החטופים
מתוך הפתיחה לספרו של רונן ברגמן, "נקודת האל חזור", שיצא ב-2007 בהוצאת "כנרת זמורה ביתן"
זמן קצר אחרי חטיפת החיילים נפתחה חקירה מאומצת של יחידת אית"ן (איתור נעדרים) בפיקוד הצפון, בפיקודו של סגן-אלוף אלי סנדרוביץ', במטרה להשיג מידע רב ככל האפשר על מצב החטופים ומקום הימצאם האפשרי בתוך לבנון.
אצל סנדרוביץ ואנשיו התעורר חשש כבד לגורלם של שני החיילים החטופים. ממצאים ראשונים שנאספו מזירת האירוע הצביעו על פגיעה קשה ברכבי ההאמר. החששות נבעו ממקור נוסף: המעקב של "חצב", הענף בתוך 8200 העוסק בתקשורת גלויה, אחר הפרסומים בלבנון. שלוש שעות קודם לכן דיווח צה"ל בטעות (הרשלנות השערורייתית הזאת היא לכשעצמה נושא לחקירה, ויכלה להימנע בקלות לו היו מקשיבים לגורמים בפיקוד הצפון שהזהירו מפני הודעה מוקדמת מדי) כי אחד החטופים הוא דרוזי. בבלבול ששרר באותו יום סברו בצה"ל כי גולדווסר נהרג והחטוף הוא אחד ההרוגים, רב-סמל וסים נאזל, מהכפר ינוח. הסיבה לדאגה באית"ן נבעה מכך שנסראללה "אכל" את הידיעה השקרית הזאת ומיהר לפנות למנהיג הדרוזים בלבנון, ואליד ג'ונבלט, ולהבטיח לו כי לחייל הדרוזי שלום. אלא שלא היה בידיו כלל חייל דרוזי, ואת שאלת מוצאו של החייל ניתן לברר בתשאול קצר מאוד, כמובן בהנחה שהחייל בהכרה ויכול לענות.
* * *
לאורך ימי הלחימה המטיר חזבאללה אש תופת גם על נקודה 105, שאליה ניסו אנשי אית"ן, שוב ושוב, לגשת כדי לאסוף ממצאים חשובים על החטיפה. לשווא ביקשו אנשי אית"ן סיוע - מטוס קרב, מסוק שיירה טיל, או סתם ארטילריה למקורות הירי, משהו שישתק קצת את אש חזבאללה וייתן להם לעבוד. לא היה עם מי לדבר. אז התחילו להבין באית"ן שזו מלחמה אחרת. זמן קצר לאחר מכן גילו כי אנשי חזבאללה, במנוסתם עם החטופים, השאירו אחריהם כמויות גדולות של אמצעי לחימה ותחמושת. "תביאו יחידת חבלנים ותסלקו את האמל"ח הזה מכאן," דרש סא"ל סנדרוביץ מכל מי שפגש בפיקוד, "הם עוד ישלחו לכאן יחידה נוספת ויפגעו בנו שוב באותה נקודה." שוב לא היה עם מי לדבר.
תחת אש כבדה המשיכו אנשי אית"ן לנסות להבין איך בוצעה החטיפה ומה היו תוצאותיה. כך, למשל, נאספו מזירת האירוע דגימות מתכת, עפר, אפר ודם. שני ההאמרים שבהם נסעה קבוצת החיילים עברו בדיקות קפדניות ותוחקרו ניצולים מהאירוע וחיילים אחרים שהיו בגזרה. בין המומחים שהביא אית"ן למקום או שנקראו לבדוק את המסמכים היו אנשי זיהוי פלילי של המטה הארצי של המשטרה, מומחים למתכות, מומחים לכלי נשק מהיחנ"ט (היחידה לניסויי טילים), אנשי לוחמה זעירה ורופאים. חוקרי אית"ן פינו חדר גדול במשרדי היחידה בקריה בתל אביב ובנו על רצפתו שולחן חול של זירת החטיפה, עם כל הפרטים, לרבות דגמים קטנים של חיילים, כלי רכב, גדרות תיל. אחרי ימים ספורים של חקירה הגיעו באית"ן למסקנה ראשונית כי יש ספק רב אם אחד החיילים בחיים ויש חשש כבד באשר למצבו של השני.
* * *
ביוזמת אית"ן בוצעו במהלך הלחימה בלבנון ביחידה לניסויי טילים (היחנ"ט) במרכז הארץ ניסויים רבים כדי לקבוע מה בדיוק אירע בחטיפת החיילים ב-12 ביולי. החוקרים ירו עוד ועוד טילי אר-פי-ג'י על רכב האמר ממוגן במטרה להבין איך ובאיזו זווית חדרו הטילים פנימה. היחנ"ט שיחזרה באמצעות מחשב את שהתרחש בתוך הרכב שבו נסעו אלדד רגב, אהוד גולדווסר ושני החיילים האחרים. הממצאים צורפו לאגד הדו"חות שעל הכנתם שקדו באותו זמן באית"ן. מפקדת אית"ן, סגן-אלוף אורלי, שומעת באותו יום מקרובת משפחה של אחד הנעדרים כי אם יקירה אינו בחיים, היא חושבת שאין לשלם בעבורו מחיר במסגרת עסקת חילופים.
באותו יום גם מגיעה אחת הדמויות הבולטות בעולם המשפט הישראלי לשיחה חשאית עם אולמרט. האיש מציג לראש הממשלה הצעה: "מדובר באחד הסוכנים הוותיקים והטובים ביותר שפעלו אי פעם בשביל המודיעין הישראלי." הוא נוקב בשמו ובכינויו המבצעי של סוכן, שפרש מזמן ומתגורר באירופה. הגורם המשפטי מספר לראש הממשלה שבבוקר יום אתמול התקשר אותו סוכן בדימוס למפעיל שלו מהעבר והזכיר לו את קשריו המעולים עם אחד מבעלי הברית הקרובים ביותר לנסראללה. הוא אמר שהוא מוכן לצאת מיד לביירות כדי להפעיל את החבר שלו בנושא החטופים. אולמרט אומר שיבדוק את הנושא מיד ואף מציע לגייס לשירות אד-הוק את המפעיל, לייצר את הסביבה המבצעית הדרושה, ולצאת לדרך. כעבור כמה ימים מודיע אולמרט לגורם המשפטי שהמוסד פסל את ההצעה. "אנחנו מסתדרים לבד," אמרו שם, "לא צריכים עזרה."
* * *
לאחר שבועיים של עבודה מאומצת סוכמו הממצאים של חוקרי אית"ן בכמה דו"חות. השורה התחתונה של כולם עגומה למדי. סימני דם של שני החיילים החטופים נמצאו בזירת האירוע. בדיקות די-אן-איי הוכיחו זאת בוודאות. מבדיקה של כל הממצאים והניסויים, בשיתוף אנשי יחידת הטראומה של חיל הרפואה, בפיקודו של סגן-אלוף ד"ר אמיר בלומנפלד, עלתה מסקנה ברורה: אחד החטופים אינו בין החיים. החטוף השני פצוע קשה, לפחות, ולא היה לו סיכוי לשרוד ללא טיפול רפואי מיידי, שספק אם קיבל, לנוכח הצורך של אנשי חזבאללה להימלט מזירת האירוע. אמנם יתכן שהשניים קיבלו טיפול רפואי שארך כשעה, אך אנשי חיל רפואה קבעו כי שעה רחוקה מלהספיק לצורך ייצוב מצבם, ולכן יש לראות בכך עוד סימן שלילי ביותר. חשוב להדגיש כי ממצאים אלה נסיבתיים בלבד. הם אינם מבוססים על מידע מודיעיני, אלא על ראיות פיזיות שנאספו בזירת האירוע ונותחו בידי מומחים.
כך או כך, בצה"ל החליט מישהו שלא ליידע את ראש הממשלה על הממצאים הקשים, והמלחמה נמשכה בלי שלקברניט העליון של ישראל יש מושג על קיום הדו"ח על גורל החטופים או על מסקנותיו, אף שזו ממש היתה עילת המלחמה. הממצאים לא נמסרו גם לחלק מצמרת צה"ל.
לימים ניסה אולמרט לנמק את החלטתו לסיים את הלחימה בלבנון ברומזו כי ממילא היה קיים חשש כבד לחייהם של החטופים ולא ברור כמה קורבנות נוספים יש להקריב בשמם. לשכת ראש הממשלה פירסמה הבהרה כאילו דבריו של אולמרט לא הובנו כהלכה, וכי הנחת העבודה היתה ונותרה שהשניים בחיים. אף על פי כן, בזמן אמת לא יכול היה אולמרט לקשור בין ההערכות על גורל החטופים להחלטה לסיים את המלחמה, מסיבה פשוטה: כשהסכים להפסקת האש לא ידע ראש הממשלה כלל על קיומו של הדו"ח החסוי של היחידה לאיתור נעדרים ועל מסקנותיו הרגישות. צה"ל לא טרח להודיע לו על כך. לראש הממשלה נודע על קיום הדו"ח ותוכנו יום אחרי שכבר סיכם על הפסקת האש, ב-13 באוגוסט, בשעה 12:15 בדיוק, מפיו של אורח שאינו ממערכת הביטחון.
אני יודע, כי אני הייתי אותו אורח.
לזכותו של אולמרט יש לציין כי הוא הורה מיד להעביר את עיקרי הדו"ח, באמצעות "ורד הרים", טלפון סלולרי מוצפן, למשפחות החטופים. גם אז דווחו להם הממצאים באופן מעוות וחלקי, בלשון המעטה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
