הביטוח לא נפל רחוק מהעץ
בנו בן 16 של מבוטח הפניקס נהג ללא ידיעת אביו ברכבו, נכנס לתעלה והרס את הרכב. המבוטח טען כי מדובר בגניבה, אך בפניקס טענו כי לא רק שלא בגניבה עסקינן, כי אף האשמה נחה על כתפי האב, שהפקיר את מפתחות הרכב ללא השגחה בביתו. השופט חשב אחרת
באחד הימים נטל בנו בן 16 של מרדכי אדוארד את רכב הוולבו של אביו ויצא לנסיעה עם חבר. במשך הנסיעה איבד הבן את השליטה ברכב ונכנס לתעלה בצד הדרך. לרכב נגרם נזק טוטאלי. המשטרה העמידה את הבן לדין, והוא הורשע בעבירות של נהיגה ללא רישיון, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש. הרכב היה מבוטח בביטוח מקיף בחברת הביטוח הפניקס.
לבן אין רישיון נהיגה, אמרה הפניקס לאדוארד, והפנתה אותו להוראת הפוליסה הקובעת כי נהיגה ללא רישיון איננה מכוסה. אדוארד לא ויתר, ופנה לבית משפט השלום בתל-אביב. בפני השופט ישי קורן טען אדוארד כי הבן נטל ממנו את הרכב שלא ברשותו. הדרישה בפוליסה כי לנהג יהיה רישיון חלה כאשר המבוטח, או אדם אחר בהסכמת המבוטח, נוהג ברכב. אין היא חלה כאשר הרכב המבוטח נגנב מהמבוטח, הבהיר אדוארד.
אכן, הודתה הפניקס בפני השופט, הבן נטל את הרכב מאביו ללא רשותו וללא ידיעתו, ואולם את המילה "גניבה" שבפוליסת הביטוח יש לפרש בהתאם לחוק העונשין. שם, רק מי שלוקח רכב מבעליו מתוך כוונה שלא להחזירו לבעליו לעולמים נחשב גנב. לעומת זאת, מי שלוקח רכב מתוך כוונה להחזירו לבעליו בתום השימוש, אינו נחשב גנב, אלא לכל היותר כמשתמש ברכב ללא רשות - עבירה פחותה יותר.
במקרה זה, הוסיפה הפניקס, גם אם יוכח כי הרכב נלקח ללא ידיעת האב, אין מדובר ב"גניבה", אלא לכל היותר בשימוש ללא רשות. הרי הבן לא התכוון לשלול את הרכב מאביו לעולמים. אין זה הגיוני לקבוע כי נטילת רכב בידי בן משפחה תיחשב גניבה. "מבוטח סביר אינו מתכוון לבטח את הרכב מפני נטילתו על ידי קרוב משפחה המתגורר עמו, אלא מפני נטילתו על ידי אדם זר".
ואפילו תאמר כי הבן "גנב" את הרכב, המשיכה הפניקס, הרי האב גם הוא אשם בגניבה. האב הפקיר את מפתחות הרכב וחשף את הרכב למצב שבו הבן, המתגורר עמו, יכול ליטול אותם בכל עת ולנסוע עם הרכב.
השאלה אם נטילת הרכב ללא רשות על ידי ילדו הקטין של המבוטח דינה כדין "גניבה" לעניין פוליסת הביטוח שנויה במחלוקת בין השופטים, מזכיר השופט קורן. יש שפסקו כך, ויש שפסקו כך. דבר בית המשפט העליון עדיין לא נשמע. על כן אין הלכה מחייבת בעניין.
מהי החוליה החשובה?
השופט מצדד בפרשנות המיטיבה עם המבוטח. לפי פרשנות זו, אין לפרש את המונח "גניבה" כמשמעותו בדיני העונשין. החוליה החשובה היא החוליה הראשונה: ניתוק הקשר, גם לפרק זמן ארעי, בין המבוטח לבין רכבו. משנותקה חוליה זו, יש בכך, מבחינת המבוטח, משום גניבה. האפשרות שהרכב יושב למבוטח בעתיד, בנקודת זמן בלתי ידועה, אין בה כדי לשנות מהעובדה שבעבורו מדובר בגניבה.
על כן, קבע השופט, נטילת הרכב ללא רשות על ידי הבן מהווה גניבה, והפניקס חייבת לפצות את האב - מבוטחהּ. כעת פונה השופט לדון בשאלה אם צריך לייחס למבוטח "אשם תורם חוזי", בכך שהפקיר את מפתחות הרכב באופן שאיפשר את גניבת הרכב על ידי הבן, בבחינת "פירצה הקוראת לגנב". אין בידי לקבל טענה זו, קובע השופט.
ראשית, אין במעשיו של אדוארד משום רשלנות. לא הוכח כי היה עליו לצפות שבנו הקטין ייטול את מפתחות הרכב וינהג בו ללא רשות וללא רישיון. סתם אדם מן היישוב אינו צריך לחשוד בבנו. שנית, מעיד השופט על עצמו כי הוא לא "מן הדוגלים ביישום העקרונות של אשם תורם חוזי במסגרת יחסי מבטח-מבוטח". השופט קורן חייב אפוא את הפניקס לשלם לאדוארד את מלוא תגמולי הביטוח.
לפנייה לכתב/ת 
