מהו החיידק שנמצא אצל 70% מאיתנו וגורם צרות?

מערכת העיכול משמשת מקום מגורים טבעי לאוכלוסייה שלמה של תושבים ידידותיים, שתפקידם להגן על הגוף מפני מחלות, לצד תושבים מזיקים מחוללי מחלה. בין הקבוצות האלה מתנהלת מלחמה מתמדת, וכל עוד ידם של התושבים הידידותיים על העליונה - הם מחסלים ביעילות את מחוללי המחלה ואנו מרגישים בריאים.

התושבים מחוללי המחלה במערכת העיכול הם ברובם חיידקים מזיקים, תולעים, שמרים ופטריות. החיידק הבולט ביותר בין קבוצת המזיקים במערכת העיכול הוא ההליקובקטר פילורי, המכונה בקיצור "הליקופטר". הוא נמצא בממוצע אצל כ-70% מהאוכלוסייה, ושכיחותו עולה עם עליית הגיל. החיידק התגלה במערכת העיכול לפני כ-26 שנים והרופא שגילה אותו זכה על כך בפרס נובל.

הליקובקטר וצרות אחרות

מחקרים שפורסמו לאחרונה מצאו קשר בין הימצאות חיידק ההליקובקטר במערכת העיכול לבין מחלת לב המתבטאות בפרפור פרוזדורים. כך למשל, מנתונים שנלקחו בארה"ב מ-943 מטופלים שעברו צינתור בעקבות חשד למחלת כלי דם לבביים, עולה כי אצל 65% מהם נמצא קשר משמעותי בין מחלת פרפור הפרוזדורים לבין זיהום הליקובקטר.

מחקרים מצאו קשר גם בין הימצאותו של החיידק במערכת העיכול לבין אורטיקריה – מחלת עור כרונית המתבטאת בפריחה מגרדת שסיבתה לא ידועה. במחקר שנעשה בהודו על 68 חולי אורטיקריה כרונית נמצא שטיפול תרופתי שניתן להשמדת חיידק ההליקובקטר תרם לשיפור משמעותי במחלה בקרב 81% מהמטופלים. במחקר דומה שנעשה בבית חולים ברזילי באשקלון על 48 חולי אורטיקריה כרונית שהיו נגועים גם בחיידק ההליקובקטר, נמצאה הפחתה של כ-50% בתופעות העור בעקבות טיפול תרופתי להשמדת החיידק.

גם צריבה וכאבים אצל נשים בעת חדירה בזמן קיום יחסי מין עשויים להיות קשורים לנוכחות ההליקובקטר. עד לאחרונה נקראה התופעה דלקת מבוא הערייה, אולם בשנים האחרונות הובהר שלא מדובר כלל בדלקת, ולכן הוחלף שמה ל"ולוודיניה". בעבר ייחסו את התופעה לתגובה פסיכוסומטית של נשים, אך בעשורים האחרונים הובהר שמדובר בתופעה פיזיולוגית הגורמת לנשים סבל רב. הגינקולוג ד"ר אדם גבע, מנהל המרכז לבריאות האישה של הכללית "לין" בחיפה, מצא קשר בין תלונת נשים על ולוודינה לנוכחות החיידק הליקובקטר במערכת העיכול שלהן. ולאחר שאותן נשים קיבלו טיפול נגד החיידק חל גם שיפור במשמעותי בוולוודינה.

ואם לא די בכך, הרי שמחקר שנעשה במרכז הרפואי של אוניברסיטת סיינה באיטליה מצא קשר בין החיידק המזיק של מערכת העיכול לבעיות פוריות. במחקר השתתפו אנשים הסובלים מבעיות פוריות שעברו בדיקות לאיתור החיידק בנוזל הזרע או בהפרשות הנרתיק, ונמצא שאצל הסובלים מבעיות פוריות הייתה שכיחות גבוהה יותר של החיידק.

וזה עוד לא הכל: החיידק קשור גם למיגרנות ואפילו לאלצהיימר. מחקר שנעשה במרכז רפואי באתונה על 49 אנשים הסובלים ממיגרנה שאינה קשורה להפרעות הורמונליות, מצא שאצל 87% ממשתתפי המחקר נמצא זיהום הליקובקטר. במחקר אחר שנערך בסלוניקי על 50 חולי אלצהיימר, מצא שאצל 88% מהם היה גם זיהום של הליקובקטר. עם זאת, עדיין לא ברור הקשר בין הימצאות החיידק במערכת העיכול להופעת מחלת האלצהיימר.

טיפול אגרסיבי

ההדבקה בחיידק הליקובקטר נעשית דרך הרוק או ההפרשות, וכן באכילת מזון לא מבושל או מזוהם. כיצד מאבחנים את הימצאותו במערכת העיכול? קיימת ארבע שיטות איבחון:

1. מבחן נשיפה – זוהי הבדיקה השכיחה ביותר הנעשית בקופות החולים. הנבדק שותה מיץ לימון המכיל חומר מסומן, ולאחר מכן נושף לתוך מבחנה, שם מתקבלת אינדיקציה לנוכחות החיידק.

2. גסורוסקופיה – בדיקה פולשנית שבמהלכה לוקחים דגימה מהקיבה ומהתריסריון ובדקים במיקרוסקופ נוכחות של החיידק.

3. בדיקת דם לגילוי נוגדנים להליקובקטר.

4. בדיקת צואה לגילוי נוכחות של אנטי גן של החיידק.

לדברי פרופ' שמעון בר מאיר, מנהל המכון הגסטרואנטרולוגי במרכז הרפואי שיבא תל השומר, ומי שמופקד על הקתדרה לגסטרואנטרולוגיה בבית ספר לרפואה באוניברסיטת ת"א, חיידק ההליקובקטר הוא חכם במיוחד, משום שהוא מכיל אנזים ייחודי המסייע לו להפוך את החומצה שנמצאת סביבו בקיבה לחומר בסיסי המגן עליו מפני השמדה. החיידק הזה לא זו בלבד שיוצר כיבים בקיבה ובתריסריון, אלא שנמצא גם קשר בינו לבין סרטן הקיבה.

אשר על כן, במקרים בהם היה בעבר כיב בקיבה או בתרסריון, כשיש צרבות כרוניות, כאבים כרוניים בחלק העליון של הבטן או היסטוריה משפחתית של גידולים בקיבה – מומלץ לבדוק נוכחות של חיידק הליקובקטר.

הטיפול להשמדת ההליקובקטר מכונה הטיפול המשולש. מדובר בטיפול מאוד אגרסיבי המבוסס על שני סוגי אנטיביוטיקה חזקים, יחד עם תרופה סותרת חומצה. לדברי פרופ' בר מאיר, הורדת החומציות בקיבה גורמת להליקובקטר להיות יותר פגיע יותר, ואז קל לאנטיביוטיקה לחסלו. במקרים שבהם הטיפול לא הצליח לסלק את החיידק, מנסים שילובים אחרים של אנטיביוטיקה בשילוב עם תרופה בשם ביסמוט.

טיפול אלטרנטיבי

אפשרות אחרת להשמיד את ההליקובקטר היא בעזרת צמחי מרפא. לדברי ההרבליסט הקליני שרון קוצר, בוגר בית הספר לרפואת צמחים באנגליה ומומחה לטיפול בצמחי מרפא בגישה מערבית, הידע בהרכבת פורמולות צמחיות להשמדת ההליקובקטר מבוססות על מחקרים קליניים שנערכו לגבי ההשפעה המרפאה שלהם. לדבריו הצמחים העיקריים מהם ממצים את החומרים הפעילים המסייעים בהשמדת ההליקובקטר הם מרווה רפואית, ציפורן חתול רפואית, טיון דביק, שרף אלת המסטיק, אגוז שחור, שוש קירח וקמומיל. מכל אחד מהצמחים מופק החומר הפעיל בכמות מדודה, מה שלא ניתן להשיג בשימוש בצמחים אלו כתה או כצמחי תבלין.

לאחר השמדת החיידק יש לשמור שלא יחזור. לשם כך כדאי לצרוך מזונות עם פעילות אנטי מיקרוביאלית, כמו שום. השום נמצא כבעל יכולת מוכחת לחיסול ההליקובקטר. הכמות האפקטיבית היא שן שום גדולה או 2 קטנות. בנוסף כדאי לשלב במזון גם תבלינים אנטימיקרוביאליים כמו כורכום, כמון, ג'ינג'ר, צ'ילי, קימל ולקריש.

לסיכום, ההליקובקטור אולי יושב במערכת העיכול, אבל הוא גורם נזק באיזורים רבים בגוף. לכן במקרים של אלרגיה, בעיות עיכול, הפרעות פוריות, מחלות לב, אלצהיימר, סרטן קיבה וכיו"ב שלא ידוע הגורם להם – מומלץ לעבור בדיקה לאיתור הליקובקטר פילורי ופרזיטים נוספים במערכת העיכול.