חידוש: הכבישים יפיקו אנרגיה סולארית

יש אנרגיה חלופית נקייה מזיהום ממש מתחת לרגליים שלנו: כל מי שהלך פעם יחף על הכביש בקיץ יודע שהאספלט אוגר חום מצויין. צוות חוקרים מהמכון הפוליטכני של וורצ'סטר (WPI) במסצ'וסטס מצאו דרך לנצל את החום הזה כמקור אנרגיה חלופי.

החוקרים המציאו שיטה לצבירת חום שתהפוך את הכבישים והחניונים למקורות זולים של אנרגיה ומים חמים. הם הניחו צינורות נחושת מתחת לשכבת האספלט בכביש. כשמזרימים לתוך הצינורות מים - הם מתחממים. את המים החמים ניתן לנצל בצורה ישירה, כדי לחמם מבנים או לשימוש תעשייתי, ואפשר גם להעביר אותם למחולל אלקטרו-תרמי, שהופך את החום לחשמל.

הניסויים במעבדה ובמודל גילו שהמיקום הטוב ביותר לצינורות הוא מספר סנטימטרים מתחת לשכבת האספלט העליונה, שם נצבר החום הרב ביותר. התברר גם שצבע שמונע החזרה של האור מגביר את החום הנצבר בכביש.

רק יתרונות

"לאספלט יש תכונות נהדרות כצובר חום", אמר ראש צוות החוקרים, פרופ' רג'יב מאליק. "למשל, הוא נשאר חם וממשיך לאגור אנרגיה גם אחרי שהשמש שוקעת, בשונה מתאים פוטו-וולטאיים המייצרים חשמל מקרינת השמש. בנוסף, יש כבר שטחים נרחבים של כבישים וחניונים, בניגוד לתחנות כוח סולאריות שצריך להקצות עבורן שטחים רחבים ולהתקין את הקולטים.

כל מה שצריך לעשות הוא להתאים את השטח הסלול כדי שיוכל לאגור אנרגיה. מאחר שממילא חושפים ומצפים מחדש כבישים באספלט מדי 10 עד 12 שנה, אפשר להתקין בהן את הציוד הדרוש בכל מחזור שכזה".

מאליק הציג עוד יתרונות שיש לאספלט על פני תאים סולאריים. "ניצול החום שנאגר באספלט מקרר אותו, ומפחית את אפקט 'אי החום האורבני' שגורם לעליית הטמפרטורה בתוך הערים. בנוסף, יש מי שסבורים שתאים סולאריים על הגגות אינם אסטתיים. אגירת החום מהאספלט נעשית על ידי ציוד בלתי נראה".