שביל הזהב: שיטת טיפול המגשרת בין השכל לרגש

גם אם לא היינו מעולם בטיפול נפשי, לכולנו יש מערכת יחסים מורכבת עם פרויד וממשיכי דרכו. ולא רק לנו. נראה שבשנים האחרונות דעך כוכבו של הטיפול הפסיכואנליטי והוא סופג ביקורות קשות שעניינן העלות הגבוהה שלו, משך הטיפול האינסופי ומערכת היחסים ההיררכית בין המטפל למטופל. ואם זה לא מספיק, לאחרונה אף פורסם מחקר של פרופ' יעקב רופא, ראש החוג המשולב למדעי החברה באוניברסיטת בר אילן, שממוטט את מושג המפתח בתורתו של פרויד וטוען: מבחינה אמפירית, אין דבר כזה תת־מודע.

בין אם אין דבר כזה שיש דבר כזה ובין אם לא, אין ספק שבתקופה האחרונה אנחנו מחפשים מענה אחר. אם אפשר, קצר יותר. שיטות טיפול קונבנציונליות יותר או פחות צצות כפטריות אחר הגשם ומנסות להתעלות מעל יוקר המחיה בישראל ומעל משך הזמן שלוקח לנפש האנושית לחולל שינוי. אבל עד היום אף אחת מהן (החל בדמיון מודרך וכלה בפסיכודרמה) לא באמת פיצחה את הקוד.

עד היום. כי נראה שעכשיו בכל זאת אחת הצליחה. ניסים אמון, זן מאסטר, החל להדריך קבוצות במרכז שפתח באי היווני פארוס בשיטה חדשה, טרילותרפיה שמה. שיטה שמבטיחה לחולל שינוי אמיתי בתפיסה. מבטיחה ומקיימת.

הטרילותרפיה לא פונה בהכרח לרוחניקים ולאנשי ניו-אייג'

שוחרי ויפאסנה. ניסים אמון (צילום: קארין בר) 

אמא

דיאנה אידלמן, טרילותרפיסטית, יועצת משפחתית וזוגית מוסמכת, מנחת קבוצות מוסמכת (לשעבר ממייסדות ומנהלות דיאדה), פגשה את הטרילותרפיה כשחיפשה אחר שיטת הטיפול האולטימטיבית. "לפני עשור למדתי הנחיית קבוצות במשך שלוש שנים", היא משחזרת. "נחשפתי גם לסוגים שונים של עבודה טיפולית, ובסופו של דבר החלטתי להקדיש כארבע שנים מחיי ללמידת ייעוץ משפחתי וזוגי, לפי תפיסה המתמקדת בכוחות האנשים ולא בפתולוגיות שלהם. במשך השנים הגיעו אלפי אנשים לקליניקה שלי ובכל זאת הרגשתי שחסר לי כלי מדייק וחד־משמעי שאותו אוכל להעביר לאנשים כך שלא יזדקקו לי יותר".

במהלך שיטוטיה הגיעה דיאנה לאי פארוס והשתתפה בסדנה בהנחיית אמון. "שם, על האי הקטן והקסום הזה ביוון, מצאתי את מה שחיפשתי בכל השנים: כלי טיפולי, פשוט, מובן, שימושי, שהמטופל יכול לקחת הביתה ולטפל בעצמו ללא תלות מתמשכת במטפל, כלי שיכול לשרת אותו בכל יום, בכל נושא, בכל דילמה. ומעבר ללמידה הראשונית, כלי שלא מדלג על חשיבה שלילית עם החלפתה המלאכותית בחשיבה חיובית ולא עולה גרוש. כלי חכם ויעיל לשינוי".

המטופלת ישבה על כרית סגולה על השטיח. לימינה הייתה כרית כחולה, לשמאלה כרית אדומה. ניסים הביט בה ואמר: "את בחרת לבוא לפה, ואיתך באו שני הילדים הפנימיים שלך: 'ראש', בנך היושב לימינך ומסומן על־ידי הכרית הכחולה, ו'רגש, שהיא בתך היושבת משמאלך ומסומנת על־ידי הכרית האדומה. אני מזמין אותך ואותם ל'יום הורים'".

לאחר שקיבל רשות מהאשה הוא ביקש ממנה לשבת על הכרית הכחולה ובמשך דקות ארוכות ראיין אותה בסדרה של שאלות על אופיו של "ראש", המשיך ל"רגש", חזר ל"ראש", חזר שוב ל"רגש", שאל "אותם" על מערכת היחסים ביניהם ולבסוף ביקש מהאשה לשבת שוב באמצע. האשה נדהמה מהקלות שבה הצליחה לעבור מכרית לכרית ובעצם לשחק את שני התפקידים בשלמות. היא נדהמה גם ממה שגילתה על מערכת היחסים בין הראש לרגש. במקרה המדובר, היא גילתה שה"ראש" השתלט על חייה ונתן מעט מאוד מקום ל"רגש". ניסים דיבר איתה על כך ויחד הם זיהו את המחיר הגבוה של המצב הנוכחי. היא בכתה על השנים שבהן הזניחה חלק מהותי מהווייתה וב"יום ההורים" (או מה שבפסיכולוגיה יכול להיקרא "איסוף") הוחלט על דרך פעולה חדשה. בעקבות ה"פירוק" שעברה החלה האשה לנהוג אחרת ביומיום לטובת האיזון בין הרגש לראש "השתלטן".

אידלמן הייתה שם. "התרגשתי נורא", היא מספרת. "אמרתי לניסים: 'אתה יכול לדמיין מה יקרה אם את אותה האהבה, אותה האנרגיה, אותה הכוונה הטהורה ואותה האחריות שאנשים מרעיפים על ילדיהם, הם יפנו פנימה, לתיקון מערכת היחסים עם ילדיהם הפנימיים? אתה יודע איזה פוטנציאל ריפוי נפשי אדיר יש בכלי הזה שאתה קורא לו טרילותרפיה? ניסים חייך ואמר: 'אני יודע. בגלל זה אני מלמד את זה'".

אבא

למעשה, אין פה הרבה חדש. הטרילותרפיה מבוססת על חוכמה עתיקה שמקורה בבודהיזם: בודהה פירש את המקור לסבל הפנימי שלנו בפער שבין הראש (המיינד) לרגש. האמצע הוא המקום שאליו המדיטציה מכוונת, ובחירה בו מאפשרת לנו להיות בעלי הבית של הברדק הזה שנקרא "אני".

את העבודה בכמה כיסאות/כריות או דמויות אפשר למצוא גם בגשטאלט וגם בפסיכודרמה, ובמחקרים על המוח האנושי אפשר לראות כיצד האונה הימנית מגיבה לגירויים היוצרים רגשות וכיצד האונה השמאלית מגיבה למידע ומייצרת

 מחשבות. בעבודה המרתקת של אריק ברן, שפיתח את ה־Transactional Analysis, גם רואים התייחסות למצבי האגו הפנימיים של ילד/הורה ודיבור על האיזון שב"מבוגר האינטגרטיבי", אבל הגדולה של הטרילותרפיה היא בשילוב המעשי ובהפיכת הידע התיאורטי לכלי טיפולי ונגיש. "השיטה הבודהיסטית, בדומה לרפואה הסינית, מתמקדת בחיזוקו של החלש", מסביר אמון. "במקרה של הפסיכולוגיה האנושית, החלק החלש הוא 'בעל הבית' הכלוא והנתון לשליטת הראש והרגש. אפלטון תיאר זאת כספינה שהשתלטו עליה פיראטים, כלאו את הקברניט בבטן האונייה והם אלה שמנהלים את הספינה".

בטיפול פסיכולוגי הפסיכולוג והראש מדברים על הרגש אבל לא איתו. דיבור ישיר עם הרגש זו עבודה שעושים בטיפולים רוחניים יותר, שם מאפשרים קתרזיס. וכך, יש לנו את הקונבנציונלי שמדבר עם הראש והאלטרנטיבי שמדבר עם הרגש. "אבל זו עדיין לא העבודה כולה", מסביר אמון. "חוץ משני אלה קיימת דמות שלישית. היא הדמות שנמצאת במרכז. היא ה־True Self שלנו, והיא הדמות שעלינו להעיר".

לפי בודהה, שני הפיראטים, הראש והרגש, אותם אלה שהשתלטו על הספינה שלנו, הם הקארמה שממנה עלינו להשתחרר. לתהליך ההשתחררות הזה הוא קרא "התעוררות", ומשמעו לשחרר את הקברניט ולהשיב לו את המנהיגות על הספינה. "התהליך הזה הוא גולת הכותרת של תורת הזן וכל אחד מסוגל לזה", אומר אמון ומוסיף, "זה הדבר הכי גדול שעשיתי וזה מפעל החיים שלי . זו ההצהרה שלי וזה הדבר שאני הולך להקדיש לו את חיי".

אמון, שמחלק את חייו בין מרכז המדיטציה שהקים ביוון ובין ישראל, מגיע לארץ כשכולו מטרה אחת: טיפול וריפוי בטרילותרפיה. הוא לא פונה לאנשי ניו־אייג' ולשוחרי הוויפאסנה, אלא רוצה להגיע ולטפל בשיטה בבעיות אכילה, בדיכאון ובחולים המאושפזים במוסדות לבריאות הנפש.

הכיסא האמצעי

כולנו נשלטים על־ידי הקולות האלה ביומיום ולא תמיד יש מישהו מאוזן באמצע שבוחר. בדרך כלל מי שחזק יותר הוא זה שנוהג אותנו. למשל, כשהשעון המעורר מצלצל בבוקר, לרוב הראש אומר שהגיע הזמן לקום כדי לא נאחר, ובו־זמנית הרגש רוצה לישון עוד קצת. בכל בוקר מתחולל בתוכנו מאבק כוחות קטן ולא מודע. מי מחליט? או זה שדומיננטי יותר בחיינו (הראש הפרקטי או הרגש המפונק), או במקרה של מטופל ואדם יציב, האמצע. המבוגר שיודע שיש רגעים שבהם קצת קשה אבל אין ברירה.

אותם מאבקים קטנים בין ראש לרגש מתחוללים בראשנו עשרות פעמים ביום ולרוב אנחנו לא מודעים להם. לפעמים אותם קולות מושתקים כל־כך הרבה פעמים עד שמתפתחת בתוכנו מועקה גדולה ולא מובנת. אותו דיכוי של צד שלא בא לידי ביטוי. מועקה המתפרצת בריבים, בהפניית האשמה כלפי חוץ, או במקרים קשים: בדיכאון, בבעיות אכילה או בבעיות נפשיות. רובנו לא מודעים לכך שקיימת אפשרות שלישית - האפשרות האמצעית של האדם המבוגר, המודע/ההורה או איך שלא תבחרו לקרוא לו. זה שיודע להתבונן בכל הרעש הזה שמתחולל בתוכו ולבחור ממקום חכם יותר את דרך הפעולה או התגובה באותו הרגע. היכולת ליצור ולפעול ממקום של בחירה היא המקום של הבריאות הנפשית. המקום שבו אנחנו הופכים מאדם שפועל אוטומטית כשהוא מונע מאוסף של דחפים, התניות ואמוציות, לאדם שבוחר איפה הוא רוצה להיות בכל רגע בחיים.

אידלמן, שהתאהבה בשיטה, הביאה אותה איתה לארץ ובשנתיים האחרונות היא מטפלת בשיטה בזוגות וביחידים. גם אצלה יש שלושה כיסאות (שישה כשמדובר בטיפול זוגי), ולמרות התחושה המוזרה שמשחקי הכיסאות המוזיקליים יוצרים, מתברר שההמחשה הפיזית היא זו שמפילה את האסימון לרוב המטופלים.

"הישיבה הזאת על שלושה כיסאות מאפשרת המחשה פיזית ורעיונית פשוטה ובהירה של שני הצדדים שמנהלים אותנו הרבה פעמים – לא בהכרח מרצוננו", מספרת יעל ניצן, מטופלת בשיטה. "יש בי צד שכלתני שרוצה מאוד להביע את עצמו וגם צד רגשי חזק. הסיטואציה שבה אפשר להקשיב לכל אחד מהצדדים להביע את עצמו נטו היא חוויה מזככת".

בזמן שהמטופל נותן ביטוי לקולות שבראש שלו, המטפל שקט. הוא מתפקד יותר כסוג של מראיין: זה ששואל את השאלות הנכונות ובסופו של דבר מסייע לסכם את הדברים לטובת הכיסא האמצעי. בטרילותרפיה קוראים לו "ההורה". הוא זה שמתבונן, שלומד לקחת שליטה, להקשיב ולבחור.

ברגע שהמטופל מפנים את העניין הוא יכול להפסיק לדלג פיזית בין הכיסאות בזמן הטיפול. ומה שנפלא עוד יותר, הוא יכול לקחת את הקונספט המצוין הזה ולעבוד איתו בכל רגע נתון, בלי הצורך ב"מראיין" או במטפל. "התשובות הכי טובות נמצאות אצל המטופל", מסבירה אידלמן. "לי תמיד יש קושי עם המקום שבו אנשים דורשים ממני כיועצת לתת להם פתרון. אני רוצה להרגיל אנשים למצוא את הפתרון המדויק ביותר בשבילם בעצמם".

ואכן, "השליטה נמצאת אצלך ולא אצל המטפל", מסבירה דנה שוורץ, מטופלת בשיטה. "היא נותנת כלים שאף שיטה אחרת לא נותנת. אני פשוט מתבוננת בעצמי בזמן אמיתי, דבר שמעולם לא עשיתי קודם, והופכת להיות מודעת. היכולת ללמד את עצמך בלי להיות תלויה באיש מקצוע – זו מתנה לכל החיים".

תקשורת בשש רמות

ולא רק בטיפול אישי. מתברר שהשיטה מתאימה מאוד גם לזוגות במשבר שהתקשורת, אבוי לקלישאה, היא זו שמפילה אותם. אומרים שנשים מנוגה וגברים ממאדים, אבל בכולנו יש צד שנוטל את המושכות בתקשורת עם בן הזוג - ולא משנה מאיזה כוכב הוא. היכולת להתבונן בדחפים המניעים אותנו במפגש עם בן הזוג יכולים לשנות מערכות יחסים.

לדוגמה, כשהוא מציע שתצאו לחופשה רומנטית ואת מתחילה להסביר לו שאין לכם כסף, והילדים, והעבודה... גבר אוהב ינסה להציע שוב ושוב, עד שיום אחד יישבר לו להידחות פעם אחר פעם. אבל הצורך בחופשה שקטה איתך לא ייעלם אלא יהפוך לתסכול. "בטרילותרפיה הזוגית", אומרת אידלמן, "אנחנו נותנים לבני הזוג לשתף במחשבות וברגשות ולהבדיל ביניהם. הרבה פעמים מגלים שיש הרבה הסכמה בין הראש של הגבר לראש של האשה, אבל הבעיה היא ברגש".

אותה אשה שמסרבת לצאת לחופש מבינה את הצורך של בעלה באינטימיות. אותו בעל מבין את הקושי של אשתו להיפרד משגרה, אבל שניהם צריכים לראות את התמונה הכוללת ולהיפגש באמצע. הטרילותרפיה עוזרת לשניהם לשמוע את הקולות שמניעים כל אחד מהם ולהגיע להחלטה משותפת ממקום מודע שרואה את התמונה כולה.

"פנינו לייעוץ כהורים", מספרים איתמר ורוני, הורים לילד בן שנתיים וחצי, "ומשם הגענו לטיפול זוגי. שם הכרנו את הטרילותרפיה והיא פתחה אצלנו סוגים חדשים של תקשורת. מה שמיוחד בה הוא שהיא מאפשרת לתקשר ברבדים שונים מתוך בחירה - לפעמים מראש לראש כשרוצים לדון בנושאים מעשיים יותר, לפעמים מרגש לרגש כשמעוניינים ללבן רגשות ולפעמים מהאמצע. כך אנחנו מתקשרים בעצם בשש רמות".

בשורה התחתונה השיטה פשוט עושה סדר. היא עוזרת לזהות את הבעיה ובמה צריך לטפל, ועבור זוגות היא יוצרת תקשורת בינאישית נהדרת, לא רק ככלי לצאת ממשברים אלא ככלי להבנה ולדיבור. כיום אין הרבה מטפלים בטרילותרפיה, אבל בסוף אוקטובר פותחים אידלמן ואמון קורס של שנתיים המיועד למטפלים. בינתיים ביוון, באי פארוס, ממשיך אמון להעביר סדנאות בנות חמישה ימים של היכרות עם השיטה.