הזדמנות אחרונה לתיקון בפרשת קצב
הפרשה יכולה עדיין לחלץ מהפרקליטות מעשה ראוי שישקם את אמון הציבור, ויהפוך את האופציה הפלילית לרלוונטית עבור נפגעות תקיפה מינית
מאז התפוצצה עסקת הטיעון
בין הפרקליטות לנשיא לשעבר קצב, סערו הרוחות ומחלוקת גדולה עמדה בין הפרקליטה המטפלת, שרצתה להגיש כתב אישום מקיף ובכלל זה אישום של אונס א' מבית הנשיא, לבין פרקליט המחוז שלא האמין בתיק. בעקבות המשבר חסר התקדים במחוז ירושלים, עבר הטיפול לפרקליטות מחוז מרכז.
ככל שחולפים הימים וכתב אישום מחודש בפרשת קצב טרם מתגבש, גוברת תחושת חוסר האמון במערכת אכיפת החוק, ונשאלת השאלה האם בכל הנוגע לעבירות מין פשט המשפט הפלילי את הרגל? תיק קצב מהווה נקודת ציון בציבוריות הישראלית, מקרה בוחן להתנהלות מערכת אכיפת החוק, המביא לפתחנו את האפשרות לחזות בחולשותיה של השיטה.
פרשת קצב, ממש כפי שעולה מתלונותיהן של הנפגעות בתיק, שופכת אור על תופעה חברתית מקיפה: נשים רבות מוטרדות מינית במקום עבודתן ומתמודדות עם מציאות דומה של בושה וחוסר אונים. הציבור כולו ובכלל זה הנפגעות נשאו עיניהם אל נציגי מערכת החוק, בציפייה לקבל מענה של גיבוי, הגנה ועשיית צדק. אך עד כה התנהלות הפרקליטות בפרשה השאירה אותן בתחושת חוסר אונים. רבות מהן הציפו בחודשים האחרונים את קווי החירום של תשעת מרכזי הסיוע והעלו חששות כבדים מהגשת תלונה במשטרה וכניסה להליך פלילי ארוך ומורכב, על רקע התנהלות משפט קצב.
כי כיום עומדות בפני אשה המוטרדת מינית במקום העבודה שלוש אפשרויות משפטיות: להתלונן במשטרה ולהתחיל בהליך פלילי, להגיש תלונה נגד המעביד בבית הדין לעבודה או להגיש תביעה אזרחית נזיקית.
למרות זאת, רוב הנפגעות אינן פונות לקבלת סיוע ומתוך אלה שפונות לעזרה, אחוז קטן בלבד יפנה למשטרה. 62% מן התלונות שהוגשו בשנת 2006 על פי נתוני המשטרה, נסגרו. גם במיעוט המקרים בהם התגבשו סיפורי הפגיעה לכדי כתבי אישום, הפכו המעשים הקשים שנעשו בגופה ונפשה של הנפגעת לסיטואציות נזילות שבלחץ בית המשפט להגיע לעסקת טיעון, הן משוכתבות לסיפור חדש.
לעומת ההליך הפלילי, בתביעה אזרחית נשארת השליטה בידי הנפגעת וקיים בה פוטנציאל לחוויה מעצימה ומשקמת. היא התובעת ובידה הכח לנהל את תביעתה, היא לא נתונה לחסדי המשטרה והפרקליטות שיתנו אמונם בסיפורה כערכאת ביניים. יתרון ברור נוסף להליך האזרחי הוא נטל הראייה, בעוד המשפט הפלילי דורש הוכחה מעל לכל ספק סביר, מבקש ההליך האזרחי לקיים את נטל ההוכחה הרגיל (מעל 50%). בשל כל אלה מתגבשת כיום הסכמה רחבה בין אנשי המקצוע שלא להמליץ על פנייה למשטרה.
אבל אפשר גם אחרת. במשפט הפלילי קיימים יתרונות, ביכולתו להעניק חותמת של הרשעה, הוקעה ציבורית, קלון ושליחה אל הכלא. כאשר הוא מתנהל בידי פרקליט קשוב ומכבד, הרואה לנגד עיניו את נפגעת העבירה, יש בו גם אפשרות להעניק לנפגעת חוויה מאחה, חווית צדק ומיצוי הדין עם הנאשם.
בפני הפרקליטות מצויה כעת תחת עינו הפקוחה של הציבור הזדמנות אחרונה לתיקון. במצב המשפטי שנוצר, קיים מצד אחד קושי להגיש כתב אישום חמור ולנהל הוכחות נוכח הדיון שהתקיים בבג"ץ, בו פעלה המדינה כדי לשכנע שיש קשיים ראייתיים בהחליטה לחתום על הסדר הטיעון. מצד שני נשמעו מפי שופטי העליון ובעיקר מפי הנשיאה אמירות המחזקות את ידיהם בראיות הקיימות בתיק היכולות לגבות כתב אישום חמור ומקיף. הכרחי גם לשקול מחדש את פתיחת התיק של המתלוננת א' מבית הנשיא, שנסגר בצמידות להסדר הטיעון.
קיימת חשיבות רבה למבט כולל על דפוס התנהגות חוזר, ומן הראוי לאפשר לבית המשפט מבט מקיף ומעמיק של כלל התלונות ושל התמונה המלאה שהן יוצרות. בנוסף, יכולה וצריכה הפרקליטות לבקש לחשוף תלונות בדבר מעשים קודמים שכבר התיישנו כהוכחת שיטת פעולה ודפוסי התנהגות.
הכדור נמצא בידיה של הפרקליטות. אם יוגש בימים הקרובים כתב אישום חמור, המשקף את חומרת המעשים וינוהל ביד נחרצת, יש בכוחו לשקם את האמון הציבורי ביכולתה לטפל בעברייני מין סדרתיים. כך תיוותר האופציה הפלילית רלוונטית עבור נפגעות תקיפה מינית, לצד האלטרנטיבות האחרות.
עו"ד ענבר יחזקאלי-בליליוס, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית
לפנייה לכתב/ת 
ענבר יחזקאלי-בליליוס
מומלצים
