תיק שליט: עסקה בצל טראומות
לחמאס יש עניין לעכב את המו"מ לשחרור גלעד שליט ולהקשיח עמדות, אחרי "פיגוע תודעתי" בעסקה עם חיזבאללה. לישראל, תחת הטראומה של היעלמות רון ארד, יש אינטרס הפוך לגמרי. האפשרות המועדפת: מגעים נמרצים, תוך הגמשת העמדות מצד ישראל. בכל מקרה - ישראל תעשה שימוש ב"מנופי לחץ" על חמאס ברצועה
המצרים מפעילים בימים אלה לחץ כבד על ראשי חמאס לשגר לקהיר את נציגיהם למו"מ מואץ על שחרור החייל החטוף גלעד שליט. אבל לחמאס לא בוער שום דבר. לראשי הארגון יש כעת אינטרס ברור למשוך זמן במו"מ. לא אינטרס אחד אלא שלושה. ראש וראשון להם הוא שימור ה"תהדייה". החמאס זקוק לרגיעה כדי לבסס את שלטונו ולהציג הישג אזרחי-כלכלי שיאפשר לו להשתלט פוליטית על הרחוב הפלסטיני. לכן שליט הוא למעשה כעת בן ערובה בידי חמאס ונחשב בעיני ראשי הארגון "שטר ביטחון" לקיום הפסקת האש על ידי ישראל.
בחמאס יודעים שלמקבלי ההחלטות בישראל יש טראומה קולקטיבית מהנסיבות שבהן נעלם או נהרג רון ארד לפני 20 שנה. זה היה בעת פשיטה של כוח צה"ל, בפיקודו של שאול מופז, על האזור בדרום לבנון שבו הוחזק הנווט השבוי. השאיפה למנוע הישנות פרשה זו היא כנראה אחת הסיבות העיקריות שבגללן הסכימה ישראל לפני כחודש להפסקת האש, שהותנתה בהאצת המו"מ על שליט. זאת, במקום לפתוח במתקפה הגדולה על מעוזי חמאס ברצועה. לכן צודק נועם שליט, אביו של גלעד, שטוען כי הממשלה שגתה כאשר לא הציבה במפורש, כתנאי ליישום הפסקת האש, את שחרורו של גלעד, או לפחות - האצה מיידית ומוחשית של המו"מ בעניינו.
ראשי חמאס משכו זמן מעוד סיבה: הם חיכו לראות מה ישיג נסראללה בעסקת החטופים שלו , ובעיקר מה יחזיר לישראל, וכדי למנף את ההישג לטובתם. ההמתנה השתלמה. העסקה עם חיזבאללה באה לחמאס בדיוק בעיתוי הנכון ובאופן שמעצים את טיעוניו בעניין שליט. חיזבאללה קיבל מחבלים חיים תמורת שתי גופות,
מה שמאפשר לחמאס – למעשה מחייב אותו - לדרוש מחיר גבוה במאות אחוזים תמורת חייל חי. בנוסף לכך קיבל חמאס כבונוס מהעסקה הלבנונית את "תקדים קונטאר". כלומר, הסכמה עקרונית ישראלית לשחרר מחבל שדם ילדה ואזרחים על ידיו. אין זו פעם ראשונה שישראל משחררת מחבלים חיים תמורת גופות וקונטאר אינו המרצח הראשון שיצא לחופשי במסגרת עסקת סחיטה. אבל קונטאר הפך, בעיקר בגללנו, לסמל מכונן לשבירת העיקרון.
סיבה שלישית לעיכוב המכוון מצד חמאס היא המחלוקות הפנימיות בתוך הארגון ובין חמאס לבין שותפיו לחטיפת שליט. כאשר ייפתח המו"מ האמיתי בנושא ישבו בו שתי משלחות חמאס: משלחת חמאס-דמשק ומשלחת חמאס-עזה. משלחת חמאס-דמשק תייצג את ההנהגה המדינית של הארגון בפזורה, חאלד משעל ואנשיו; משלחת חמאס-עזה תורכב מנציגי הפלג הרדיקאלי בראשותם של מחמוד א-זאהר ומפקד הזרוע הצבאית אחמד ג'אבר. לצידם יישבו נציגי הפלג העזתי הפרגמטי שאותו מנהיג הנייה. לא יהיו נוכחים בקהיר, אבל ישפיעו ברקע, ראשי שתי קבוצות עזתיות נוספות, חמושות וקיצוניות, שהשתתפו בחטיפת גלעד שליט: "ועדות ההתנגדות העממית" ומשפחת דורמוש, המכנה עצמה "צבא האיסלאם".
כל ארגון ו"האסיר הפרטי" שלו
לכל אחד מהגורמים השותפים יש אינטרסים משלו ואסירים "פרטיים" שהוא דורש לשחררם. לקח לפלגים אלה כמעט שנה להגיע להסכמה ביניהם על רשימת אסירים משותפת. אותה רשימה שהגישו לישראל הכוללת רק 320 שמות שעליהם הצליחו להסכים. זאת למרות שישראל כבר הסכימה לשחרר 450 פלסטינים בשלב הראשון והשני של עסקת שליט. מתוך רשימה זו, המבטאת את המכנה המשותף החמאסי הקיצוני ביותר, מוכנה ישראל לשחרר רק 71. וגם זה אחרי כמה ישיבות 'התגמשות' של ועדת שרים מיוחדת. אם חמאס לא ישנה את דרך ניהול המו"מ שלו ואת תהליכי קבלת ההחלטות בקבוצת החוטפים - לא נראה את גלעד שליט גם בעוד 4 שנים; אפילו אם ממשלת ישראל תהיה מוכנה לוויתורים מפליגים.
האינטרס הישראלי, לעומת זאת, הוא לסיים במהירות את המו"מ בעניינו של החייל השבוי ולגשת מייד לביצוע שני השלבים הראשונים של העסקה: שחרור 100 אסירים פלסטינים תמורת העברת גלעד בריא ושלם לידי המצרים ו-350 אסירים נוספים אחרי שמצרים תעביר את החטוף לידינו. השתלשלות האירועים שהובילה להיעלמו של רון ארד מלמדת שככל שהמו"מ מתארך, וביצוע העסקה מתעכב, גוברים הסיכויים שמשהו ישתבש. צריך לזכור שהפעם לא מדובר בגופות, אלא בחייל חי המוחזק באזור לא יציב על ידי אנשים לא יציבים.
הסיבה השנייה שבגללה צריך למהר היא השאיפה של מדינת ישראל לחסוך מאזרחיה טראומה רגשית נוספת. האינטראקציה המבזה שהתנהלה בראש חוצות במשולש ממשלה, תקשורת ומשפחות החטופים בשלב האחרון של סגירת העסקה הלבנונית, העצימה לדרגה של "פיגוע תודעה המוני" את ההשפלה שספגנו מידי נסראללה. המועקה והבושה על חוסר האונים נוכח ההתעללות המכוונת שביצעו בנו נסראללה ואנשיו פגעו בחוסן הלאומי שלנו הרבה יותר מהרקטות שהומטרו במלחמת לבנון השנייה. שום התייפיפות ערכית וטפיחה מוסרית על שכם עצמנו לא תמחה את הפגיעה האנושה בכבוד האדם שלנו, בבטחוננו העצמי ובבטחונם העצמי של חיילינו, כתוצאה מאותו "פיגוע תודעה". סוחר הגוויות הלבנוני גם הצליח להפיק מהחטיפה ובעיקר מהמו"מ עם ישראל רווח אסטרטגי מדהים בזירה הפנים-לבנונית, הערבית והמוסלמית. הסכנה מפני מחזה דומה בפרשת שליט היא פגיעה נוספת בחוסן הלאומי ובכושר ההרתעה שלנו.
כל האפשרויות לניהול המו"מ
במצב הנוכחי עומדות בפני ישראל כמה דרכי ניהול מו"מ אפשריות: האחת – התמקחות פרטנית בקהיר על כל שם ברשימה שהגיש החמאס. זאת, בהנחה שחמאס יגמיש עמדותיו וכי ניתן יהיה להגיע לתוצאה בזמן קצר יחסית – חודשים אחדים. הסיכוי לגמישות שכזו קלוש עד אפסי. העסקה שסגר חיזבאללה יצרה רף הישג גבוה לחוטפים, שחמאס לא יהיה מוכן לרדת מתחתיו.
דרך אפשרית שנייה - הממשלה תאשר כמות שהיא, אולי בשינויים מינוריים, את רשימת השמות שחמאס דורש את שחרורם. המספר הכללי של המשוחררים בעסקה כבר מוסכם ולכן אפשר יהיה לגשת תוך זמן קצר לביצוע העסקה ולהחזיר את שליט הביתה. הדבר יצמצם למינימום את סבלו של גלעד ואת סבלה של משפחתו. הציבור הישראלי יאלץ אמנם לספוג עוד יומיים שלושה של מראות קשים ומשפילים בטלוויזיה, אך יתאושש כדרכו משום ש"הפיגוע התודעתי" יהיה קצר. עם זאת, המחיר לטווח הארוך יהיה כבד. כושר ההרתעה של ישראל ייתכרסם; חמאס יזכה ביוקרה ובחיזוק מעמדו ברחוב הפלסטיני, המוטיבציה לחטיפות תתחזק והארגון יזכה לתגבורת של מאות מחבלים מנוסים בגדה ובעזה.
דרך פעולה שלישית – ישראל תנהל מו"מ על פי אמות מידה חדשות, גמישות ופרגמטיות יותר, לשחרור אסירים פלסטיניים. אבל בה בשעה תהיה מוכנה להפעיל - ותפעיל - מנופי לחץ על חמאס, אפילו אם הפעלת מנופים אלה תגרום לשבירת הפסקת האש. בעסקה עם חיזבאללה – מנוף הלחץ היחיד היה האיום להכריז על גולדווסר ורגב כעל חללים. מול חמאס יש לנו וגם למצרים מנופי לחץ רבים, מגוונים וגם אפקטיביים יותר.
על פי שיטת מו"מ זו תקבע מדינת ישראל אמות מידה פרגמטיות לשחרור אסירים במקום העקרונות הארכאיים כמו "דם על הידיים". ועדת מומחים מיוחדת תפעל כגורם מקצועי מעריך ליד המתווך, עופר דקל ותקבע עבור כל אסיר שחמאס מבקש את שחרורו את מידת מסוכנותו העתידית לביטחון ישראל ואזרחיה בעתיד. בוועדה יהיו נציגי שב"כ, צה"ל, המוסד ומשפטנים.
אם חמאס יתעקש על הרשימה המקורית - תפעיל ישראל את מנופי הלחץ: תחילה תצומצם כמות הסחורות והדלק המועברים לרצועה; אחר כך - ייסגרו המעברים או חלקם. במקביל תמשיך מצרים למנוע מעבר סדיר, שלא לצרכים הומניטריים, במעבר רפיח. סביר שחמאס יגיב בחידוש האש על יישובי מערב הנגב. פתיחה באש של חמאס תאפשר לצה"ל לפעול נקודתית באותו אופן שהביא, בין השאר, את חמאס לבקש רגיעה לפני חודשיים. בתום סיבוב האש – יתחדש המו"מ. צריך להדגיש: אין ביטחון שהגמשת הקריטריונים מצד ישראל והפעלת הלחץ יביאו לסגירת עסקה, אך הדבר מגדיל הסיכוי לכך.
עוד שיטה אפשרית ליצירת לחץ על חמאס מבית היא שיגור הודעות אישיות בטלפון ובכתב לכל משפחות האסירים ברשימה, ובהן המסר שישראל מוכנה לשלח את בנם לחופשי. במצב כזה, נראה אם הנהגת חמאס מסוגלת להסביר למאות משפחות מדוע הבן ממשיך לשבת מאחורי חומות הכלא.
הכללים למו"מ מוצלח
אבל כדי שהמו"מ יצליח, על ממשלת ישראל לאמץ ולדבוק בכמה כללים: ראשית – להחליט בדיוק על אסטרטגיית המו"מ הרצויה לה, לעשות את הסידורים וההכנות ליישומה - ולדבוק בה.
שנית – לדרוש מחמאס שהצלב האדום יקבל הזדמנות לוודא שגלעד שליט חי ובריא.
מילוי דרישה זו חיוני כדי למנוע סיכון שגלעד ייעלם תוך כדי המו"מ, כמו שקרה לרון ארד.
שלישית – לנהל את המו"מ בחשאיות גמורה ולדרוש זאת גם מאנשי חמאס ומהמצרים. ישראל צריכה לשמור על שתיקה גם אם חמאס או המצרים ינסו לעשות מניפולציות באמצעות התקשורת הישראלית, הבין לאומית והערבית. כך נהג שרון בשעתו ומדיניות זו הוכיחה עצמה כמוצלחת גם בפרשת המתקן הגרעיני הסורי וחיסול עימאד מורנייה. הדלפה או פרסום מזמינים לחצים על הממשלה והצבא. אז מתעוררים אצלנו פסטיבלי תקשורת המוניים, שבהם נדרסים למוות אינטרסים חיוניים של מדינת ישראל ואזרחיה. אם תפעל הממשלה על פי כללים אלה ותפגין נחישות וקור רוח כלפי חוץ וכלפי הלחצים מבפנים יש סיכוי טוב שגלעד שליט ישוב הביתה במהרה.
גלעד שליט נחטף לרצועת עזה לפני 755 ימים.
