אין שמאל בתנ"ך

על ה "שמאל הדתי" עברה שבת מביכה. ההפטרה שנקראה בשבת האחרונה בבית הכנסת, עסקה באחת ההצעות הנפלאות שלו - "שטחים תמורת שלום".

מלך בני עמון יוצא למלחמה על אזור הגלעד. זקני המקום מגייסים להגנתו לוחם קשוח בעל ייחוס מפוקפק, המוקף ב"אנשים ריקים" - את יפתח הגלעדי. לפני שהוא יוצא להילחם בו, הוא פותח בדברי דיפלומטיה: "מה לי ולך כי באת אלי להילחם בארצי?". מלך בני עמון משיב שישראל, בעלותו ממצרים, לקח את ארצם של בני עמון, והוא מבקש רק דבר אחד: "השיבה אתהן בשלום".

יפתח שואל אותו מדוע נזכר לפתע שלוש מאות שנה אחר המעשה! והוא מוסיף לו אמירה דתית: "הלוא את אשר יורישך כמוש אלוהיך אותו תירש, ואת כל אשר יוריש ה' אלוקינו מפנינו –אותו נירש". "ולא שמע מלך בני עמון אל דברי יפתח אשר שלח אליו". התביעה העמונית "שטחים תמורת שלום" נשארה בעינה, ואיום במלחמה בצידה. יפתח יוצא למלחמה, מכה את המאיים "מכה רבה מאד" ואחריה יש שלושים ואחת שנות שקט.

יפתח נחשב בעיני חכמים כ"רש בתורה" והוא נתון לביקורת רבה מצידם על מעשים רעים שעשה. אולם, איש מחכמינו אינו מותח עליו ביקורת על כך שלא שעה לדרישת מלך בני עמון, ובמקום לוותר על השטח נשוא המחלוקת - יצא למלחמה אשר בה סיכן את חיי אנשיו. ובקשר לכך יש לשים לב: בכל מלחמות ישראל שבתנ"ך, לא מוזכרת נפילתם של חיילים, אלא במקום שהייתה מפלה בגלל חטא. כמו בעי, כמו בימי עלי, כמו מפלת שאול בגלבוע. לא ייתכן שבכל המלחמות המנצחות לא נפל איש.

המקרא פשוט מסרב להביא זאת בחשבון, כאשר מדובר במלחמתה של ארץ ישראל. ויש עוד בעיות "תנ"כיות" לשמאל. מלבד ההבטחה הכוללת את הארץ, נזכרים גם שמות מקומות מיוחדים נשואי מחלוקת. בראשון של ראש השנה קוראים על עליית אלקנה לשילה, ובשני של ראש השנה קוראים: "עוד תטעי כרמים בהרי שומרון". זו "צריבה" בנפש.

קשיי השמאל הדתי

כלפי הטענה ש"השמאל הדתי נדם" משיב ב-ynet אחד מדובריו, שהדבר נובע מכך שבצד השני אין בן שיח. לו היה כזה, היה השמאל הדתי ממהר להתפשר איתו.

אולם יש לו כמה קשיים לשמאל הדתי. לא רק התנ"ך הוא ה"מנדט על ארץ ישראל " כדברי בן גוריון. עז ממנו סידור התפילה. את ההתבוננות בתנ"ך ניתן לצמצם, אולם סידור התפילה הוא חובה יום יומית. ארץ ישראל, ציון, ירושלים וקיבוץ גלויות, ממלאים את הסידור בהבלטה ניכרת אשר לא ניתן להתעלם מן הרושם שהדבר משאיר על נפש המתפלל.

"והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני", "לאמור לך אתן ארץ כנען חבל נחלתכם", "כי בחר ה' בציון איווה למושב לו", "וכרות עימו הברית לתת את ארץ הכנעני", "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך", "היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים", "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", ועוד הרבה כגון אלה. המתפלל בציבור מזכיר את ירושלים למעלה ממאה פעמים בשבוע, ואת ציון אף יותר ממנה. כמו כן מתווספת ברכת המזון. לכן ויתור בירושלים נראה לו בלתי אפשרי. "רחם על ציון כי היא בית חיינו"!

ומלבד זאת באה גם ההלכה ואומרת את דברה. לא רק שאסור להעביר קרקע לידי נוכרים, חז"ל גם קבעו מספר הלכות, אשר תפקידן העיקרי הוא לעודד רכישת אדמות מידי נכרים, על ידי יהודים בארץ ישראל. יודגש: אין לגזול קרקע משום נכרי פרטי בארץ ישראל, אולם יש לעודד קניה ממנו, ואף נקבעו הלכות אשר בעקבותן יעדיף הנוכרי למכור קרקע ליהודי. הבולטת שבין ההלכות הללו, היא זו המתירה לרשום בשבת על ידי נוכרי, את הקרקע שקנה יהודי ממנו.

אין שום מצווה אחרת מלבד יישוב ארץ ישראל, אשר למענה מותר לומר לנוכרי לחלל שבת באיסור תורה. יודגש, כי המאמינים החיים במדינת ישראל, לא תבעו מעולם לצאת למלחמה כדי לממש את זכותנו על הארץ. אולם משעה שהגיעה לידנו, וניתן להגן עליה – מה ההיתר למסרה ביד זרים!

"החרדים" פטרו את בעיית הסידור והתנ"ך, בכך ששללו את מדינת ישראל, הטביעו עליה תו של עבודת אלילים, ופסלו את כל הנעשה מחמתה בתחום המדיני והצבאי. אולם ציונים דתיים, הרואים בהקמת מדינת ישראל, אתחלתא של המתבשר בתנ"ך והמבוקש בסידור התפילה, לא יוכלו להתכחש לנאמר על ידם יום יום.