"נמכרה ונרצחה הרחק ממולדתה"
"סחר בבני אדם משמעו גיוס, הובלה, החזקה או קבלה של בני אדם, באמצעות איום או שימוש בכוח או באמצעים אחרים של כפייה, חטיפה, רמייה, שימוש לרעה בכוח או ניצול לרעה של עמדת חולשה, קבלה או מתן תשלום או טובות הנאה כדי להשיג את הסכמת אדם לשליטה של אדם אחר לשם ניצולו". מי-טל נדלר קוראת להצטרף לתהלוכת מחאה וזכרון לקורבנות הסחר בנשים שתתקיים היום בת"א
בשנת 2001 פרסם אמנסטי אינטרנשיונל דו"ח שהציב את מדינת ישראל כמדינה עבריינית המתעלמת מתופעת הסחר בנשים ואינה עושה דבר למיגור התופעה. שנה לפני כן, בט' באב 2000, הוצתו שלושה בתי בושת בדרום תל אביב וארבע נשים שהיו כלואות בבית בושת ברח' גולומב הוצתו למוות. חמש שנים עברו עד לטקס גילוי המצבה, עליה נחרט: "נמכרה ונרצחה הרחק ממולדתה וחלומותיה זועקים אלינו – ארץ אל תכסי דמה".
אך הארץ עודה מכסה דמן, מכסה היטב, אם לא על ידי אדישותו של הציבור הישראלי שהורגל לחדשות 'מסוג זה', אז על ידי מערכת המשפט בישראל, שאינה מחמירה בעונשי סרסורים וסוחרי נשים ונותנת בכך היתר לאלימות כלפי נשים ולהפיכתן אובייקט לצרכי זנות.
כאילו שבהתעלמות זו אין מדובר בנורמליזציה של עבדות מודרנית, בנשים שנחטפות, מועברות ממדינה למדינה, נסחרות כמטבע עובר, כגוף ריק, חסרות שם, בעודן נתונות לאלימות, עינויים, אונס ומוות.
בשנת 2006, לאחר שבמשך עשרות שנים התעלמה מדינת ישראל מההיקף ההולך וגובר של סחר בנשים, ולאחר שלא עשתה דבר בכדי למנוע הברחת נשים לנתב"ג והברחת נשים במעבר דרך גבול מצרים, ואחרי שלא אכפה מערכת המשפט באופן משמעותי את קיומם המשגשג של בתי בושת המחזיקים בכוח נשים למטרות מין, ואפילו לאחר שהתרגלנו, ממש התרגלנו (והרי זו המשמעות של נורמליזציה!) לקרוא בעיתונות על נשים שהוכו, סוממו, נדקרו, הוצתו, תמיד בשמות בדויים, תמיד בלי שם או פנים, החלו סוף סוף לחוקק חוקים במדינת ישראל למניעת סחר בבני אדם.
ואולם, גם עם חקיקת חוקים הטוענים לעונש מקסימלי של 16 שנות מאסר לעברייני סחר בנשים, בפועל עומד כיום רף הענישה הממוצע על לא יותר מ- 5 שנות מאסר בלבד.
"שיבת ציון", מתוך תערוכה בנושא סחר בנשים. צילום: שולה קשת
מה הפירוש בעצם של "סחר בבני אדם"? כלומר – כשמערכת המשפט במדינת ישראל מחליטה לגזור 5 שנות מאסר עבור מי שנמצא אשם בסחר בנשים, או חמור מכך, כשהפרקליטות מגיעה להסדר טיעון הכולל עונש מופחת עבור מי שנמצא אשם בסחר בנשים – מה פירוש הדבר? ומה זה אומר עלינו ועל המרחב שבו אנו חיים?
"סחר בבני אדם משמעו גיוס, הובלה, החזקה או קבלה של בני אדם, באמצעות איום או שימוש בכוח או באמצעים אחרים של כפייה, חטיפה, רמייה, שימוש לרעה בכוח או ניצול לרעה של עמדת חולשה, קבלה או מתן תשלום או טובות הנאה כדי להשיג את הסכמת אדם לשליטה של אדם אחר לשם ניצולו. ניצול, כהגדרת מינימום, יכלול ניצול של העיסוק בזנות בידי אחרים או צורות אחרות של ניצול מיני, עבודת כפייה או מתן שירותים בכפייה, עבדות או פרקטיקות אחרות דומות לעבדות, שיעבוד או הסרת איברים." (מתוך הפרוטוקול של האו"ם משנת 2000)
אז בפשטות, זה אומר בעצם שסחר בנשים, גיוסן, חטיפתן, החזקתן בשבי באמצעות הפעלת כוח או באיומים, הפיכתן לאובייקט, מחיקתן, נשים=זנות=עברייניות בעצמן, הוא דבר הגיוני במחוזותינו, ולפיכך קורבנות סחר בנשים (כלומר: נשים כקורבנות) פירושו לא יותר מתוצאת לוואי המתקבלת מההיתר שקבעה מערכת המשפט בישראל מלכתחילה, כלומר: פחות ופחות שנות מאסר לעברייני סחר בנשים.
השבוע מלאו שמונה שנים לרצח המחריד של ארבע הנשים בבתי הבושת שהוצתו בתל אביב. תנועת 'אחותי' בשיתוף עם 'מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית', 'עצו"ם- המטה למאבק בסחר בנשים', ו'נשים לגופן', מזמינות אתכן/ם להצטרף לתהלוכת זיכרון לקורבנות סחר בנשים.
בתהלוכה נצא בקריאה למשטרה לנקוט ביד קשה כלפי סוחרים וסרסורי נשים. נדרוש בתוקף מבתי המשפט לאכוף את החוק, להחמיר בעונשים, למצות את הדין ולחדול לאלתר מהמדיניות הסלחנית כלפי עבריינים אלו. בסיום התהלוכה נקיים מחאה זועמת מול מכון זנות ברחוב פין שבתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, מקום שהפך בשנים האחרונות לשם נרדף לסרסרות ולכפיית נשים נגד רצונן. מול המכון נפגין כולנו כנגד הסרסורים ולמען סולידריות עם הנשים.
- התהלוכה תצא היום (ג'), ה- 19 באוגוסט, בשעה 17:00, מבית תנועת 'אחותי', רחוב מטלון 70, תל אביב.
הכותבת מי-טל נדלר היא דוברת תנועת 'אחותי' למען נשים בישראל.
גולשים המעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם, מוזמנים לשלוח לדוא"ל hevra@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
לקריאות נוספות לסדר:
"על הידוק הקשר בין הממשלה והמגזר השלישי"
"למה הנטל נופל רק על הילדים שלנו?"
לפנייה לכתב/ת 
