בייג'ינג: אדריכלות אולימפית

באחד מביקורי הוועדה האולימפית בבייג'ינג התפאר אחד הנציגים למפקחים שתכנית הבנייה המתוכננת לאירוע תהיה הגדולה והמורכבת ביותר מאז החומה הסינית. ואכן, סין עמדה בהבטחה כשבשמונה השנים מאז נבחרה לארח את המשחקים הפכה בייג'ינג למעבדה של רעיונות ארכיטקטוניים עתידניים. ארכיטקטים כוכבים זומנו לתכנן את פניה החדשים של העיר כשהממשל מדגיש בפניהם שהשמיים הם הגבול. סין רצתה להפטר מהתדמית האפורה שדבקה בה וביצעה שינוי מהיר של פני הבירה כדי להראות לעולם את עוצמתה הכלכלית והתפתחותה המהירה אל המודרנה. מבחינה ארכיטקטונית לפחות, הצליח להם.

פסלי הנשים הרצות בכפר האולימפי (צילום: רויטרס) 

קן לציפור

האיצטדיון הלאומי הוא ללא ספק המבנה המרגש ביותר בפארק והוא גם המבנה המוכר ביותר של האולימפיאדה בסין כשעוד לפני השלמתו הפך למבנה המצולם והמסקרן בעיר. נוכחותו המדהימה מוענקת לו על ידי המעטפת האבסטרקטית העוטפת את המבנה האליפטי ומורכבת מקורות פלדה המתפתלות ונשזרות זו בזו. הפלונטר החיצוני מעיד על ההתרחשות הגועשת בתוכו - משל המבנה חייב להשאר בתנועה במאמץ לתמוך ב-91,000 הצופים הנרגשים שיצפו בתחרויות האתלטיקה ובטקסי הפתיחה והסגירה של המשחקים שיתקיימו כאן.

המבנה המעניין הצית את דמיונם של הצופים, והם זנחו את שמו הרשמי והחלו לכנותו "קן הציפור". זאת משום שבמבט מרחוק, בשל צורתו האובאלית והקורות שכאילו הונחו זו על גבי זו בצורה מקרית מתוך גחמה של פסל, הפלדה מאבדת ממשקלה ונראית כמו זרדים רכים שסודרו על ידי ציפור ענק. על העיצוב אחראית חברה שווייצרית מיסודם של הארכיטקטים ז'ק הרצוג ופייר דה מורון.

האיצטדיון הלאומי - מבחוץ... (צילום: אי פי)

...ומבפנים (צילום: אי פי) 

אופרת סבון

המבנה הבא במצעד הראווה הסיני הוא מרכז תחרויות המים הנמצא גם הוא בפארק האולימפי, מטרים ספורים מ"קן הציפור". העובדה שהם ממוקמים בקו מקביל צפונית לעיר האסורה ולמוזוליאום של מאו רומזת על חשיבותם העצומה כסמלים הלאומיים של סין החדשה, העתידנית. כמו לאיצטדיון הלאומי, גם באיצטדיון תחרויות המים דבק עד מהרה שם חיבה: "קוביית המים" - וזאת בזכות קירותיו העטופים חומר שעוצב כבועות סבון כחולות נוצצות. את המראה המיימי השיגו האדריכלים בעזרת חומר חדש הנקרא ETFE, שהוא זול יותר מזכוכית וקל יותר לעיבוד. 

חדשנות המבנה - על עיצובו חתומות החברות PTW, CSCEC ו-Arup - אינה מסתכמת רק בחיצוניות נוצצת, שכן שקיפות הקירות מאפשרת כניסה רבה יותר של אור אל תוך המבנה, דבר שינוצל לחימום הבריכות ויקצץ את עלויות האנרגיה בצורה משמעותית. בנוסף, אותה אריזה עתידנית יוצרת מיצוי אופטימלי של החלל ואף עמידה בפני רעידות אדמה - ללא צורך בשימוש בקורות בטון כעורות. בקיצור, גם יפה, גם אופה. עכשיו ניתן רק לקוות שהעיר המזוהמת תרחם על המבנה היפה ותחסוך ממנו את כמויות האבק המזוהות איתה כל כך.

בועות מים מבחוץ (צילום: Gettyimages Imagebank)

בריכות מחוממות מבפנים (צילום: Gettyimages Imagebank)

טרמינל מזהב

הסינים רצו שכבר עם הנחיתה בעיר תחוו את התמורות החדשות בעיר. לשם כך נפתח טרמינל חדש, שיקבל את פניכם בצבעי אדום-זהוב מבהיקים ואורות מהבהבים שטחו של הטרמינל החדש עצום והוא כעת הגדול בעולם. על העיצוב מופקד האדריכל הבריטי נורמן פוסטר, שיצר מבנה בצורת דרקון ארוך בעל חלונות משולשים על גבו המתפתל.

בראיונות סיפר פוסטר כי מטרתו הייתה ליצור אצל הנוסעים חוויה של ניידות ותנועה שתלווה אותם עם הירידה מכבש המטוס ועד לעלייתם אל הרכבות החדישות המובילות אל מרכז העיר. את החזון של ניידוּת חיזק פוסטר בעזרת מערכת גשרים, בימות ואולמות מוגבהים שמובילים את המבקרים אל מערכת של רכבות עיליות ותחתיות היוצאות אל העיר ומחוצה לה. ואולי הפלא הגדול בטרמינל החדש הוא דווקא המספרים - 3.6 מיליארד הוא מספר הדולרים שהושקעו כדי לבנות את הטרמינל. ארבע שנים בלבד לקח להקים את המבנה (שזה פחות מהזמן שלקח תהליך אישור בניית טרמינל 3 בישראל).

קשקשי זכוכית על גב הדרקון מבחוץ (צילום: Gettyimages Imagebank)

תחושה של תנועה מתמדת מבפנים (צילום: Gettyimages Imagebank)

הביצה התרבותית

מערבית לכיכר טיאננמן כמו בוקע מתוך האדמה התיאטרון הלאומי בחדש של בייג'ינג. המבנה - חצי עיגול בוהק מטיטניום וזכוכית ומוקף בריכה שקופה של מים רדודים - מזכיר בצורתו חללית חייזרית. על העיצוב חתום האדריכל הצרפתי פול אנדרו.

התיאטרון הלאומי נבנה במרחק יריקה מהעיר האסורה, דבר שעורר מחלוקת רבה. אך מרגע הפתיחה השכיחו האקוסטיקה הטובה והארכיטקטורה הנועזת את קולות המבקרים והתיאטרון הגדול בעולם פתוח כעת למבקרים שיוכלו להתפעל מהאולמות הגדולים, העיצוב המפעים המשובץ באבנים שנלקחו מכל חבלי המדינה ומהכניסה התת קרקעית. הכינוי המעליב "העיסה של העיר האסורה" הוחלף והיום מכנים אותו התושבים בחיבה "הביצה".

כמו ביצת עין (צילום: Gettyimages Imagebank) 

מט לנפול 

גורד השחקים המעוות שנבנה עבור רשת הטלוויזיה הסינית הלאומית בעיתוי מיוחד לרגל האולימפיאדה הוא ככל הנראה המבנה המתוחכם והנועז ביותר שנבנה בשנים האחרונות בבייג'ינג (ויש שאומרים בעולם). לא מפתיע, שכן על העיצוב חתום צמד המעצבים רם קולהאס ההולנדי ואולה שירן הגרמני. מה שבטוח הוא שמדובר ככל הידוע בבניין היקר ביותר בעולם - 800 מיליון דולר עלותו.

בניין ה-CCTV מכונה בחיבה "מכנסיים קצרים" או "סופגניות מסובבות" והוא מסמל אולי יותר מכל את שאיפותיה מרחיקות הלכת של המדינה - הבניין כל כך מתוחכם ובנייתו כל כך מורכבת ונועזת שהיא כמעט בלתי אפשרית. למביט מהרחוב צפויה תחושה של סחרחורת קלה מהמבנה המוזר המורכב משני מגדלים, בני 40 קומות האחד, הניצבים בנטייה אלכסונית מרתיעה של 6 מעלות ומתחברים זה לזה למעלה ולמטה בפנייה חדה. המרחב הפנימי של הבניין עצום בגודלו, שני בעולם רק לבניין הפנטגון שבוושינגטון והוא כולל מרחבים ציבוריים גדולים, בתי קפה ואולמות מבקרים הפזורים בשני המבנים. את החלק המחבר בין המגדלים בנו המתכננים מזכוכית שקופה המעניקה לצועדים עליה תחושה שהם מהלכים באוויר.

צורתו המעוותת של הבניין יוצרת תחושה שהוא מתנגד לחוק המשיכה ויוצר חוקים חדשים לעצמו מול הבניינים המסורתיים שמסביבו. לכן לא מפליא שרבים מעוברים ושבים עוצרים ובוהים בתדהמה בבניין, מנסים להבין איך הוא לא מתמוטט. רבים מהם מכנים אותו בפשטות "ויי פאנג" ("הבניין המסוכן") ויש שמועות עקשניות המספרות שחלק מעובדי התחנה מסרבים להיכנס לעבוד בו מפחד שיקרוס תחת רגליהם.

ניצב בניגוד לחוקי המשיכה (צילום: אי פי)

סין רצתה יותר מכל להוכיח למקטרגיה שפניה לעתיד, אך דווקא פרויקטים שאפתניים כאלה מזכירים גם את הצד האפל של הקומוניזם: אלפי האנשים שפונו מבתיהם תוך ימים ספורים לטובת מבנה מרשים כזה או אחר, בעלי המלאכה המקומיים שגוייסו בעל כורחם לבנייה והפער הגדול כל כך בין שאיפות האדריכלים לפתוח את יצירותיהם לציבור הרחב לבין נטייתו של הממשל להרחיק ולאסור את תנועת ההמון. וזו תזכורת לכך שיריית הפתיחה של המשחקים היא גם תחילת המירוץ האמיתי של סין אל העולם המערבי המודרני.