וגיניסמוס: הפחד מפני חדירה - והפתרון הפשוט

"הכל בסדר אצלך. בפעם הבאה שתיכנסי איתו למיטה פשוט תשתי קצת יין והכל יסתדר", ניסה הגינקולוג להרגיע את שירה בת ה־24 בתום התבוננות שטחית על איבר מינה. תגובתו הנונשלנטית לא עזרה. להפך - היא הרגישה "לגמרי דפוקה" כלשונה. שלוש שנים אחרי שהכירה את חברה בן ה־27 הם עדיין לא קיימו יחסים מלאים. היא אמנם נהנתה מאוננות וממגע אוראלי, אבל כל ניסיונותיו לחדור אליה, כולל בהדרגה ובעדינות, כשלו ופגמו בחשק המיני שלה. "מגיל ההתבגרות אמא צוחקת עלי שאפילו טמפון אני לא מצליחה להכניס", סיפרה. אמה, שאצלה התגוררו, אף קנתה לה במתנה ויברטור. אבל שירה נותרה בתולה.

בעיה: לא מסוגלת לקיים יחסי מין (צילום: אינדקס אופן)

לשירה יש וגיניסמוס, בעיה שכיחה שממנה סובלות 10%־17% מהנשים. זהו מצב שבו חרדה מפני חדירה, והכאב שהיא עלולה לגרום כביכול, גורמת לסדרת תגובות בלתי רצוניות המונעות יחסים מלאים: נעילת ירכיים וכיווץ השרירים המקיפים את פתח הנרתיק, ולעתים רחוקות גם עוויתות בבטן והתפרצויות בכי. בניגוד למקרים של וגיניסמוס משני, שבהם האשה כבר קיימה יחסים או עברה בדיקות גינקולוגיות אך נחסמה בעקבות טראומה כלשהי, שירה אובחנה במובהק כסובלת מווגיניסמוס ראשוני: היא לא הייתה מסוגלת לקיים יחסים או לעבור בדיקה חודרנית כבר בניסיון הראשון.

למה זה קורה לשירה

לא תמיד אפשר לחשוף עד תום את הגורמים לווגיניסמוס. בחלק מהמקרים מדובר בגורמים פיזיולוגיים כמו תחושות של נוקשות ומתח בגוף, בעיות שרירים, נכות באיברים התחתונים, בעיה פיזית הגורמת לכאב בחדירה (דיספרוניה), קרום בתולים קשיח, יובש נרתיקי או גירוי ממגע עם קונדום או קוטלי זרע. אבל ברוב

המקרים מדובר בגורמים פסיכולוגיים, כמו תפיסות מוקדמות שסקס הוא כואב, מלוכלך, מסוכן, אסור או מעורר אשמה, פחד שאיבר המין צר או קטן מדי או ייקרע במהלך הסקס, דימוי גוף שלילי (ובפרט לגבי איבר המין, המעורר תחושות בושה וגועל), חוויות מוקדמות של מחנק או טיפול רפואי טראומטי באיברים חדירים (הפה או פי הטבעת), זיכרונות שליליים הקשורים בווסת, בדלקת או בפציעה באיבר המין, באגן הירכיים או בשלפוחית השתן, חשש מכניסה להריון או ממחלות מין, פגיעה פיזית או מינית או ידיעה על התרחשותה בסביבה הקרובה, התנסות מינית ראשונה כושלת או לא נעימה, בן זוג פסיבי ולא אסרטיבי ו/או כזה שסובל מחרדת ביצוע, קונפליקט לא פתור עם הפרטנר או היעדר תחושת ביטחון ביחסים, קשר בילדות עם מבוגר שהיה פתוח מדי בגישתו למין או אם פולשנית.

במקרה של שירה, שני הגורמים האחרונים היו תקפים: אמה הגרושה שיתפה אותה עוד לפני נערותה בחוויות יחסי המין שניהלה ושירה מעולם לא ידעה איך לעצור את התערבותה חסרת הגבולות בחייה שלה. הגוף היה המבצר היחיד שלה והווגיניסמוס שפיתחה בא כתגובה לא מודעת לרצונה להגן על עצמה. בחירתה לעזוב את בית אמה הייתה פריצת הדרך שלה.

• הכותב הוא פסיכולוג וסקסולוג