על עציץ שווה מאוד וגברים ששווים פחות
שלוק אחד מתה שהוכן מגרניום לימוני, וענת שוקעת בזכרונות נעימים על גברים מסוקסים ומעבדה איטלקית. השורה התחתונה? את הגרניום כדאי לגדל כי קשה להרוג אותו, ועל גברים איטלקים עדיף לוותר כי הם מעדיפים את אמא
את הפוסט-דוקטורט שלי ביערנות עשיתי בפירנצה שבלב טוסקנה, שם הבנתי שיש לנו הרבה מה ללמוד מהאיטליאנוס: אפשר ללמוד מהם איך לחיות (לא צריך למהר לשום מקום), איך לאכול (אוכל משובח שלוש פעמים ביום ולשטוף בגלונים של יין), איך לשמור על הפיגורה (לעשות הרבה סקס) וגם יערנות. יש להם מסורת יערנית של מאות שנים והעצים אצלם עומדים זקורים בשורות ישרות למופת, משל היו חיילים בצבא הדוצ'ה.
איטלקית לא למדתי שם אבל בהחלט שיננתי מספר מילים. החשובה והשימושית שבהן היא 'דופו', שזה אומר - אחר כך, אבל בזמן לא מוגדר. בגלל שהכל אצלם 'דופו', היה לי שפע של זמן להתוודע לעיירות קטנות וקסומות בטוסקנה ובאומבריה. שם, מחוץ לעיר, הסתבר לי שאני מאוד אוהבת את האיטלקים והאיטלקים משום מה מאוד אוהבים אותי, למרות שאני לא מסוגלת לחסל פיצה שלמה לארוחת ערב. במהלך שיטוטי במחוזות קסומים התאהבתי בצמחי הגרניום הפורחים, המשתלשלים מאדניות ומסלים התלויים בחזיתות הבתים. הם נותנים למקום מראה כשל גלויה ועלי זה פעל כמו קסם. באיטליה, איש תחת גרניומו.
פה, בארץ, אני מאוד אוהבת לשבת בגינה הקטנה של אחותי, אולי בגלל התה שהיא מכינה מעלי גרניום לימוני הגדל אצלה בגינה, ואולי בגלל קרירותה המופלאה של ירושלים בחודשי הקיץ. השיחה נסבה, איך לא, על איטליה. לאחותי יש תמיד ביקורת בונה, היא חושבת שביקורי באיטליה הם בבחינת פספוס. "כל כך הרבה זמן בילית שם?" היא תוהה, "איך לא מצאת איזה גבר איטלקי מחוטב?" (לידיעתכם, גם אחותי רכשה לפני התברגנותה ניסיון מסוים). מה שנכון נכון, אין כמו האיטלקים, וזה ידוע בעולם כולו, אבל להגנתי אני שולפת בפניה את הטענה שרווק איטלקי, גם כשהוא עובר את הארבעים, עדיין נשאר תחת סינורה של אמא.
ואז, בעודי שותה מהתה, עולים בי זיכרונות נעימים על אחד - אלסנדרו, שעבד איתי באותה מעבדה ונראה כאפולו צעיר. ואלסנדרו, אני נזכרת, רווק מבוקש וחוקר מבטיח, מיהר תמיד בערב הביתה לפסטה ולאמא, מה שהוריד באופן ניכר את האפיל הרומנטי הראשוני שהוא ייצר. ורגע אחד קסום צף ועולה, רגע בו האפולו האיטלקי, מושיט לי פרח ורדרד של גרניום ואני ממוללת את העלים וריח לימוני מופלא נדבק באצבעותיי. קולה של אחותי העיר אותי מהשרעפים הנעימים. "נו, איך הגרניום בתה?" היא שואלת," זה מפה מהגינה", היא מתגאה. מצוין אני עונה, לוקחת לגימה נוספת מהתה, ומסניפה שוב את אותו ריח לימוני ענוג.
פרח ורדרד עם ריח שמזכיר את איטליה (צילום: נורית חרמון)
גרניום לימוני: תעודת זהות
- שייך למשפחת הגרניים לכן הוא נקרא בלשון העממית גרניום, שמו המדעי הוא פלרגון חריף (Pelargonium graveolens).
- מוצאו מדרום אפריקה והוא בעל חשיבות רבה בתעשיית הבושם.
- אם תמוללו את העלים יתפשט באפכם ריח לימוני חריף, מתאים בהחלט כצמח לתה.
- פורח באביב ובקיץ במשך תקופה ארוכה בורוד לילכי.
- מחזיק מעמד יפה גם בתנאי קרה.
- קל מאוד להשריש אותו מייחורים.
- משמש בגינות כצמח כיסוי וגדל היטב בסלים ובמיכלים תלויים.
גרניום לימוני: הוראות הפעלה
- קשה מאוד להרוג גרניום לימוני.
- הצמח עמיד ואמין, ומסתפק בהשקיה מועטה.
- גדל בשמש או בצל חלקי.
- בעונת הצמיחה והפריחה, שזה האביב, מומלץ לדשן, עדיף בדשן איטי תמס.
- חשוב להסיר ענפים מתים ונפולים, עלים צהובים ופרחים נבולים.
- כדאי לגזום בראשית האביב (סוף פברואר תחילת מרץ) כדי לאפשר התחדשות של הצמח.
אתם שאלתם, ענת עונה
אתי אסייג שואלת: מה לעשות עם זחלים שאוכלים את הנענע ומשאירים רק גבעולים? האם כדאי לרסס אותם ובאיזה תכשיר? אני איני מחבבת תכשירי הדברה למיניהם, שהינם רעילים לאנשים ובמקרים רבים אינם עובדים כמו שצריך. הסכנה גדולה שבעתיים כשמרססים צמחים שנעשה בהם שימוש לתה או לאכילה. להדברת זחלים של פרודניה ועשבים שונים ניתן להשתמש בתכשיר אורגני הנקרא "פרוביט". השימוש בו אפשרי עד ליום הקטיף. האפשרות המועדפת עלי הינה השיטה ה'פרימיטיבית' של איסוף ידני של זחלים.
יש לכם שאלה לענת? שלחו אותה לאימייל madmony.a@gmail.com וענת מדמוני תענה על שאלות נבחרות.
הקליקו כאן לכל הטורים הקודמים של ענת מדמוני
הקליקו כאן כדי לגלות מה מחכה לכם בגיליון השבוע של "לאשה"
