רק למדוד

לקראת הסיילים של הקיץ הודעתי לעצמי בחגיגיות אחראית שאני לא צריכה כלום. עד שאני לא מסדרת את הארון ונפטרת מחצי מהדברים שנמצאים שם - מחכים שאתאים את עצמי, גופי וחיי אליהם - אין לי בו מקום לבגדים חדשים. אבל הקיץ התלבש יפה כל כך על בנות העיר בשמלות ובסנדלים דקיקי רצועות, והסיילים היו משכנעים מכדי לעמוד בפניהם, מתחילים ב-50-40‬ אחוזי הנחה, אז יצאתי לחפש לי שמלה חדשה. אחת, לא יותר, שתהיה קצת יקרה אפילו, אחת שאפשר ללבוש כשמורידים את הילדות בגן וגם אם במקרה מזדמנת לה איזו פגישת עבודה או ארוחה במסעדה.

צרפת היא לא מקום מתירני במיוחד בכל הנוגע לכללי התנהגות, אם לנקוט לשון המעטה. רק עכשיו גיליתי, לבושתי, שיציאה מהבית בשיער רטוב, שבישראל מעידה בעיקר על הרגלי ניקיון סבירים ותודעה אופנתית מפותחת, נחשבת כאן לפגיעה חריפה בכללי ההיגיינה, כמעט כמו לק מתקלף. אבל יש כאן סוג אחר של חופש: החופש להיות נשית וחגיגית בכל עת, בכל גיל, גם אם לא ניחנת בגוף מושלם.

כבר מותר להיראות כאן בציבור בג'ינס ובכפכפי אצבע. אבל אם מתחשק לך את מוזמנת ללבוש את בגדייך הטובים לעבודה, לשוק, לתור בבנק. ושלא כמו בלב תל אביב, כאן זכות ההתלבשות אינה שמורה רק למלאני פרס ועמיתותיה. באופן כללי, הצרפתיות רזות, אבל חוץ מהדוגמניות ששוטפות עכשיו את רחוב סנט הונורה ואת המארה, רוב הנשים כאן לא נראות כאילו הן עוצרות את נשימתן ומהדקות פנימה את כרס הקרואסונים הקטנה שלהן. בדרך נס מצליח החופש הקטן הזה להישאר בגבולות הטעם הטוב, אפילו המשובח. טריני וסוזנה מ"מה לא ללבוש‭,"‬ התוכנית הבריטית האהובה עליי, שצריכה להיכלל בלימודי החובה בישראל ובארצות הברית, עלולות למצוא את עצמן מובטלות כאן. התובנות שלהן לגבי מה ללבוש, מה לא ואיך הן חלק ממסורת ארוכת שנים כאן, תורה שבעל פה.

אז אם האופנה הפריזאית, יותר מאשר התל אביבית, מוכנה לקבל אותי על אי מושלמותי הפיזית, הגיע הזמן שאפגין גם אני סובלנות כלפי האיפוק של האופנה הצרפתית, שנעה בעיקר על סקאלה של אפור, גזרות קצרות ורחבות, ומאמינה בתיבול עדין ביותר של סנדלים כסופים לכל ושרשרת אדומה לנועזות במיוחד. כל בגד שחורג מטווח הרצינות של אפור-שחור-אוף ווייט מקוטלג כאן כבגד לחופשה או לחוף הים.

מלכלוכית לסינדרלה

אח, הייתה זו תחילתה של ידידות מופלאה, שנחנכה במכנסיים שחורים, חולצה אפורה ושמלה אפורה יותר בקומפטואר דה קוטונאד, רשת צרפתית מאוד של אופנה איכותית וסולידית עם שמץ של עדכנות אופנתית, והמשיכה בחולצת משי שנהבית במאז‭,'‬ רשת אחרת שיש בה נאותות צרפתית יחד עם גראנג'יות נשית. כשבאמתחתי חולצת המשי ההיא, ולמען האמת גם חולצת טריקו שנשחקה כמו מזכרת מהטירונות, פגשתי בשמלה ההיא בקנזו. ארוכה, שיפונית כולה, צבעונית, נחצית על ידי חגורה חרדלית באופן שמאריך את הרגליים עד לאינסוף, וידעתי מראש שאני לא יכולה לקנות אותה, אבל שלמדוד אני מוכרחה.

מסרב להיכנע לצרפתית המשתפרת שלי ומקפיד לתרגל איתי את האנגלית שלו, המוכר תלה אותה בשבילי בתא ההלבשה הרחב עם הכורסאות המרופדות, והציע לי למדוד גם נעליים תואמות. בחיים לא הייתי ניגשת בעצמי לסנדלי העקב הבוהקים בצהוב חרדל, אבל הם לא רק הלמו באופן מושלם את השמלה, אלא גם ישבו לי בול על הרגל. זהו, אני יכולה להתחתן עם הנסיך. יש לי אפילו מה ללבוש.

המוכר, אלוף החנופה, נוסך עליי מילים חמאתיות: "המידה - מושלמת, האורך כל כך הולם אותך והבד, רומנטי ונשפך. הנעליים‭,"‬ הוא מרכיב הבעה מתפעלת, "כאילו הוכנו בשבילך: הבוהן מגיעה כמעט עד הקצה, הן מתקמרות בדיוק לפי קשת כף הרגל שלך אפילו העקבים די נוחים. ויש לך מזל - הם הסתיימו בכל המידות האחרות, רק אלה נשארו והן ב‭50-‬ אחוז. את צריכה רק לפזר את השיער‭,"‬ הוא מחווה בתנועה רחבה על הכתפיים, "וזה יהיה נהדר‭."‬ אני מרזה מרוב נחת; הוא צודק, אין מה לומר. יש איזו מישהי, במידות שלי, בצבעים שלי, שצריכה ללבוש את הבגדים האלה לאנשהו. "וזה יהיה נהדר לחופשה, אפילו בתל אביב‭,"‬ הוא ממשיך בשלב הזה כבר יודע מאיפה אני וכמה פעמים בשבוע אני לומדת צרפתית, "או לערב על החוף‭."‬ אז זהו, שבפריז אין חוף ובתל אביב הולכים לים במכנסיים קצרים. אני שומרת על ארשת נסיכית עד הסוף ומודה לו בחום ואומרת שאצטרך לחשוב על זה.

אני מנסה את הנוסחה לחישוב כדאיות הרכישה, שכבר פתרה לי כמה לבטים: עלותו האמיתית של בגד היא מחירו בשעת הקנייה, חלקי מספר הפעמים שלבשת אותו, חלקי המחמאות שקיבלת עליו, כפול מספר הפעמים שראית אותו על אנשים אחרים. לא עוזר. שבע מאות יורו - בלי הנעליים זה לא זה - אין, פשוט אין, או כמו שאומרת אמא של האריה שאהב תות, תפסיק לבכות ותפסיק להתאונן.

אני חוזרת לבגדים שאיתם יצאתי מהבית, וכשאני יורדת במדרגות הלולייניות השחורות והמבריקות של החנות, השמלה שלי, קרושה עדין וכפרי על כחול כהה ומספיק עירוני בשבילי, נראית לי פתאום גסה ופשוטה. מהפך הבזק שלי מלכלוכית לסינדרלה ובחזרה לא מרפה את ידיי. להפך מחר מתחיל הסבב השני של הסיילים, עם ההנחות המופלגות עוד יותר, ובאונז המצוינת ברחוב אוברקמפף ראיתי כמה שמלות נפלאות מאירופה רבתי שיש לנסות. אחרי 60 אחוז הנחה, אולי אחת מהן תזכה לקולב הפנוי ההוא. ולפעמים כיף גם רק למדוד. ולמדוד. ולמדוד.