עוברים דירה? אל תשכחו את הילדים
סוף סוף מצאתם את בית חלומותיכם. אתם טרודים ועסוקים בהמון ענייני מעבר, אבל יודעים שבסוף מחכה לכם החלום. פרופ' עמוס רולידר מזכיר לכם לא לשכוח שעבור הילדים יכול להיות שמדובר בתקופה מורכבת ומבלבלת
בלהט השמחה נשכח פעמים רבות פן חשוב למעבר זה – פן הילדים וההשלכות הרגשיות והחברתיות שהוא מציב. ראשית, חשוב להבין שמעבר דירה, משמח ונפלא ככל שיהיה, הינו לפני הכול תהליך שינוי וככזה הוא מצריך רגישות והדרכה לילדים שבינינו (גם הבוגרים).
אם נחשוב על זה לרגע נבין את גודל המאורע. מעבר הדירה גורר אחריו שינוי מן הקצה אל הקצה בכל נקודות חייהם של ילדינו - קטנות כגדולות - בית, חברים, בית ספר, פעילויות פנאי ועוד. חשוב להדגיש כי המעבר מהווה הזדמנות להתחלה חדשה, צמיחה, חידוד מיומנויות חברתיות והסתגלותיות - במידה והמעבר מנוהל נכון על ידי ההורים.
המעבר פשוט יותר, יחסית, כאשר טוב לילדים מבחינה חברתית והם בעלי ביטחון עצמי ומקובלים במקום אותו הם עוזבים. ככל שקשה יותר לילדים לעזוב בגלל שטוב להם כך הסיכוי שהמעבר יהיה חלק ומוצלח גבוה יותר ואז פשוט צריך לא לעשות טעויות על מנת לא להרוס את יכולת ההישרדות וההסתגלות הטבעית הטמונה בילדים רבים.
המעבר מורכב יותר כאשר נאלצים לעזוב בגלל שרע לילדים והסביבה הנוכחית מזמנת להם תחושות כישלון, דחייה ואי הצלחה תמידיים. מצבים אלה קורים כאשר הילדים הם קורבנות להצקה, הטרדה ונידוי חברתי וגם כאשר הילד שלנו הוא בריון ויצא לו שם של ""Trouble Maker ובין השאר הורי הילדים האחרים מבקשים להרחיקו.
במסגרת המאמצים שלא לעשות טעויות ולא לפגוע ביכולת הטבעית של הילדים לבצע מעברים טוב יותר ממבוגרים, להלן כמה שאלות ותשובות נפוצות שמטרידות הורים רבים:
א. מהו התזמון הנכון ביותר למעבר?
סוף שנה"ל הוא המועד האידיאלי המזמן ממילא סיום של מסגרות פורמאליות ובלתי פורמאליות ומסגרות חברתיות שונות.
ב. מתי ואיך מספרים לילדים על המעבר?
כשהילדים קטנים – טווח הזמן הנכון הוא מימים ספורים ועד מספר שבועות לפני המעבר. ככל שהילד קטן יותר כך נכון לשמור את העדכון קרוב למועד המעבר ולא לספר את הבשורה זמן רב לפני. לקטנים ממילא אין יכולת הערכת הזמן ודיבור על שינוי גדול מבלי שמבינים מתי הוא יקרה ואיך בדיוק הוא יתממש – יכול להכניס ללחץ וחרדה מפני הלא נודע. חשוב לבוא עם עובדות מוגמרות בשטח ושינויים פיסיים / מוחשיים צפויים ולא למשוך זמן ולהרבות בפרטים.
כשהילדים גדולים (גיל ההתבגרות) – חשוב לשתף את הילדים ולהציג בפניהם את השיקולים והעובדות שהביאו להחלטה, את היתרונות והחסרונות של ההחלטה, כך שיוכלו להגיב ולהשמיע את דעתם. חשוב להתכונן ולצפות להתנגדות ולקשיים בתגובת הילדים ולנסות להקדים תרופה למכה בארגון המידע והצגתו בצורה מסודרת, ברורה וחד משמעית.
ג. איך מסייעים לילד להיפרד מחבריו הישנים ולהכיר חברים חדשים?
מאוד חשוב לא להתעלם ולא לנסות להמעיט בחשיבות המאורע בבחינת "אם לא נדבר על זה, זה לא יורגש". כדאי לאפשר לעשות מסיבת פרידה שבמהלכה יוצרים מזכרות לילד מחבריו.
סוגיה מעניינת שמטרידה הורים רבים היא האם לעודד את הקשר של הילד עם חבריו הישנים? החשש הוא שמא שמירת הקשרים תמנע מן הילד להכיר חברים חדשים בשכונה החדשה. חשוב כן לאפשר את הקשר ולהיעזר בחברים כדי להנעים את ההיכרות עם החברים החדשים. הזמינו אותם אליכם ושהילד יכיר את הסביבה החדשה יחד איתם – ילך איתם לגן המשחקים החדש, לקנות גלידה בסופר הקרוב. במקביל, יש לאפשר ביקורים בשכונה הישנה במינונים סבירים כך שיהוו מקור של כוח ותמיכה ולא של נוסטלגיה ועמידה במקום.
סיוע נוסף שהורים יכולים להגיש לילדיהם הוא בכל הקשור להכרת חברים חדשים - כדאי לנסות למצוא ילד מהאזור החדש שאפשר יהיה לבלות עימו בטרם המעבר בביקורים באזור, ליזום פעילויות, טיולים, הזמנת חברים ועוד.
ד. מה עושים כשהמעבר הוא בעקבות בעיות במקום הקודם?
מצב מורכב מאוד הנו מצבה של משפחה העוברת דירה בשל קשיים חברתיים מתמשכים של הילדים – קשיים שאם ימשכו לאורך זמן עלולים לגרום לילד נזקים קשים לטווח ארוך. ההחלטה לעבור דירה בגלל מעמד חברתי מעורער ועקבי (1/2 שנה) של הילד היא סבירה והגיונית ויש לה מקום בהנחה שנעשה כל שניתן על מנת לפתור בסביבה הקיימת את הבעיה אך כל המאמצים כשלו והמחיר הוא בלתי נסבל לילד ולבני המשפחה. חשוב לזכור כי המעבר הוא חלון להזדמנויות אך הוא לא יחולל לבד את השינוי המיוחל.,
ראשית, חשוב שהורים יבררו לעצמם מהם הקשיים האמיתיים של הילד - לא מי אשם ומי לא היה בסדר אלא מה באמת יצר את הקושי החברתי? הילד נמוך והילדים צחקו עליו, הילד רוקד בלט והבנים החרימו אותו, הילד לא יודע לשחק כדורגל ולא התייחסו אליו - כל אלה הן תשובות שעשויות לתרום לקידום העניין (תשובה מסוג "המנהלת של בית הספר והמחנכת הזיקו לו" הנה תשובה לא טובה שאיננה מקדמת פיתרון).
שנית, בררו האם יש לכם סמכות בבית. האם הילד משתף איתכם פעולה ואתם מצליחים להוביל את חינוכו בדרך הראויה בעיניכם? אם התשובה היא "לא" – נצלו את המעבר וההתחלה החדשה, סחטו את ההזדמנות וגשו לקבל ייעוץ ועזרה בשיקום סמכותכם – זה הכרחי אם רוצים באמת לסייע לילד.
שלישית, האם אתם נמצאים מספיק בבית? אם התשובה היא "לא" – אתם ממילא עוברים דירה ואולי גם מקום עבודה – נסו לבחור בכזו אשר תאפשר לכם להיות יותר נוכחים בחיי הילד – זה ניצול נכון של המעבר על כל הזדמנויותיו.
רביעית, בחרו את הסביבה המתאימה ובראשה המסגרת החינוכית וגם את מערכת החינוך הבלתי פורמאלי באזור. שאלות שחשוב לשאול בבדיקת המסגרת החינוכית: האם ישנה הגדרת ציפיות ברורה לגבי כללי ההתנהגות – מה מותר ומה אסור? האם מושם דגש על גבולות ועל יכולת לאכוף אותם? מהי הדינאמיקה בתוך בית הספר? מהי מעורבות ההורים? מהי מידת התמיכה שלהם בבית הספר? לא להתבייש – ללכת לבקר, לצפות, לשוחח עם הורים – להשקיע!! ההחלטה לעבור דירה בעטיים של קשיים חברתיים של הילד היא החלק הקל בכל הסיפור.
בהצלחה!
הערה: תודה מיוחדת למיטל אוחיון על הסיוע בכתיבת הטור.
פרופ' עמוס רולידר, אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות ומנחה הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל.
