מזרח ירושלים: מלכוד תכנוני
כשפוגעים בזכויות התכנון הבסיסיות של התושבים הם נאלצים לפנות לבנייה בלתי חוקית. הגיע הזמן להכשיר אותה
לאחרונה אושרה תוכנית לבניית 10,000 דירות במזרח ירושלים. יש לברך על היוזמה העירונית לחיזוק שכונות מזרח העיר, אך מצער שהדבר נעשה באיחור כה רב. הודעת דובר העירייה מציינת כי זו תוכנית הבניה הגדולה ביותר מאז איחוד העיר, אך למעשה רוב התוכניות אינן חדשות כלל אלא נמצאות בצנרת כבר זמן מה. דווקא אלו שמתוקפן ניתן יהיה להוציא היתרי בנייה, מקודמות על-ידי תושבים ואילו התוכניות החדשות שמקדמת העירייה הן תוכניות שלד או תוכניות אב החסרות מעמד סטטוטורי.
עקב מחדל תכנוני חמור ומתמשך מצד העירייה ורשויות התכנון, סובלות שכונות ירושלים המזרחית מצפיפות מגורים, היעדר תשתיות ראויות וחוסר יכולת להוציא היתרי בנייה. במצב הקיים, אין מענה תכנוני לצרכי הדיור של התושבים הפלסטינים בירושלים והפגיעה בזכויותיהם הבסיסיות היא מציאות יום יומית. העדרו של תכנון ראוי, חוסר ההתחשבות בגידול האוכלוסיה והגבלות מחמירות על הבנייה בשכונות הללו לצד אי מתן היתרי בנייה דוחקים את התושבים לבנייה ללא היתר. כל זאת מתוך חוסר ברירה, כדי לספק מענה לצרכי המגורים של משפחותיהם.
לצד היעדר תכנון הולם לצרכי התושבים, קיימים גם נהלים מגבילים שחלים על התושבים הפלסטינים בלבד. דוגמא לנוהל כזה היא הדרישה להוכחת הבעלות על הקרקע והסדרת רישומה, כתנאי לקבלת היתר בנייה.
אמנם הוכחת הבעלות על הקרקע נדרשת בכל מקום בארץ, אך בעוד שהבעלויות היהודיות על הקרקעות רשומות ומוסדרות והוכחת הבעלות פשוטה, חלק ניכר מהקרקעות בירושלים המזרחית אינו מוסדר או רשום בטאבו והוכחת הבעלות או הסדרת הרישום כרוכות בסיבוכים משפטיים. יש לזכור כי מדינת ישראל היא שעצרה את תהליך רישום הקרקעות שהיה בעיצומו לפני 1967, ובכך גרמה להחמרת הקשיים.
לפי נוהל מגביל נוסף, שטחה המינימלי של תוכנית נקודתית המבקשת לשנות ייעוד קרקע, לא יפחת מ-10 דונם. משמעות הנוהל היא שבעלי קרקעות בשטח הקטן מזה, כלומר רוב בעלי הקרקעות בירושלים, לא יכולים לקדם תוכנית נקודתית שתאפשר להם לבנות על אדמתם.
זאת ועוד, מאחר שרוב התוכניות המוזכרות בהודעת העירייה אינן מפורטות ומתוקפן לא ינתנו היתרי בנייה, יחלפו שנים רבות עד שיאשרו אותן ולאחר מכן יעברו עוד מספר שנים של נסיונות לממש את התוכניות באמצעות הוצאת היתרי בנייה. ברור אפוא שעד שייבנו 10,000 דירות יחלפו שנים רבות מאוד.
המהלך המבורך של העירייה קשור להגדלת הפוטנציאל לבנייה עתידית באמצעות הגדלת השטחים המותרים לבנייה בתוך תחומי השכונות הפלסטיניות, אך ללא תכנון מפורט של אותם שטחים וללא הסרת המגבלות החמורות במסלול הוצאת היתרי הבנייה, לא ניתן יהיה לממש פוטנציאל זה.
נוכח הבעיות התכנוניות הממושכות וההגבלות המחמירות על הוצאת היתרי בנייה, כ-20,000 יחידות דיור נבנו בירושלים המזרחית ללא היתר, רובן המכריע מסיבות אלה. על רקע זה, מדיניות האכיפה העירונית, במסגרתה נהרסים בתים ומבנים של תושבי העיר המזרחית, מהווה פגיעה חמורה בזכויות התושבים.
החוק מחייב שלא ייענש אדם, אלא במקום שיכול היה לפעול באופן חוקי ובחר שלא לעשות זאת. אך עבור תושבי ירושלים המזרחית אין מדובר במצב של בחירה, אלא בכורח נסיבות ומצוקה, ועל כן יש להקפיא הליכי האכיפה עד למתן מענה תכנוני ראוי לצרכי האוכלוסיה.
לצד קידומם של תהליכי תכנון ארוכי טווח, יש בכוחה של העירייה למצוא מענה מיידי לשיפור המצב הקיים, וזאת באמצעות הקלות בתהליך הוצאת היתרי בניה, ועל ידי הקמת מנגנון מהיר להכשרת בתים שנבנו ללא היתר בשל המלכוד התכנוני שבו הם מצויים. אם כך תנהג העירייה, היא אכן תתרום למהלך של שינוי שכה מתבקש בשכונות ירושלים המזרחית מזה שנים רבות.
אפרת כהן-בר, אדריכלית מעמותת "במקום – מתכננים למען זכויות תכנון"
לפנייה לכתב/ת 
