איך אתם מרגישים בבוקר שאחרי סטוץ?
העובדה שנשים יוזמות יותר וחוות יותר סקס חד פעמי אינה מלמדת בהכרח שהנשים מתנהגות בצורה שוויונית יותר. ייתכן שהשוויון הכמותי הזה גורם לפעמים דווקא פער גדול יותר בין המינים. הגברים ממשיכים להתנהג כרגיל על פי גבריותם, בעוד שהנשים המחקות אותם נסוגות מנשיותן בשם השוויון
לא צריכים להיות חוקרים גדולים כדי לראות מה הולך: נשים יוזמות יותר, מתנסות יותר, נהנות יותר מסקס חד פעמי ופחות מתלבטות לאמץ התנהגויות נוספות שעד לא מזמן נחשבו להתנהגויות גבריות.
למרות זאת, לא פרסמתי את ממצאי הסקר ההוא. מצאתי בו בעיות פרשניות. עורכי הסקר מייחסים חשיבות רבה מדי לממצאים המלמדים על מגמה של יישור קו בין המינים, ונוטים להתעלם מממצאים אחרים שלהם, שמלמדים על מגמה הפוכה. כן, יש גם ממצאים שמלמדים שלא הרבה השתנה.
איך להסביר שחלק מהממצאים המחקריים מצביע על שינוי ברור באופי היחסים בין נשים וגברים, וחלק אחר מצביע דווקא על התחזקות ההבדל ביניהם?
פרופסור אן קמפבל, מאוניברסיטת דורהאם באנגליה, פרסמה באחרונה בכתב עת המדעי Human Nature מחקר שמתייחס לאחד השינויים הבולטים של התקופה האחרונה: יותר ויותר נשים מגלות נכונות לחוויה מינית של לילה אחד. קמפבל בדקה באיזו מידה הנשים המעורבות בסקס כזה, פועלות על פי הצרכים וההרגשות האותנטיים שלהן. האם הן חופשיות באמת כפי שהן נראות? האם הן מרגישות שוות לגברים?
אבל, למה לשאול בכלל שאלות כאלו? למה לא להסתפק בעצם הנכונות המוכחת של אותן הנשים?
גברים, לפי מחקרים שונים, נוטים יותר מנשים לייחס חשיבות לכמות היחסים, בעוד שנשים נוטות יותר לייחס חשיבות לאיכות היחסים, ונראה שחוויות חד פעמיות תורמות יותר לכמות מאשר לאיכות. חשוב, לכן, לבדוק אם אכן יותר נשים מתחילות לוותר על האיכות על חשבון הכמות.
נשים הרגישו יותר שהשפילו את עצמן
קמפבל שערכה סקר באינטרנט, בקרב 1,743 נשים וגברים, לא שאלה על ההנאה והסיפוק מעצם הסקס, אלא על ההרגשה בבוקר שלמחרת.
80 אחוז מהגברים דיווחו על הרגשה טובה, בהשוואה ל-54 אחוז מהנשים. יותר גברים מנשים מביעים רצון לספר בסוד לחברים שלהם על יחסיהם החד פעמיים, יותר גברים מנשים מתייחסים ליחסים כאלה כהצלחה ככל שהשותפים (שותפות) למעשה נחשבים נחשקים יותר על ידי האחרים, ויותר גברים מדווחים על סיפוק גדול, על תחושת רווחה ועל ביטחון עצמי בעקבות הלילה שלא יחזור.
עכשיו זה כיף, אבל מה יהיה מחר כך? (צילום: Index Open)
הרגש השלילי הדומיננטי שדווח על ידי הנשים היה תחושה של ניצול. הנשים הרגישו יותר שהשפילו את עצמן ושנהנו פחות מהסקס שחלף ללא שוב. הנשים דאגו יותר לנזק האפשרי לשמן הטוב.
האם, למרות זאת, אפשר לדבר על שוויון מגדרי עמוק יותר?
אפקט החליפה והעניבה
השאלה היא כיצד בודקים שוויון בין נשים וגברים. האפשרות הנראית ביותר היא מה שניתן לכנות "אפקט החליפה והעניבה". אם אנשי עסקים מופיעים לפגישות חשובות בעניבה וחליפה, אז גם נשות העסקים. צריך אמנם לעצב קצת, להצר ולהוסיף גוונים, אבל הכל ברמה של "אם יש לגברים, "אז גם לנשים".
אבל השוויון הזה יכול להדאיג. הוא מתעלם מהשונות שבכל זאת קיימת בין שני המינים. אלה ואלו נראים אמנם שווים, אבל ייתכן שהם שווים על פי קריטריונים גבריים בלבד. ייתכן, למשל, שנשים השואפות לשוויון על פי אפקט החליפה והעניבה מאפשרות בכך אמצעי דיכוי חדש. במקום להשוות את התנאים על ידי החופש להתנהג על פי נורמות שמדברות אליהן, הן מוכיחות שהן חופשיות להתנהג על פי נורמות שאינן מדברות אליהן.
השוביניזם לא נעלם, במקרה כזה, אלא משנה צורה. אם פעם דיכוי האשה לבש צורה של "לנו הגברים יש ולכן הנשים אין", ייתכן שעכשיו הוא מתבצע בצורה של "לא חשוב מה אנחנו צריכות באמת, העיקר שיש לנו הנשים מה שיש לכם הגברים".
בריחה מפני הנשיות?
יש כאן הבדל בין שני סוגים של שוויון - שוויון כמותי ושוויון איכותי. שוויון כמותי דואג שכולם יקבלו אותו דבר ובמידה שווה. שוויון איכותי דואג שכולם יקבלו על פי מה שהם צריכים, שזה אומר לעתים שכל אחד ואחת מקבלים דברים שונים ובכמויות משתנות.
שוויון כמותי אינו מסוגל לבטא את השוני בין המינים. הוא נותן היום בעיקר מענה לצרכים גבריים. העובדה שנשים יוזמות יותר וחוות יותר סקס חד פעמי, אינה מלמדת בהכרח שהנשים מתנהגות בצורה שוויונית יותר. ייתכן שהשוויון הכמותי הזה גורם לפעמים דווקא פער גדול יותר בין המינים. הגברים ממשיכים להתנהג כרגיל על פי גבריותם, בעוד שהנשים המחקות אותם נסוגות מנשיותן בשם השוויון.
רק שוויון איכותי יכול לבטא את השוני בין המינים. נשים יהיו שוות לגברים ככל שיתאפשר להן לספק את הצרכים השונים שלהן, כמו שמתאפשר לגברים לספק את הצרכים שלהם.
אבל איך יודעים מהן הצרכים של הנשים, אם לא מפי הנשים? אם אשת עסקים רוצה ללבוש חליפת עסקים ועניבה, אז זה מה שהיא רוצה. מי אנחנו שנגיד לה שהיא דווקא לא רוצה? למה שנגיד לה שחליפה היא צורך של גברים ולא של נשים?
שוויון שנשים רוצות בו
פרופסור קמפבל יצרה משוואה מעניינת - הנכונות של נשים ליותר סקס חד פעמי לעומת ההרגשה שלהן למחרת בבוקר. קרוב למחצית מהנשים מדווחות על רגשות שליליים למחרת בבוקר. הממצא הזה מגמד בצורה משמעותית ביותר את גודל השינוי ואת רמת השוויוניות
קמפבל מסבירה את הממצאים שלה בהקשרים אבולוציוניים. האבולוציה, לדבריה, מתפתחת בין היתר על פי רגשות. רגשות חיוביים עוזרים לה "לדעת" באיזה כיוון להתפתח. ייתכן, לכן, לפי הרגשות שלמחרת בבוקר, שהאבולוציה הנשית יצרה לנשים נטייה כלשהי להירתע מחוויות מיניות כמותיות. אבל ייתכן שמוקדם לחפש לממצאים כאלה שורשים אבולוציוניים. ייתכן, למשל, שהממצאים האלה מצביעים על מסורת שוביניסטית שדווקא סותרת את הצרכים האבולוציוניים.
יחד עם זאת, ניתן להבין מהממצאים של פרופסור קמפבל שייתכן שהשוויון הכמותי בין גברים ונשים אינו בהכרח השוויון שנשים רוצות בו.
