יזיזה, חברה, אשת חיק מסורה - מה במשבצת?

אני באופן אישי אוהבת הגדרות. אני רוצה לדעת אם אני חברה, אם אני ידידה, או מספר חירום לסקס. יש איזה ביטחון בהגדרה, בידיעה שבחרתי במשבצת מסוימת, גם אם אני לא אוהבת אותה במיוחד. כך, למשל, במקרה שתואר לעיל, העדיפות הראשונה שלי לא היתה להיות מספר חירום לסקס, אבל חיפשתי את קירבתו של הבחור, ולכן בחרתי להתאים את עצמי למשבצת בה הוא הסכים להניח אותי. מבחינתי, כל משחק אפשרי, ובלבד שכללי המשחק ברורים וקבועים מראש. מסיבה זו הרגשתי שאיבדתי איזון כשהבחור החליט לשנות את כללי המשחק ולהוציא אותי מהמשבצת לה התרגלתי, משבצת שבחרתי בה בעקבות הכללים שהוא עצמו היתווה.

ידידיי הזכרים טוענים שהם שונאים הגדרות, ונראה שהמשחק האידיאלי מבחינתם יהיה זה בו הצד הנגדי יהיה כפוף לכללים שהם עצמם לא חייבים לציית להם.

השרמוטה של השכבה, הליצן של התיכון

ייתכן שכך עיצבו אותנו החיים והחיבה שלנו להגדרות אינה דמיונית. מאז ומתמיד חונכנו לחיות לפי הגדרות: כילדים האזנו לאגדות בהן היה ברור מי הטוב ומי הרע. מעולם לא תהינו אם אמה החורגת של סינדרלה באמת היתה מרשעת, או פשוט ראתה בסינדרלה איום על יחסיה עם בנותיה הביולוגיות. לא עצרנו לחשוב אם הזאב המנסה לטרוף את כיפה אדומה הוא רע ואכזר, או פשוט מתנהג כמו כל חיה טורפת אחרת בטבע. כשגדלנו והגענו לבית הספר, המקום שאמור ללמד אותנו דברים חדשים, גילינו שגם שם יש משבצות להן אנו אמורים להתאים את עצמנו: מבחינה חברתית, יכולנו לבחור להיות החנון של הכיתה, השרמוטה של השכבה, הליצן של התיכון וכן הלאה. המשבצות לא פסחו גם על גם על הפן הלימודי-אקדמי: ניתוחי השירים והסיפורים שלימדו אותנו בכיתה פורסמו בספרי הכנה לבגרות, ובעקרון, לא משנה כמה ניסינו לצאת מהמשבצת ולגלות יצירתיות, כל עוד הניתוח שלנו לא תאם את זה של המורה - הציון שלנו היה בסכנה.

אז מי באמת מכתיב את הכללים? בסיפור הנ"ל חשבתי שהבחור מכתיב את הכללים ושנתקעתי במשבצת שאינה לרוחי. אבל אולי לא באמת נתקעתי בה, אולי חשבתי שאם רק אמקם את עצמי במשבצת אחת, אוכל בשלב מסוים לעבור למשבצת אחרת, מתוך מחשבה שעדיף להיות במשבצת שלא מוצאת חן בעיניי באופן זמני מאשר לצאת מהמשחק לחלוטין.

אני לא לבד במשבצת שצלעותיה לוחצות עליי: אנשים רבים מוצאים עצמם תקועים במשבצת שאינה לרוחם: הם רוצים להתגרש, אבל מפחדים מהחזרה לחיי הרווקות. הם רוצים להביא ילד לעולם, אבל יודעים שמרגע שיעשו זאת הם מוותרים על משבצת החופש האנוכי לנצח.

האם בחרו במשבצת הזו, או נדחקו אליה מחוסר ברירה?

האם אנחנו גם בוחרים להיכנס למשבצות בהן אנחנו נמצאים או מרגישים שנדחקנו אליהן? אם הבחור הנ"ל קינא לי עד כדי כך שניסה לשנות את כללי המשחק, האם באופן זה הוא גם בחר את מי שלימים תהיה אשתו? יכול להיות שאנחנו נכנסים למשבצת הזוגיות לא רק מכוח האהבה, אלא מתחושת רכושנות גרידא? אולי אנחנו פשוט לא רוצים לחלוק מישהו ומחליטים שגם אם האהבה לא פורחת, אנחנו מעדיפים אותו במשבצת "החבר" או "הבעל" ורק כדי שאף אחד אחר לא יוכל לגעת בו. ומה יגידו הגברים הטוענים שהתחתנו כי זוגתם נכנסה להריון? האם הם בחרו להיכנס למשבצת הזו, או נדחקו אליה מחוסר ברירה?

כל חיינו אנחנו מטיילים בין הגדרות ומחפשים משבצות אליהן נוכל להידחק. זה די מצחיק, כי הרבה פעמים אנחנו מוצאים עצמנו מקטרים על המקום בו "נתקענו". למרות שאנחנו אנשים בוגרים בעלי יכולת בחירה, אנחנו מעדיפים לחשוב על עצמנו כעל יצורים פסיביים שנקלעו שלא באשמתם למשבצת מסוימת.

ייתכן שזה עניין מוּלד וייתכן שזה נרכש. ייתכן שרק נשים כמוני אוהבות הגדרות, וייתכן שגברים ונשים כאחד מחפשים את המסגרת שתעשה אותם מאושרים. אבל המשבצות הן חיינו, ועד שלא נאזור אומץ להשתחרר מההגדרות האלה, כל שנותר לנו לעשות הוא למצוא משבצת שתמצא חן בעינינו מספיק עד שנרצה להישאר בה.