי שעליו חתם. עכשיו כשהפריימריז מאחוריו, מודה אובאמה שהסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה אינו הסכם רע כלל, שרק זקוק ל"עדכונים".

היריבים גילו את נקודת התורפה?

הרפובליקנים מיהרו לרשום לפניהם את השינוי בעמדותיו של אובאמה, והפרשנים השמרנים התחילו לצייר את אובאמה כ"הפכפך". בשבת האחרונה, אמר מועמד הרפובליקנים לנשיאות ג'ון מקיין כי אי אפשר לסמוך על ברק אובאמה. "הבחירות הללו עוסקות באמון הציבור במועמדים. לרוע המזל, הסנאטור אובאמה הוכיח בכמה נושאים שמילה שלו אינה מילה", פסק.

דייויד ברוקס, בעל הטור השנון ב"ניו יורק טיימס", כתב כי אובאמה מחזיק ב"אישיות הפוליטית הכי מפוצלת במדינה". ברוקס ציין כי למרות שהרפובליקנים ממשיכים לכנות את אובאמה תמים, זה שם התואר האחרון המתאים לתאר את האיש. "הוא היצור הפוליטי היעיל ביותר שראינו זה עשרות שנים", סיכם.

היום כבר ברור שמקיין הוא מועמד רפובליקני לא כריזמטי במיוחד, שזכה להזדמנות של חייו בשעה שהאווירה הציבורית העוינת את הרפובליקנים אינה מיטיבה איתו. הציבור רוצה שלטון דמוקרטי - ורצון זה צפוי להתממש בבחירות לקונגרס. אבל האם זה יקרה גם בבחירות לנשיאות? התשובה לכך תלויה בברק אובאמה, ולא בג'ון מקיין.

אובאמה נהנה מרוח גבית חזקה ומכסף בכמות כמעט בלתי-מוגבלת, שיכולים לדחוף אותו לבית הלבן. הוא נואם מעולה, חכם, בעל תפיסה מהירה, שיודע להקסים את הסובבים אותו. הרפובליקנים סבורים שהם כבר עלו על נקודת התורפה שלו, ושאופיו אינו יציב מספיק כדי להתמודד עם האתגרים הקשים המצפים לנשיא ארה"ב. אובאמה יצטרך להוכיח שהוא מנהיג יציב בעל הבנה בנושאים בינלאומיים - ומשום כך תיכנן את הביקור שייערוך הקיץ באירופה ובמזרח התיכון (שבמהלכו יגיע גם לישראל), כדי שיוכל להציג צילומים משותפים עם סרקוזי, בראון, מרקל, אולמרט והמלך עבדאללה, ואולי גם בבגדי ספארי, בביקור מפתיע בעיראק ובאפגניסטן.