שינוי האקלים ב-G8: ידברו הרבה; ישנו מעט

באתר נופש מבודד באי הוקאידו שבצפון יפן יפתח מחר (שני) כינוס מנהיגי שמונה המדינות המתועשות (G8) וגם השנה - כמו אשתקד בכינוס בגרמניה - יהיה נושא שינוי האקלים אחד הבולטים שעל סדר היום.

ואולם כל הגורמים המעורבים בנושא, לרבות המשתתפים עצמם, אינם צופים פריצת דרך משמעותית במחלוקות סביב הנושא הטעון. דיוני-הכנה ארוכים כבר התנהלו, סיכומים נכתבו, התייעצויות התקיימו והצהרות כבר החלו להיכתב - אבל הסכם על הפחתה כלל-עולמית מתואמת של פליטת גזי החממה, כדי להאבק בהתחממות הגלובלית, לא ייחתם. אפילו קונצנזוס על יעדים קונקטיים לצימצום הגזים הפוגעים באטמוספירה לא צפוי.

ההערכה היא שכמו בפעם הקודמת, וכמו בכינוסים רבים אחרים, השיקולים הכלכליים והלאומיים יגברו על אלה הסביבתיים, והמנהיגים יסתפקו בהצהרות עקרוניות מעורפלות, וימצאו מכנה את המכנה המשותף הנמוך ביותר האפשרי - כדי להצדיק את המפגש רם הדרג וכדי שלא להביך את המארחים היפנים; אבל העולם לא ירוויח מכך דבר.

בלב הויכוח: מי ימצמץ ראשון?

נשיא ארצות הברית הגיע לכינוס ביום בו חגג יום הולדת 62, והבטיח לשמור על גישה חיובית בכל הקשור לנושא הטעון שעל הפרק. ועם זאת הוא אמר כי הסכם על הפחתת פליטות הגזים יהיה בלתי אפשרי אם מדינות מתפתחות לא יצטרפו למהלך ולא יגבילו את הפליטות שלהן.

ארצות הברית טוענת שהכלכלות המתפתחות כמו סין, הודו, אינדונזיה, ברזיל ודרום אפריקה פולטות גזי חממה בכמויות משמעותיות, ולכן הן צריכות להגביל את עצמן - גם במחיר בלימת התיעוש המואץ ופגיעה בכלכלה וברמת החיים. בוושינגטון אומרים שאם אמריקה תגביל את עצמה בעוד שלמדינות אחרות יוּתר להמשיך ולפעול כרגיל, ייפגע עיקרון התחרות ההוגנת והכלכלה האמריקנית תספוג פגיעה חמורה.

מנגד טוענים נציגי המדינות המתפתחות כי המדינות העשירות והמתועשות, שצברו את הונן על ידי זיהום האטמוספירה במשך עשרת שנים, הן שצריכות לשאת כעת את עיקר הנטל הכלכלי הכרוך במעבר לסביבה "ירוקה" יותר. לדבריהם, המדינות העניות חייבות להמשיך ולצמוח כדי להוציא את אוכלוסייתן ממעגל העוני והרעב, ולפיכך יתקשו להפחית את פליטת גזי החממה בשלב זה.

אפילו הלוגו מדבר "ירוק". "מתדלקים" רכב חשמלי באתר הכינוס (צילום: רויטרס)

בכיר סיני הגדיל לעשות ואמר כי בייג'ינג - שמדורגת כיום שניה ברשימת המדינות המזהמות ביותר בעולם - היא בכלל "קורבן" של זיהום האוויר שיצרו המדינות המתועשות. "למעשה, המדינות המתפתחות כמו סין חפות מכל פשע ואנו הקורבנות הגדולים ביותר של פליטת גזי החממה", אמר סו וואי, ממשרד התיכנון הסיני. הפער הזה שבין העמדות - מי אשם במצב ומי יתחיל במהלך - הוא שמעקר את כל הדיונים הבינלאומיים בנושא, שלדעת מומחים הפך לבהול.

הסכם פושר - רק לצאת ידי חובה

בכינוס אשתקד ניסתה גרמניה לפשר בין הצדדים ולגבש קונצנזוס בינלאומי להפחתת הפליטות, אולם הסתפקה לבסוף בהצהרה לפיה המדינות התחייבו "לשקול ברצינות" גיבוש יעדי-ביניים ומכסות של גזי חממה, תוך חתירה להפחתה של 50 אחוז עד 2050.

אחר כך נערך כינוס האו"ם בבאלי, שעסק אך ורק בנושא הזה, וגם שם לא הושגה הסכמה קונקרטית. ברגע האחרון נכנעה ארצות הברית ללחץ והסכימה להיכנס למשא ומתן בינלאומי כולל שיחל בסוף השנה הבאה בקופנהאגן, שבו יגבשו את ההסכם הרחב שיחליף את אמנת קיוטו שתפוג ב-2012; אבל גם בבאלי לא גובשו יעדי ביניים ליישום מיידי. 

בלי לפגוע בסביבה. מאבטח יפני על סגווי באתר הכינוס (צילום: רויטרס)

היפנים קיוו שדווקא הם יצליחו להזיז את העגלה התקועה הזו מעט קדימה - אולי בגלל שזוהי הפעם האחרונה שבה הנשיא בוש משתתף בה, ואולי בגלל ההשפעה הרבה שיש להם על סין. הם העלו את את נושא שינוי האקלים לראש סדר העדיפויות של הכינוס. ציי של מכוניות היברידיות המונעות בחשמל, בתאי דלק או במימן ימתינו למשתתפים הרבים, והשוטרים המאבטחים את המפגשים ינועו על גבי קטנועים חשמליים ומתקני סגוויי. יוזמות שונות לקיזוז טביעת הרגל הסביבתית יוצעו למשתתפים, מתקני השירותים יחסכו במים ובתכשירי ניקוי מזהמים ואפילו הלוגו של הכינוס מייצג את הכוונות הירוקות של המארגנים.

במקביל גיבשו היפנים נוסחה משלהם, שמתייחס ליעדים ארוכי הטווח (2050) אך מבלי לדרוש מהמנהיגים להתחייב על יעדי ביניים קשים יותר ליישום, ומבלי לדרוש ויתורים גדולים מדי כדי שלא לגרום לפיצוץ. הנוסחה הפשרנית הייתה אמורה לקצור עבורם הצלחה דיפלומטית משמעותית, והעובדה שאיש לא מדבר באופן רשמי וגלוי על יעדים קונקרטיים נועדה להבטיח שגם אם יישארו המחלוקות בעינן, הכישלון לא יהיה בולט מדי לעין ויביך אותם.

אך הצדדים החלוקים מתבצרים בעמדותיהם. רבים מאמינים שרק כאשר יתחלף הדייר בבית הלבן ניתן יהיה באמת לפרוץ את המבוי הסתום, וממילא אף מדינה לא תרצה להתחייב לויתורים גדולים מדי לפני שהיא מחוייבת לעשות כן בפורום רשמי. "אני לא חושב שאנו מצפים להסכם. זה יבוא תחת חסות האו"ם בכינוס בקופנהאגן בסוף השנה הבאה", אמר שר איכות הסביבה של קנדה, ג'ון ביירד. "אבל אני מקווה שנוכל לקבל קצת תנופה בכיוון הרצוי", הוסיף.