מיקי גולדווסר: מחכה לי יום קשה רגשית

אחרי שנתיים של אי ודאות, אינספור פגישות ונסיעות מסביב לעולם - מחכים במשפחות רגב וגולדווסר לרגע שבו יוחזרו הבוקר (יום ד') יקיריהן - אלדד רגב ואהוד גולדווסר - דרך מעבר ראש הנקרה. "התחושה קשה מאוד. אי אפשר לתאר. אנחנו עוברים משהו שקשה לתאר במלים", סיפר צבי רגב, אביו של אלדד, "יש לי תקווה אחת עכשיו. שיהיה לזה סוף. סוף טוב".

למרות הרמזים העבים ששני החיילים אינם בין החיים, בקרב בני המשפחות יש מי שלא מאבד תקווה. אמש הגיעו בני משפחת רגב - האב צבי והבנים עופר, בני ואייל - לבית שבו התגוררו אלדד ואייל, בקריית מוצקין, שם ישהו גם בבוקר. "אני לא יודע אם אוכל לישון הלילה", אמר צבי אמש. "אנסה לישון, אבל קשה לי להאמין שאצליח".

עסקת השבויים - הסיקור המלא

• שנתיים אחרי: גולדווסר ורגב חוזרים לישראל  
• פרס חנן את קונטאר: לא שוכח ולא סולח
• אחיו של סמיר קונטאר: זה הרגע שעליו חלמתי
• מהחטיפה עד העסקה: שנתיים של מלחמה ומאבק
• סקירה היסטורית על עסקאות העבר: השבי, השיבה - והמחיר הכבד
  

רגב ביקש להודות לעם בישראל על התמיכה והחיזוק של המשפחה. "במשך שנתיים - מה שחיזק אותנו, היה עם ישראל. החיבוק של עם ישראל והתפילות שלו".

מיקי ושלמה גולדווסר, ביום שלפני העסקה (צילום: AP)

הימים האחרונים היו קשים במיוחד עבורה. "תמיד הייתי נחושה ומלאת תקווה שהכול יסתדר בטוב, אבל בימים האחרונים - לנוכח כל ההצהרות והרמיזות - נכנסו בי חרדות. למרות הכול, אני עדיין רוצה להיות אופטימית".

שומרים לו מקום בפקולטה

גם חבריהם של אודי ואלדד מחכים בדריכות להשלמת העסקה. אלון בן-נון, הצעיר מאודי בארבע שנים, התגורר עם משפחתו בדירה שמתחת למשפחת גולדווסר. "הוא תמיד היה השכן המוצלח. בן אדם חכם, עם ערכים. אני אפילו זוכר איך שמענו בערב אחד של קיץ, דרך החלונות הפתוחים, איך הוא קורא לאמא שלו סיפור באנגלית, ואמא אמרה לי, 'תראה איך הוא עושה מאמץ וקורא יפה'.

"ממש 'החזקתי' ממנו בגלל העובדה שמגיל צעיר הוא כבר מימן את עצמו ועבד. בגיל 16 הוא הלך לעבוד בשטיפת כלים במסעדה כדי לממן את קניית האופנוע ולתחזק אותו. הייתי בשוק. הרי הוא יכול היה לבקש מההורים, אבל הוא העדיף לממן את הכול מעצמו. כמעט כל דבר שהוא עשה היה נכון בעיני, כי הוא ידע להשקיע במקומות הנכונים. כששמעתי שהוא הלך למגמה ריאלית, ידעתי שזה הדבר הכי טוב לעשות, וגם אני הלכתי לשם. אודי היה מאוד מוערך בשכונה. אפילו הערסים לא התעסקו איתו, כי הוא אמנם היה חנון, אבל גזעי".

גיל מרמלשטיין, חברו הטוב של אלדד רגב, אומר כי "מה שהיה מעניין את אלדד אחרי שנתיים של היעדרות זה ששניידר קנה את מכבי תל-אביב. זה מה שאענה לו, אם ישאל מה קרה פה בשנתיים האחרונות". השניים הכירו בתחילת כיתה ז', כאשר החלו ללמוד בישיבת בני עקיבא 'פרחי אהרון' בקריית שמואל, אחת משכונותיה של חיפה.

עד כיתה י"ב, קשה היה להפריד ביניהם. שניהם היו אוהדים שרופים של מכבי תל-אביב: "התכוונו גם ללכת לצבא ביחד. הלכנו יחד לגיבוש של הצנחנים. יחד הורדנו את השקים מהגב והחלטנו שזה לא בשבילנו, ומאז רצינו רק גולני". הצבא רצה אחרת, גיל הגיע לחטיבת גולני אך אלדד שובץ בגבעתי. "הוא היה קצת בשוק בהתחלה. אחרי שבוע, היה מורעל על גבעתי. השיבוץ קצת הפריד ביננו, כי אני הייתי בקו בלבנון והוא עם גבעתי בעזה, אז הקשר נשמר בעיקר בטלפון".

גם אחרי הצבא המשיכו אלדד וגיל במסלולים נפרדים, אך שמרו על קשר הדוק. "יש שתי תכונות שמאפיינות את אלדד. האחת היא השקט שלו. יש כאלה שיגידו אפילו שהוא היה מופנם. התכונה השנייה היא היסודיות, הדבקות במטרה. ההודעה שהתקבל ללימודי המשפטים באוניברסיטת בר-אילן התקבלה אחרי החטיפה, אבל אני יודע שהם שומרים לו את המקום בפקולטה. כל השנתיים האלה, מה שהחזיק אותנו להמשיך ולהיאבק, להפגין ולעמוד לחלק סטיקרים בצמתים, זה שביב התקווה שהוא יחזור חי ובריא. אני מקווה שהוא יחזור ויתפוס את המקום שלו בפקולטה למשפטים".