די לאפליה: השמנים בישראל נאבקים נגד הסטיגמות
במסעדות מגישים להם אוטומטית משקאות דיאט, הצבא לא רוצה לגייס אותם, ובמקומות העבודה מעדיפים את הרזים. במשך שנים אנשים שמנים בלעו בשקט את העלבונות. עכשיו הם יוצאים למאבק נגד האפליה
בן זאב, ששקלה באותה תקופה בדיוק כמו בהריונה הראשון, ביקשה לערוך חיפוש במרפאה, אך הרצועה האבודה לא נמצאה. "הן הפנו אותי למרפאת האחיות הרגילה, וגם שם לא הייתה מנג'טה גדולה מספיק. שם הפנו אותי האחיות למיון בבית החולים, כדי לבצע בדיקת לחץ דם. לבסוף נאלצתי ללכת לקנות מנג'טה אצל הספק, שעלתה לי 300 שקל. לא הייתה לי ברירה, מכיוון שהייתי חייבת לדעת מה לחץ הדם שלי."
בהמשך התברר שלא רק המנג'טה הייתה קטנה ממידותיה של בן זאב. "בבית החולים, בשתי הלידות שלי, הרצועות של המוניטור לא היו מספיק גדולות, ואני נאלצתי להחזיק את המוניטור עם היד בכל זמן הבדיקה, שיכולה לקחת גם יותר משעה. גם המשקל במרפאות השונות לא יכול לבדוק מעל 180 ק"ג, ולכן בשני ההריונות אף אחד לא ידע כמה עליתי במשקל, וידוע שעלייה מהירה במשקל יכולה להעיד על רעלת הריון. אצלי, כנראה, זה לא היה מספיק חשוב."
עופר איתן ואודליה מזרחי. לאסור אפליה על רקע משקל (צילום: רמי זרנגר)
אנשים בעלי עודף משקל כמו בן זאב חשים שהם מקופחים לא רק על ידי המערכת הרפואית, אלא בכל תחומי החיים: במקומות העבודה, בחנויות בגדים, בצבא, בבתי הספר ובתקשורת. כעת הם החליטו להילחם בתופעה. עצומה חדשה שיזם פורום "שמנות ויפות," הפועל באתר תפוז ומנוהל על ידי עופר איתן, השוקל 117" קילוגרם של גאווה," קוראת לשינוי החוקים נגד אפליה בישראל, כך שיחולו גם במקרי פגיעה בבעלי משקל עודף. "אנו מבקשים שתיאסר בחוק אפליה על רקע משקל גוף, בדיוק כשם שנאסרת אפליה על רקע מין, גיל, גזע, דת ועוד," הם כותבים.
"אנחנו רוצים שמעבר לשינוי החברתי יהיה גם שינוי חקיקתי," מסביר איתן, שמקווה להגיע ל5,000- חתימות על העצומה. "אנחנו קוראים לכך שהשינוי ייעשה במגוון רב של חוקים, אך קודם כל בחוק השוויון בקבלה לעבודה ובחוק למתן שירותים, שני מקומות שבהם האפליה כנגד שמנים היא בין הפוגעות והרחבות ביותר."
בארצות-הברית פועל כבר עשרות שנים ארגון ,Naafa "האגודה הלאומית לקידום קבלת שמנים," שהצליח להעביר חוקים נגד אפליית שמנים בכמה מדינות. אחת ההצלחות של הארגון נרשמה לפני כמה שנים בסןפרנסיסקו. אחד ממכוני הכושר בעיר פירסם מודעה שבה נכתב "כשהחייזרים יגיעו לכדור הארץ הם יאכלו קודם כל את השמנים." חברי הארגון הגיבו בהפגנות סוערות, שהובילו להסרת המודעה.
מצוקה נפשית
ש,' בת 23 שוקלת מעל 120 ק"ג. כשהייתה בת 16 וחצי התייצבה בלשכת הגיוס לצו הראשון, תחילתה של תקופה שאותה היא מגדירה כיום כ"משפילה." ש' הגיעה אל הרופא הצבאי ועלתה על המשקל. הרופא הודיע לה שמשקלה אינו מאפשר את גיוסה ושעליה לרדת במשקל ולחזור להיבדק בעוד כחצי שנה. "הבנתי שלא רוצים לגייס אותי," היא נזכרת. "במשך שנתיים וחצי הייתי מגיעה בכל פעם ללשכת הגיוס, עולה על המשקל ומקבלת אותה התגובה – לחזור בעוד חצי שנה. מה שלא ניסיתי לעשות או לדבר – אף אחד לא הקשיב לי. פשוט אמרו לי שאו שאני ארד במשקל או שכשאגיע לגיל 21 יודיעו לי סופית שלא יגייסו אותי."
למרות העלבון, ש' עדיין רצתה לשרת את המדינה ופנתה לאגודות לשירות לאומי, אך נענתה בשלילה מאחר שלא היה בידיה פטור מהצבא. "במשך שנתיים וחצי הייתי פשוט תקועה. הייתי אחרי התיכון, כולם התגייסו לצבא או לשירות לאומי, ואני רציתי להיות כמו כולם, לא רציתי להשתמט. בסופו של דבר עשיתי את הדבר האחרון שרציתי, והוצאתי פטור מסיבה אחרת בגיל .19 אחרי שהוצאתי פטור ישר התנדבתי לשירות לאומי של שנתיים."
הזמן שחלף לא הקהה את התחושות הקשות".זה לא היה פייר," אומרת ש.' "נתחיל בזה שכל מה שקרה נורא הקשה עליי מבחינה נפשית. הרגשתי כל הזמן שאני תקועה. אם הצבא חושב שלא צריך לגייס אותי, אז שלא יעשה זאת. למה צריך לחכות עד גיל ?21 ולמה ההשפלה הזו של לבוא ולהישקל כל חצי שנה"?
למרות תופעת ההשתמטות ההולכת ומתרחבת, בעיני איתן הצבא נחשב עדיין לסמל סטטוס ולגורם מאחד בחברה הישראלית. "במצב של היום שמנים לא יכולים לשרת בצבא בשום תפקיד שהוא, גם לא בתור פקידים," הוא מוחה. "האפליה הזו, בכך שלא ניתן להתגייס, גורמת לצעירים שמנים להישאר מחוץ למעגל החברתי, והיא חייבת להשתנות. אין שום סיבה להפלות שמנים ולא לגייס שמנים. אם החשש הוא מפני מחלות, כמו שלעתים אני שומע, אז זה די ברור שהן לא מתרחשות בגיל 18 אלא רק בשלבים יותר מאוחרים בחיים."
אלא שסיפור הקיפוח המרגיז של ש' לא נחתם בסיום השירות הלאומי. "ראיתי מודעה באינטרנט שמחפשים עובדים למלון באילת ופניתי למספר הטלפון שהיה רשום שם," היא מספרת".התקשרתי והעבודה נשמעה לי נורא נחמדה. האישה שאיתה דיברתי ביקשה שבנוסף לקורות החיים שלי אשלח לה גם תמונה. כשהיא קיבלה את התמונה היא פשוט שלחה לי מייל שבו היא כתבה שהם מחפשים רק עובדות אנורקסיות, זו הייתה ההגדרה שלה, ושהיא מאוד מצטערת."
סיפורי אפליה במקומות עבודה מופיעים כמעט בכל שבוע בפורום "יפות ושמנות." "רק לפני מספר שבועות סיפרה מישהי מהפורום שהיא עברה את כל השלבים המקדימים בקבלה לעבודה והיה חסר לה רק הראיון הסופי," אומר איתן. "היא תיארה איך באמצע הראיון היא נשאלה על ידי המראיין אם היא חושבת שעודף המשקל שלה יפריע לה בעבודה. גם כשהיא ענתה לו בשלילה הוא לא ויתר ושאל אם היא חושבת שהיא מספיק ייצוגית לחברה. כשהיא ענתה לו תשובה חיובית, הוא פשוט אמר לה שהיא אמנם הכי מתאימה מכל מי שהגיע, אבל הוא לא מקבל אותה ושתחזור אליו אחרי שהיא מורידה עשרה ק"ג.
"גם אני וגם שאר המשתתפים בפורום חיזקנו אותה ואמרנו לה שאסור לה לוותר. כולם ישר ציטטו לה חוקים ושלחו לה מספרי טלפון של עורכי דין. היא קיבלה את העצה ופנתה למי שממונה על אותו מנהל בחברה. הסוף היה טוב מבחינתה, כי כבר באותו השבוע היא התחילה לעבוד, ומי שריאיין אותה הועבר מתפקידו."
פרופ' פרנסס רדאי, מומחית לדיני עבודה ומגדר מבית הספר למשפטים במסלול האקדמי של המכללה למינהל, מקשרת בין אפליה על בסיס השמנה לבין אפליית נשים. "אפליה על בסיס מראה ושומן איננה אסורה על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה באופן מפורש," היא אומרת. "קיימת תמיכה מחקרית לדעה שאפליה על פי מראה היא אפליה נגד נשים, כי על פי רוב דרישה זו מופנית לנשים ולא לגברים. גם הדרישה ליופי ממועמד מבוגר יכולה להיחשב כאפליה. בית המשפט העליון פסק שדרישת יופי שפוסלת אנשים מבוגרים לתפקיד מסוים, כגון דיילי אוויר, היא פסולה. החלטה זו מסמנת את הדרך לפסילת אפליה בגין מראה כחלק מהאפליות הפסולות בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. עם זאת, הסוגיה איננה מטופלת כולה והאפליה בגין השמנה, שאיננה נבלעת בתוך גיל או מראה, איננה מכוסה בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לכן, לדעתי, מבורכת היוזמה לתקן את החוק."
מחקרים שנערכו לאחרונה בעולם מוכיחים את הדעה הקדומה השלילית של מעסיקים על שמנים. סקר בריטי מקיף, שנערך בקרב 300 מנהלים, בחן את היחס והעמדות של מעסיקים ומנהלים כלפי עובדים הסובלים מעודף משקל קיצוני. 70 אחוז מהם אמרו שהם מאמינים שלבעלי עודף משקל חסרה משמעת ושליטה עצמית. 67 אחוז טענו שלבעלי משקל יתר אין אנרגיה ומוטיבציה לעבודה.
אין בגדים לשמנות
לאישה בעלת עודף משקל בישראל סיבוב שופינג אינו חוויה מהנה כלל וכלל. אודליה מזרחי (31) ממושב שתולים שבדרום, המגדירה עצמה כ"אישה גדולה," נכנסה לאחרונה לאחת מחנויות ml (שפעם, להזכירכם, הייתה "מתאים לי(" וביקשה למדוד את הבגדים שמצאו חן בעיניה. "ביקשתי מהמוכרת את המידה שלי,
והיא אמרה לי שאני צריכה לבוא איתה למחסן, כי המידות הגדולות ממש נמצאות שם," היא מתארת. "היא פשוט אמרה שהנהלת הרשת החליטה להעביר את המידות הגדולות למחסנים בגלל שלא היה להן מקום."
מזרחי סירבה ללכת עם המוכרת למחסן, וכעבור ימים אחדים נכנסה לחנות נוספת של הרשת – ונתקלה באותה התגובה. "זה היה ממש פוגע," היא אומרת. "זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת במוכרות שמתייחסות אליי לא יפה בגלל המשקל שלי, גם בחנויות למידות גדולות. היו עשרות פעמים שבהן נכנסתי לחנויות והמוכרות אמרו לי ש'אין פה בגדים לשמנות."'
ש' נמנעת מלהיכנס לחנויות בגדים, מחשש שהמוכרות יאמרו משהו שיפגע בה. "לחנויות בגדים במידות רגילות אני לא נכנסת רק מהפחד. כל החיים שלי נתקלתי בתגובות פוגעות מהמוכרות. או שהן היו עושות פרצופים, או שהן פשוט היו אומרות שאין להן בגדים בשבילי. בגלל זה אני פשוט לא נכנסת לחנויות בגדים, גם כשאני הולכת לקנות בגדים עם חברות רזות. גדלתי עם התחושה שחנויות בגדים רגילות הן לא מקום בשבילי."
איתן טוען שגם כאן ניתן לשנות את המצב. "בארגנטינה חוקקו חוק על פיו כל חנות צריכה להחזיק מידות מ26- עד 48 לפחות. הרעיון הוא שצריך להציע ללקוחות מגוון, לא משנה מה המידה שלהן. בצורה הזו אנחנו לא יוצרים עולם ביגוד נפרד לנשים שמנות ורזות – כולן יכולות ללבוש את אותם הבגדים."
ד"ר אביגיל מור, פסיכולוגית קלינית וראש התוכנית ללימודי נשים ומגדר במכללה האקדמית תל-חי, בדקה באמצעות המראה את הגורמים החברתיים למגיפת הפרעות האכילה, למרות העלייה בכוחן החברתי של הנשים. במחקר, בהשתתפות 350 גברים ונשים מגיל ,20 הוצגו לנבדקים תמונות של שתי נשים יפות – האחת מלאה (אך לא שמנה,( והשנייה רזה, שתיהן מסבירות פנים ולבושות לפי צו האופנה. ממצאי המחקר הראו כי הנשים המלאות נתפסו ככוחניות ומאיימות על ידי 81 אחוז מהגברים: 72 אחוז מהם ציינו שהאישה המלאה נראית להם תוקפנית ו61- אחוז תפסו אותה כמאיימת. כל הגברים ראו בדמות המלאה אישה עצמאית ו89- אחוזים מהם סברו שהיא אסרטיבית.
תאכלו חסה
לא רק הגברים בסקרים, גם המלצרים במסעדות מביטים באישה המלאה בעין עקומה. "זה כל כך ברור לאנשים שאדם שמן צריך לעשות דיאטה, עד שבמסעדות תמיד הסלט מגיע אליי," זועמת מזרחי. "אני ממש לא אוהבת ירקות, אבל כשאני הולכת עם חברות רזות למסעדה, לא משנה מי תזמין סלט – המלצר תמיד יגיש אותו לי, כי זה ברור שאני בדיאטה. הגיע הזמן שאנשים ייצאו לנו מהצלחת ויעזבו אותנו בשקט. אני יודעת שאנשים הם סקרנים וחטטנים, אבל כדאי שיבינו שזה פוגע."
אבל לא כולם, מתברר, מסכימים עם המסר. שולה זק, למשל, שקלה עד לפני כמה שנים 133 ק"ג והשילה 70 ק"ג לאחר ניתוח לקיצור קיבה. היא הקימה את עמותת "משקל בריא" שגישתה קוטבית לזו של פורום "שמנות ויפות," וגורסת שצריך להתייחס לשמנים כאל אנשים חולים. "אני נלחמת כדי שיכירו בכך שהשמנת יתר היא מחלה וכדי שיתייחסו אל השמנים כאל אנשים חולים ולא כאל חריגים," היא מסבירה. "אני קוראת לאנשים עם השמנת יתר חולנית להסתכל במראה ולהודות שהם חולים. ברגע שאתה מבין שאתה חולה ושלמחלה שלך יש דרך טיפול, אז ההתייחסות שלך היא אחרת."
זק פוסלת את משנת הפורום, החוגג את מראה האקסטרה-לארג.' "הפורום הזה הוא בדיוק הבריחה. זו הסיבה שלדעתי צריך להעלות את המודעות בקרב אנשים שהשמנת יתר זו מחלה. אין דבר כזה אדם שמן בריא. היום הוא יכול להיות בריא ומחר לא."
יכול להיות שההכרה בהשמנה כמחלה דווקא תגביר את האפליה נגד שמנים?
"ממש לא. אדם שמן צריך להיות מודע לעצמו. הגיע הזמן שאנשים שמנים ייקחו את עצמם בידיים."
מה יש להם לומר להגנתם
קופת חולים מכבי: "אנו מתנצלים אם גברת טלי בן זאב חשה שלא זכתה ליחס מיטבי. לא קיבלנו ממנה תלונה כלשהי, ובקרוב ניצור עימה קשר על מנת להבין האם יכולנו להעניק לה טיפול טוב יותר. הצוות במכבי מעניק שירות חם ככל הניתן לכל מטופל, וכך נעשה גם כאן מתוך דאגה לאם ולעובר שברחמה. לאור המשקל החריג שלה הציע לה הרופא לקבל ייעוץ דיאטני מקיף ובמקביל לבצע חלק מן הבדיקות הכרוכות במעקב הריון בבית חולים בו ישנו מכשור מתאים למדידה וטיפול במבוטחות שמשקלן עולה על 180 ק"ג."
דובר צה"ל: "צה"ל מגייס לשירות צבאי חיילים הלוקים בהשמנת יתר. ב2005- אף הועלה הסף לפטור משירות צבאי עקב עודף משקל, ופטור רפואי ניתן רק לבעלי עודף משקל בדרגת חומרה גבוהה מאוד. למועמדים לשירות ביטחון הלוקים בהשמנת יתר בדרגות קלות יותר מותאם פרופיל בתחום הכשירות 45) ומעלה.( במקרה של מועמד שמשקלו מעל הסף שנקבע לאי-כשירות מותאם פרופיל פוסל שירות זמני (פרופיל (24 לתקופה של עד שנה, ולאחריה מתבצעת שקילה חוזרת. המשמעות היא שמועמד הנבדק בצו ראשון במועד, יגיע למדידת המשקל השנייה לפני סיום כיתה י"ב, כך שאם יימצא כשיר יוכל להתגייס ללא עיכוב. בתקופת אי-הכשירות הזמנית אפשר להתחיל בתהליך התנדבות לשירות. זימון המלש"ב לשקילות עתיות עד גיל 21 אינו חלק מהמדיניות."
ליאת מלול, מנהלת השיווק של רשת האופנה :ml "בעצם המעבר והשינוי מהשם 'מתאים לי' לml- החברה החלה למכור מגוון מידות, החל ממידה 40 ועד המידה .52 סידור המדף ומגוון המידות המוצגות בתוך החנות הינו באופן ישיר לדרישה, לביקוש ולכמויות בפריטים הנמכרים. החברה מייצרת הכנסות של 65 אחוזים ממידות ,46-42 ולכן אלו המידות שאנו תולים לתצוגה. מדיניות זו אינה שונה ממדיניות כלל חברות האופנה בעולם. בכל אופן, הגישה של המוכרת, לקחת את הלקוחה למחסן, נוגדת את הנחיות החברה, אינה מקובלת, ועל כך אנו מתנצלים."
לפנייה לכתב/ת 
