הקרב על הדולר

המגזר השלישי בישראל (עמותות וארגונים ללא מטרות רווח) פועל רבות בתחומי רווחה, חינוך, בריאות ועוד. תרומתו לחברה בישראל ולאזרחיה החלשים, המחליפה פעמים רבות התייחסות הולמת של הממשלה לאזרחיה, לא תסולא בפז. חלק ניכר מאוד של פעילות העמותות מתבסס על תרומות מחו"ל ומהארץ. סך התרומות המגיעות מחו"ל הוא 1.5 מיליארד דולר, ומהארץ כ- 250 מיליון דולר. בדיקה שנעשתה לאחרונה העלתה שהעמותות הפסידו השנה כ-500 מיליון שקל בשל ירידת שער הדולר והקטנת התרומות בגלל משבר הכלכלה העולמי. לצד זה גדלו מאוד ההוצאות, בעיקר בשל העליות החדות במחירי המזון, ההסעות ועוד.

לצד התודה לתורמים הפרטיים והמוסדיים, יש לציין כי סך התרומות של התורמים המוסדיים בישראל הוא פחות מאחוז אחד מהרווח לפני מס. הוא לא רק נמוך בהשוואה למדינות מערביות אחרות, אלא גם יורד בהתמדה במקום לעלות. לאחרונה פורסם כי למרות ההאטה הכלכלית, התרומות לצדקה בארצות הברית הגיעו לשיא של יותר מ-300 מיליארד דולר. למעלה משני שלישים מהתרומות הגיעו מתורמים פרטיים, ורק שליש מתורמים מוסדיים.

החברות מתעשרות ומנגד תורמות פחות

ההכנסות והעושר בארץ גדלו,הרווח של החברות עלה (בכ-45 אחוז, מ-560 מיליון ל-814 מיליון), אך התרומות לא עלו בהתאמה, נראה כי החברות במשק הישראלי קובעות את סכומי התרומה כסכום אבסולוטי ולא כנגזר מהרווח. יש לציין עוד שהמדינה הפחיתה בשנים האחרונות את המס על החברות, פעולה שהביאה להטבה של 6-5 מיליארד ש"ח במיסיהן, אך לצערנו הדבר לא בא לידי ביטוי בגובה התרומות.

קיימת כמובן ביקורת על סוג התרומה (דגל מפלסטיק המיוצר בסין), עיתוי התרומה (משבר שיווקי ודימוי קשה), צורת התרומה (בעזיבת המלון מבקשים לתרום לעמותה חשובה מאוד מבלי שבעלי המלון יתרמו ויוסיפו גם הם) ועוד. יש לקרוא בקול להגדלת התרומות בעת קשה זו, ואף להיעזר במומחים בתחום החברתי ולא רק ביועצי תקשורת ופרסום.

מתחרה בלתי צפוי - הממשלה

תופעה נוספת הראויה לגינוי לדעתי היא תחרות של משרדי הממשלה על גיוס תרומות לצורך פעולת המשרדים השונים. דומני שזו תופעה בלתי סבירה בעליל שהממשלה עם תקציבה הענק, מתחרה בעמותות על התורמים הפרטיים והמוסדיים. לא ייתכן שמשרדי הממשלה יעמדו כפושטי יד וכמקבצי תרומות, ויפגעו ביכולת העמותות לגייס משאבים.

משרדי הממשלה מפתים לעתים את התורמים בתקציבי הקבלה (matching) שהם מציעים לתורמים או נדרשים על-ידם לעשות זאת. משרדים שונים עושים זאת גם אם התחום אותו מציע התורם אינו ראשון בסדר העדיפויות של המשרד, והם מקצצים במקומות חשובים אחרים רק כדי לא לוותר על התרומה.

לא מספיק שהמשרד משקיע מתקציבו מאות מיליוני שקלים באותו תחום, התורם

אינו מוכן לראות בכך תקציב הקבלה לתרומתו והוא מבקש תקציב נוסף. קורה גם לעתים שהמשרד משקיע עשרות מיליונים בפרויקט מסוים, התורם מעניק פחות מ-5% מהעלות והפרויקט עובר אליו לביצוע, כך שהוא נחשב לפרויקט שלו עם כל היוקרה שבדבר (יש לפחות שניים גדולים כאלה במשרד החינוך, ולא רק שם!).

בדרך כלל התרומה מוגבלת בזמן, ולאחר שמסתיימת תקופת התרומה מסתיים גם הפרויקט. ראוי לה לממשלה שתחדל מנוהג נפסד זה. התנהגות הממשלה פוגעת מאוד בעמותות, הזקוקות לכספי התורמים והקרנות כדי שתוכלנה לבצע מטלות שהממשלה אמורה לעשות.

הממשלה אינה יכולה לחפות עבור העמותות עבור הפגיעה הנובעת מירידת שער הדולר והירידה בתרומות, אך היא יכולה לא להתחרות בהן, להגדיל את תקרת הזיכוי ממס לתרומות, לבטל את מס השכר החל רק על עמותות ועוד. על החברות העסקיות (החייבות בתרומה על-פי החוק) להגדיל באופן משמעותי את תרומותיהן, ולהשיב לקהילה חלק מרווחיהן המגיעים ממנה. פעולות אלה ונוספות יתרמו לעמותות ויציגו את הפן היפה שלנו כחברה ישראלית.

הכותב, פרופ' דב גולדברגר, הוא יו"ר "מנהיגות אזרחית", ונשיא המרכז ללימודים אקדמיים באור-יהודה.

גולשים המעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם, מוזמנים לשלוח לדוא"ל hevra@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.

לקריאות נוספות לסדר:

"מזל טוב, הדלאי למה חוגג 73"

"דיווח מהחזית החברתית"

"המהפכה השקטה של עולם הפסיכומטרי"

"רגע של חסד, באמת"

"בדואים בנגב? לא מכירים"