היום בו הפכתי נכות לאיכות

עד לפני עשור בערך, הייתי, בחור מפוחד, חסר ביטחון, תלותי, עצוב, חסר זהות, בעל כעס רב כלפי האל שלמעלה ובעיקר קורבן לרשלנות רפואית בעת לידתי, רשלנות ש"טוטאה" ממסדרונות חדר היולדות וגרמה לי לנכות חמורה הקרויה בשפה המקצועית "Cerebral Palsy" (שיתוק מוחין ברמה של 100%).

לגלוג הילדים בגן ובבית הספר היסודי, האצבע המושטת, הכינויים ש"הדביקו" לי, כל אלה יצרו חסכים ושאר השלכות שליליות שגרמו ל"נכות פסיכולוגית" שעם הזמן הפכה חלק מעולמי. חוסר יכולתי להשתתף במשחקי ההפסקות כגון : כדורגל, כדורסל, תופסת, מחבואים ושאר משחקי ילדות, רק העצימו את תחושות העצב והבדידות שאפיינו את ימיי באותם זמנים.

מאוחר יותר, בשעה שלרוב חבריי כבר יש בנות זוג, מצאתי את עצמי מתוסכל בעיקר לנוכח העובדה שתחושות לגיטימיות שחווה נער מתבגר כמו: רגש,חיבוק, נשיקה, יחסי מין, "ימי אהבה בצמח" ודברים טריוויאליים אחרים – טרם הפכו לחלק מנחלתי, בעקבות הנכות הפיסית המאיימת. לצה"ל היה נורא קל "לנפנף" אותי עם תעודת הפטור מאחר ובאותה תקופה, המודעות לגיוס אנשים בעלי מגבלה היתה בשפל, וכך בעצם הפכתי קורבן לפחדים, לרחמים העצמיים ולתפיסת עולם צרה שכלאה אותי כאסיר בבית הכלא שיצרתי לעצמי.

אייל סבג בתאילנד 

בגיל 24, עברתי מהפך בחיי. מאדם תלותי, מפוחד, חסר ביטחון, תלוש כעלה, מלא בכעסים כלפי האל שלמעלה, ובעיקר קורבן – הבנתי שאף אחד לא יעזור לי מלבדי, ושרק אני יכול לנווט את ספינת חיי לחוף המבטחים בו ארצה להיות. ספר שקראתי, הוביל אותי לאמץ מודעות עצמית ומשמעת מחשבתית גבוהה, משמעת שלימדה אותי לחשוב אחרת, להאמין אחרת, להתבטא אחרת, לחייך אחרת, ולנהל את חיי אחרת.

דרך החיים הזו הובילה אותי למסע הראשון שלי לבד ברחבי העולם, שם, הבנתי שנכות

היא מושג המצוי בראש ובראשונה בתוך ראשי. לאחר מספר שבועות בדרום אפריקה ועם שובי לארץ – חיי שונו מקצה לקצה. מאז ובמשך אחת עשרה השנים האחרונות, קצרתי הצלחות שלא האמנתי שאגיע אליהן, הצלחות בתחום הקריירה, החברה, המשפחה, הזוגיות, ועוד ים של הישגים חסרי תקדים, אותם השגתי בזכות לקיחת האחריות על מחשבותיי.

לפני ארבעה חודשים, לאחר חזרתי מטיול נוסף במזרח, עזבתי את אילת - העיר שגידלה וחישלה אותי בעשור האחרון, ויתרתי על משרה טובה, משכורת מצוינת, פנסיה מובטחת, דירת גן שבניתי בשתי ידיי, ועוד שאר דברים נפלאים ויציבים,  לטובת מעבר לשרון, שם אני מגשים ומרחיב בימים אלו, את מפעל חיי.

בעבר, אפשרתי לחיים לחיות אותי במקום שאהיה זה אני שאחיה אותם. היום, לאחר המון סדנאות מול גופים ציבוריים גדולים (ביניהם גם חיל האוויר) בהן הנחלתי את סיפורי האישי ושיניתי את זווית הראיה של רבים וטובים - אני פותח את לבי בפני כל קהל הקשוב לו, ובליין סדנאות מיוחד, מנסה לשנות במידה לא מבוטלת את פניה של החברה המשוסעת בה אנו חיים. אחת ממטרותיי היא להפוך אושר והצלחה להרגל ולא ליעד.

לצערי, בישראל של 2008, עדיין נתקלים נכים רבים, באפליית העסקה מצד מעסיקים שחוששים להעסיקם בשל מגבלתם. פריצת דרכי המקצועית נוצרה בזכות ההזדמנות שהעניקו לי מעסיקיי הראשונים, הזדמנות להבליט את כישוריי המקצועיים, כישורים שהובילו אותי להישאר נאמן למקום עבודתי במשך שנים ארוכות. המפגשים הרבים שיש לי עם מעסיקים במסגרת שליחותי, הם הזדמנות עבורי לייצג מגזר שלם ולהמחיש את העובדה שאולי אנו "שונים", אבל שווים לגמרי בכל הקשור בתרומתנו לחברה בכלל, ולמקום עבודתם בפרט.

הכותב, אייל סבג , מעביר הרצאות, הדרכות, וסדנאות בתחום המודעות האישית, הדמיון המודרך והחשיבה החיובית.

גולשים המעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם, מוזמנים לשלוח לדוא"ל hevra@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.

לקריאות נוספות לסדר:

בין גיאורגיה לאתיופיה

"המעון שלנו סגור"

"למה הנטל נופל רק על הילדים שלנו?"

"נשים קטנות"

"מי מפקח על המפקחים?"