הדחפורים מאיימים על הדיונה האחרונה בערבה
אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, תהפוך בקרוב הדיונה בסמר - הדיונה הגדולה האחרונה בערבה - לאזור כרייה וחציבה. מומחים מזהירים מפני פגיעה בבעלי חיים בסכנת הכחדה, ואחרים אומרים שיש חלופות טובות יותר שלא נבחנו. גורמים בענף הבנייה אומרים שבכלל אין צורך בחול באזור, אבל מנהל מקרקעי ישראל לא עוצר
בעוד מספר שבועות תהפוך דיונת החול בסמר - הדיונה הגדולה האחרונה באזור הערבה - לאזור כרייה וחציבה. המומחים קובעים כי מספר מינים של בעלי חיים בסכנת הכחדה מקומית ייפגעו, וגם הנוף והאזור יספגו נזק לא מבוטל. אך ייעודו של השטח כאזור כרייה כבר נקבע בתוכנית המתאר המחוזית, ואם לא יחול שינוי של הרגע האחרון - יבחר בקרוב מנהל מקרקעי ישראל את הקבלן לביצוע העבודות.
החול שייכרה באזור סמר מיועד לתעשיית הבנייה באזור אילת, והכל מסכימים כי עתודות החול באזור זעומות ולמעשה אין חלופה אחרת. נראה שמדובר בתוכנית שפרטיה סוכמו וסופה ידוע מראש, אך דווקא עכשיו, כמה שבועות לפני שהדחפורים עולים על השטח, עולה השאלה האם אכן מדובר בפעולה הכרחית?
בקרוב אתר כרייה וחציבה. הדיונה של סמר (צילום: רועי טלבי)
עשרות מתושבי האזור נאבקים בהחלטה, בגיבוי של המועצה המקומית, מומחים ואנשי החברה להגנת הטבע. הם טוענים כי יש חלופות אחרות לחול שלא נבחנו כלל על ידי מנהל מקרקעי ישראל, למרות התחייבות מפורשת לבחון חלופות.
תמיכה בלתי צפויה לעמדתם באה מכיוונם של גורמים בתעשיית הבנייה, שאומרים כי אין כלל צורך בחול היקר שייכרה באזור. לטענתם, מאות אלפי קוב של חול מחצבה רובץ כיום במחצבות באילת, מבלי שנעשה בו שימוש. עלותו הזולה של חול מחצבות זה הופכת אותו לאטרקטיבי יותר מחולות הדיונות של סמר.
"באילת יש חול שיספיק לעשרות שנים"
"במחצבות של אילת יש כיום כמויות של חול מחצבה היכולות להספיק לעשרות שנים", מבהיר י', קבלן בחברה השנייה בגודלה באילת לעבודות עפר. י', עם ניסיון של שנים בענף, מבהיר כי בשתי המחצבות הפועלות כיום באילת ישנן ערימות אדירות של מאות אלפי קוב חול מחצבה, שנוצר בתהליך הפקת חצץ. "עד עכשיו לא עשו כלום עם החול הזה, אבל עכשיו החלו כל מפעלי הבטון של אילת לקנות אותו, כי עלותו זולה בהרבה מכל חלופה אחרת", הוא מבהיר.
י' אומר כי החברה בה הוא עובד שקלה עד לאחרונה להגיש את מועמדותה למכרז הכרייה בסמר, אך בשל חוסר הכדאיות הכלכלית החליטה לוותר. "ההבדל בין שני מאגרי החול הוא שחול הדיונה הוא דק ועדין, וחול המחצבה גס יותר", מסביר י'. "אבל בשורה התחתונה שניהם מתאימים לצרכי תעשיית הבנייה ומפעלי הבטון".
באשר לעלות הכלכלית, י' מעריך כי עלות כריית החול בסמר בתוספת עלות שינועו לאילת, תעלה למפעלי הבטון כמעט פי שתיים מרכישת חול המחצבה האילתי. "זה פשוט לא משתלם. אינני מבין מדוע כורים שם", הוא מסכם.
מומחה: יש חלופות לכרייה בדיונה
אך פרט לשיקול הכלכלי, השאלה שנותרה באוויר היא האם יש חלופה לכריית החול בסמר? "אחת החלופות היא לכרות לעומק בשטחים הסמוכים", מסביר בשיחה עם ynet ד"ר חנן גינת, גיאולוג המכיר היטב את האזור. הוא מתכוון לשתי חלקות סמוכות באזור סמר, שבהן בוצעה כרייה חלקית בעבר בעומק של מטר או שניים, וכעת נסגרו לשימוש. "במקום לפגוע באזור החדש ניתן להערכתי לכרות שם בעומק של כמה עשרות מטרים", אומר גינת.
גם גיא איילון, מנהל מחוז אילת ברשות הטבע והגנים, ממליץ על כרייה לעומק בחלקות הישנות. הוא מבהיר כי חלופה זו עשויה לספק חול לכמה עשרות שנים, אך מוסיף כי יש לבחון היטב את היבטיה הכלכליים והטכניים. ברשות הטבע והגנים וגם בקרב התושבים המקומיים, מזכירים שוב ושוב את הבטחת מנהל מקרקעי ישראל לבחון את חלופת הכרייה לעומק - הבטחה שלא קויימה לדבריהם.
ברשות הטבע והגנים מעריכים שבדיקת היתכנות שכזו לא צריכה להימשך יותר ממספר שבועות ועלותה אינה גבוהה, ולכן אין סיבה שלא לבצעה. "חשוב לי להבהיר כי כי צרכי תעשיית הבנייה מובנים לנו, ושהתנגדותינו איננה לפעולת הכרייה עצמה", מבהיר איילון. "הבעיה היא רק תהליך בחינת החלופות - שלדעתנו לא הושלם".
חלופת הכרייה לעומק נראית כרלוונטית ביותר. מנגד עומדת אופציה של הבאת חול מירדן, שם קיימים מאגרי חול מרובים, או כריית החול באזור דימונה (מישור רותם - י.ע-ד) ושינועו לאילת. שתי חלופות אלה אינן עומדות במבחן הכדאית הכלכלית מסיבות שונות.
התושבים: שעון החול הולך ואוזל
אך בעוד שהמומחים והכלכלנים מדברים על החלופות, התושבים חשים ששעון החול הולך ואוזל. אחד מהם הוא רועי טלבי, אקולוג תושב קיבוץ סמר, המרכז את מחלקת הסביבה במכון ערבה ללימודי הסביבה.
טלבי, שמשלים בימים אלה את עבודת המאסטר שלו על בתי הגידול בערבה, מזהיר שכריית חול בסמר תפגע בעשרות מינים שנמצאים בסכנת הכחדה. בשבוע האחרון הצליחו טלבי וחבריו לגייס למעלה מ-10,000 חתימות על עצומתם כנגד הכרייה, אך הוא לא נח עדיין.
"ישנם מינים רבים של בעלי חיים שלא פוסעים צעד אחד מחוץ לדיונה, והכרייה תפגע בהם מאוד", מסביר טלבי. בין השאר מציין טלבי את האלימון, ציפור נדירה לאזור, ירבוע גדול, עכן גדול (נחש ארסי), הישימונית והגרביל הדרומי - כולם בעלי חיים המוגדרים כיום בסכנת הכחדה קריטית. "זוהי הדיונה הגדולה האחרונה בערבה", אומר טלבי, "לצערי, פעולות הכרייה שיבוצעו בה ייפגעו בוודאות גם בבתי הגידול וגם בנוף הייחודי".
ממנהל מקרקעי ישראל נמסר בתגובה: "משק הבנייה והסלילה באיזור אילת-אילות והערבה הדרומית פועל מזה זמן ללא אספקת חול מאתר מאושר ומוסדר, וכתוצאה מכך גברה מכת גניבות החול מאתרים שונים באזור - תופעה שגורמת מפגע סביבתי, נופי ועבריינות כלכלית.
במנהל אומרים כי האתר הקרוב ביותר של חול "חוקי" נמצא במישור-רותם, "דבר המייקר מאד את עלות החול לצרכנים בשל הצורך לשנע אותו ממרחק... ומוסיף ל'אטרקטיביות' של חיפוש אחר 'פתרונות מקומיים'".
במנהל אמרו כי התוכניות לכריית חול בחלקות הישנות אינן מאפשרות כרייה מתחת ל"רצפת" הדיונה", ובדיקות של איכות החול ב"רצפת" הדיונה טרם בוצעו. הם מעריכים כי החומר אינו איכותי כמו החול העדין שמעל "הרצפה". ועם זאת אומרים במנהל כי יבחנו אם ניתן לערבב בין החומר האיכותי לבין החומר הפחות איכותי שמתחת לדיונה.
בשולי הדברים אמרו במנהל כי עיקר ההתנגדויות לתוכנית החול באה מצידם של החקלאים בישובים הסמוכים, שביקשו לנצל את החול עבור בתי-גידול וחממות, כך שעיקר הויכוח הוא ויכוח פנים-איזורי בין צרכי הפיתוח החקלאי לבין הדרישות לשימור הנוף הטבעי.
לפנייה לכתב/ת 
